הקדמה מספר 1 – ספר מתח קיצבי מעולה.
הקדמה מספר 2 - אינני חובבת ספורט, ואינני מכירה או זוכרת שמות ספורטאים, לכן אינני יודעת אם השמות שהמחבר כתב בספר הם אמיתיים או לא. כמו כן, לא הפריע לי הסופר העניק מדליות לספורטאים מראש (מתארת לעצמי, שאלו בספר אינם ספורטאים באמת) לי זה כמובן לא הפריע, לאחרים יכול להפריע.
הקדמה מספר 3 – על קרונוס ואלות הנקמה. (ותודה לויקיפדיה)
קרונוס הוא שליט הטיטאנים (ענקים קדומים) במיתולוגיה היוונית. קרונוס הוא בנם של אורנוס (השמיים, מלך האלים הראשון), ואשתו גאיה (האדמה). קרונוס הוא אחיה ובעלה של ריה, אביהם של זאוס, פוסידון, האדס, הרה, דמטר והסטיה וכיירון. קרונוס הוביל את המרד באביו אורנוס, ובעידוד אימו גאיה, סירס אותו באמצעות מגל שנתנה לו, ונישל אותו מהשלטון על העולם. בקללה אשר רבצה על קרונוס, אשר נאמרה על ידי הוריו, גאיה ואורנוס, נובא כי אחד מבניו ידיח אותו משלטונו בעולם, ויתפוס את מקומו כשליט האלים. בשל כך, נהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. אשתו, ריה, סלדה מכך, וכאשר נולד בנו השישי, זאוס, נתנה לבעלה אבן עטופה בד במקום בנה. קרונוס בלע את האבן והיה בטוח כי בלע את בנו.
כאשר גדל, רצה זאוס לנקום באביו על מעשיו. קרונוס, שלא ידע שבנו חי, לקח אותו כאחד מעובדיו. זאוס שם שיקוי הקאה בנקטר של קרונוס. כאשר שתה את הנקטר, הקיא קרונוס את כל בניו ובנותיו שבלע בעבר. לאחר הקאת האלים, פרצה מלחמה בין האלים הצעירים בראשות זאוס, ובין הטיטאנים בראשות קרונוס. הטיטאנים הפסידו, וקרונוס הורד מכיסאו ונכלא בטרטרוס, תהום ללא תחתית, כשהוא קצוץ לאלף חתיכות.
קרונוס אוכל את אחד מילדיו. ציור מעשה ידי פטר פאול רובנס, 1636.
במיתולוגיה היוונית האֵרינְיות היו אלות הנקם, האנשה נשית של נקם. האיריניות נולדו מתוך דמו של אורנוס כאשר סורס על ידי קרונוס., על פי ורגיליוס הן שלוש: "אלקטו" ("הבלתי נלאית"), "מגארה" ("הנוטרת") ו"טיסיפונה" ("הנוקמת רצח").
ראשי האריניות תוארו כעטורי נחשים (בדומה לגורגונה), עיניהן נוטפות דם, והופעתן מחרידה ומזוויעה. לעתים תוארו כבעלות כנפי עטלף או ציפור או גוף כלב (בולדוג).
אלות הנקם במיתולוגיה היוונית רדפו אחר כל מי שרצח הורה, אח או אדם במעמדו וגרמו להם להשתגע.
במרכז 5 הספרים של פרסי ג'קסון (של ריק ריירדן) , עומד הנושא "החזרת קרונוס לחיים". לחבר את כל החתיכות, ולהשטלת שוב על העולם. גם אלות הנקם, האֵרינְיות, מוזכרות בספר הראשון של פרסי ג'קסון.
ועכשיו להמלצה עצמה.
הספר נכתב לפני אולימפיאדת לונדון 2012.
נחת אצלי, מעט לפני האולימפיאדה, נקרא בסיומה.
לונדון. קיץ 2012. האם זו תהיה האולימפיאדה האחרונה?
הספר מסופר משני היבטים. מצד הרוצח – המכנה את עצמו קרונוס, ומצד פיטר נייט חוקר בחברת החקירות ´פרייבט´ האחראית למערך האבטחה של האולימפיאדה.
הרוצח , קרונוס, הוא אדם שחושב (או בטוח) שהוא מעל כולם. הוא אל. הוא חכם. הראש שלו באולימפוס. הוא נולד להורים נרקומנים, דקר את אמא שלו בגיל 6. גדל בבית יתומים. יש לו בטן מלאה על העולם.
אין הוא "מרוצה" ממשחקים האולימפיים המודרנים. הוא רוצה לחסל את המושג "אולימפיאדה". הוא מתחיל לרצוח את האנשים המארגנים, ומתחיל להפעיל טרור ורציחות במשחקים עצמם, למרות הסדרי הביטחון הקפדניים שננקטו. איך שהוא נראה, שהוא תמיד נמצא צעד אחד לפני כולם.
עוזרות לו, 3 אחיות, שהוא מכנה אותן אלות הנקם. אלו נשים שמבוקשות על רצח עם בבוסניה.
הצד "השני" הוא פיטר נַייט, חוקר בחברת החקירות ´פרייבט´, אלמן, אב חד־הורי לתאומים בני שלוש (שובבים, שמבריחים כל מטפלת).
יום לפני טקס הפתיחה של האולימפיאדה, נמצא חבר בכיר בוועדה המארגנת שלה בגינת ביתו אחרי שנרצח באכזריות. ראשו נכרת. עבור פיטר מדובר במקרה מקצועי ואישי כאחד. הנרצח לא היה רק חבר בוועדה המארגנת של האולימפיאדה, אלא גם ארוסהּ של אמו.
דקות ספורות לאחר הרצח מכן מקבלת כתבת הספורט של עיתון ה´סאן´ מכתב מאדם המכנה עצמו קרונוּס, אשר נשבע להשיב את האולימפיאדה לגדולתה המקורית ולהרוס אחת ולתמיד את המשחקים המודרניים.
וכך, במשך כל זמן האולימפיאדה, מתרחשת מלחמת מוחות, בין קרונוס לפיטר. ובכל זאת, קרונוס, ממשיך ומטיל טרור והרס, ומוות.
במהלך השבועיים הבאים מסתבך נייט במירוץ נגד הזמן, כאשר האיום על חייהם של עשרות אלפי אנשים הולך וגדל.
כמובן שלא אוסיף יותר. במשך כל הספר, מנסים לא רק לנחש מה יהיה הפיגוע הבא, אלא בעיקר, מיהו קרונוס. (במאמר מוסגר, חשדתי כבר בחצי הספר ו....צדקתי). כאשר כמובן הסופר מפזר רמזים שמטעים.
הפרקים קצרים, מהירים, זורמים.
הספר "עכשווי" מאד.
כמו שהתחלתי את הסקירה, כך גם אסיים – ספר מתח מעולה.
