תכירו בבקשה את אלכס קרוס, סוכן FBI ואב מסור לדיימון וג`ני – ילדיו מאשתו המנוחה, ולאלכס ג`וניור – בנו מנישואיו האחרונים. חיי הנישואים של אלכס התפוררו זה מכבר והוא באמצעו של מאבק משמורת על בנו הקטן, מאבק שנדמה שיהיה פשוט מאחר ואשתו מעורערת נפשית. לעזרת המשפחה עומדת ננה, סבתו של אלכס שגידלה אותו מגיל 10 ועתה מגדלת איתו את ילדיו. קן משפחתי אוהב ומוקף בעוד בני משפחה וחברים. אבל אלכס מחפש אהבה למרות שאינו מסוגל להתחייב. הוא איש של אישה אחת, אך שתי נשותיו נפגעו מעבודתו והוא חושש מהפעם הבאה.
אלכס קרוס הוא דוקטור לפסיכולוגיה וקרימינולוגיה. הוא מומחה בעבודתו – תפיסת פושעים מסוכנים. לא מזמן סייע ולכד שני רוצחים סדרתיים מסוכנים. הוא מוכר בחוג המשטרתי ואהוד על הבוס שלו. אותו בוס שקורא לו בתחילת חופשתו עם הילדים בקליפורניה ומבקש ממנו לסייע למשטרה המקומית בפרשת רצח ברוטלי. אלכס לא באמת מעוניין לעצור את חופשתו אך לא מותירים לו ברירה והוא נאלץ לציית, מה שעולה לו באובדן אישי.
אלכס מתוודע אל מרי לראשונה באמצעות האימייל שהיא שולחת אל כתב לענייני מפורסמים. באימייל זה מספרת באדישות כיצד עקבה אחרי קורבנה, רצחה ושחטה את פניה. אלכס כבר מבין שיש לו עסק עם פסיכופתית מטורפת שעוד תכה שוב ושוב. הוא רק לא בטוח שאכן מדובר באישה. והוא הולך אחרי האינסטינקטים שלו.
אך לא שם מתחיל מסע הרציחות. כבר בפרק הראשון אנו מתוודעים אל `המספר` – דמות אפלה ולא ברורה. ושם מתחיל מסע ההרג. כדי להתנסות. כדי להרגיש. וכדי לתפוס אומץ לפני שמתחילה ההצגה האמיתית. המספר לוקח אותנו גם הרחק מאזור הסצנה הראשית וחוצה איתנו ארצות. עוד נשוב וניתקל במספר כמה וכמה פעמים במהלך העלילה וייקח זמן רב עד שנבין את חלקו בפרשה ואם בכלל – את זהותו.
במסע חיפושים מרשים, תוך חקירת זירות רצח וספירת גופות, ובתוך כל זה, הסתבכויות בפרשת מאבק המשמורת, סוחף אותנו אלכס קרוס אל תוך עולמם של כוכבי הוליווד שכבר אינם מרגישים עוד בטוחים בבתיהם. בזמן שהוא צובר מיילים בטיסות הוא מפסיד את התבגרות ילדיו אך משתדל שלא להזניח את חיי האהבה שלו. הוא ממוקד. הוא אסרטיבי. והוא שנון ומבריק. הוא במיטבו. גם כשחייו האישיים קצת משקשקים. גם כשהוא נתקל באין-ספור מכשולים שמציבה המשטרה המקומית לסוכנות ה- FBI.
על כתיבתו של ג`יימס פטרסון:
על גב הכריכה כתוב כי מדובר ברומן מתוחכם אך לא הייתי טוענת כך. אמנם מדובר בעלילה משופעת מתח ואולי אפילו אפשר לומר מיוחדת, אבל בזה זה מסתכם. מי שגם מכור ל- CSI יוכל להבחין בפרטים רבים שאינם מסתדרים או אינם הגיוניים. לא מדובר במותחן מבריק או יחיד מסוגו אבל בהחלט ספר מותח. גם סגנון הכתיבה – פרקים קצרים עד מאוד, לעיתים בני עמוד אחד או שניים בלבד, מקל על הקריאה, מגביר את המתח ומאפשר זרימה מוגברת, עד כי קשה להניח את הספר מהיד.
לסיכום: ספר מתח נחמד וקליל. לעיתים לא הגיוני וזה מרגיז. לעיתים גם קצת קיטשי מתקתק. אבל נחמד. אולי אפילו ישמש כספר טיסות טוב. ממליצה.
