|
|
|
|
|
| המכתב הגנוב ואחרים |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 3381 |
|
| |
אדגר אלן פו, מבעלי הדמיון-היוצר הגדולים שידע העולם אי-פעם, כתב את סיפוריו האלמותיים במשך 18 שנה בלבד, עד למותו בן כמעט 41 (אוקטובר, 1894). מבין קפלי האדרת הספרותית שלו יצאו סופרים כקוֹנן דוֹיל, ז'ול וֶרן, ה.ג'. וֶלס, וסטיבנסון של 'אי המטמון'; אך גם דוסטוייבסקי, בורחס, קפקא ונאבוקוב.
בכרך זה (הראשון מתוך שניים) מתגלה פו כביכול כשני סופרים מנוגדים, הכותבים לשני סוגי קוראים.
מצד אחד מופיעים כאן כל סיפורי החקירה וההיגיון שלו, שבהם המציא, בחגיגה של חשיבה רציונלית צלולה ומבריקה, את הז'אנר של הסיפור הבלשי במלוא חוקיו, שקיימו בקפדנות בעקבותיו קונן דויל ואגתה כריסטי. בסיפורים אלה פורשׂ דוּפֶּן, הבלש של פו, תיאוריה של חשיבה אנליטית, ומקפיץ היפותזות מבריקות - שאותן הוא מאשש בנחישות לא-מתפשרת, צעד אחר צעד, כמעט מבלי לצאת מביתו.
מן הצד האחר רותם פו את עיקר אונו הספרותי לכתיבת סיפורי אימה מסויטים שחוגגים בהם המזוויע והמבעית, כאילו בכוונתו לענג את קוראיו באמצעות הפחדתם. בסיפורים אלה שולטים האל-טבעי והפרוורטי, והגבול בין המתים לחיים הופך פרוץ לגמרי.
אבל מה שנראה כניגוד לא מתיישב בין הקוטב הרציונלי לבין הקוטב המָקַבְּרי והאל-טבעי אינו אלא ראִייה כפולה, מטילת ספק, הקיימת בכל אחד משני הקטבים: סיפורי ההיגיון עוטפים ברשת רציונלית עולם של דחפים אפלים, ואת החקירה מנהל בלש אנליטי שעם זאת הוא גם אדם חריג ומוזר, "המאוהב בלילה כשלעצמו"; ואילו העלילות האל-טבעיות מושכות ככל יכולתן את האפשרות המהוססת שאולי "יימצא איזה בעל תבונה שימזער את תעתועי הדמיון לכלל שִׁגרה", ל"השתלשלות רגילה של סיבות ותוצאות רגילות לגמרי".
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
המכתב הגנוב ואחרים - אדגר אלן פו
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 12/08/2014
אודה ואתוודה, כמו לכל אדם מן הישוב, גם לי יש פטיש בספרים.
"גילטי פלז'ר", שוקולד מריר בסופו של יום, התענוג שבפחד.
ז'אנר האימה הוא הכבשה השחורה של כל הז'אנרים: סטיבן קינג, גופות חצי מרקיבות ונהרות של דם.
אני כמעט מתעבת אותו, הוא זה שמוציא שם רע לפחד שלנו, מנסה עליו את "הטריקים של... המשך הביקורת
אודה ואתוודה, כמו לכל אדם מן הישוב, גם לי יש פטיש בספרים.
"גילטי פלז'ר", שוקולד מריר בסופו של יום, התענוג שבפחד.
ז'אנר האימה הוא הכבשה השחורה של כל הז'אנרים: סטיבן קינג, גופות חצי מרקיבות ונהרות של דם.
אני כמעט מתעבת אותו, הוא זה שמוציא שם רע לפחד שלנו, מנסה עליו את "הטריקים של זמיר" ולא בוחל שום אמצעים.
גם בספריו ובתסריטיו משתמש בגורם ההפתעה, ההקפצה, הבהלה.
חאלס עם זה! בסוף גם האנטיביוטיקה כבר לא משפיעה יותר.
סופר האימה האחד והיחיד שמסוגל לגרום לעורי "להתברווז" באור יום עם פועלים עולזים שבונים בבית מולנו ושומעים מוסיקה בקולי קולות הוא אדגר אלן פו.
עלילת סיפוריו תמיד מתפתחת בצורה איטית וכמעט עצלה כצעדי חתול. אך אין זה סתם חתול, זו חיה המשחדת לטרף כאשר כל הוויתה היא למעשה המשחק המקדים עם הקרבן, היינו, הקורא. הוא עובד על פסיכולוגיה, חודר לנבכי נשמתך ושולה ממנה את הפחד הכי קמאי, הכי לא הגיוני. זה שממאן לצאת ממך. פחד שנותר עוד מתקופת הילדות.
פחד בלתי רצוני.
הלב הגלאי, חתול שחור: תאווה לרצח, אכזריות ורוע
נפילתו של בית אשר: יחסיי משפחה חולניים, עיוות ומיתה שאינה מן הטבע
הבור והמטוטלת: סיוטו המתמשך של המוצא להורג, מחשבותיו ותהיותיו שגרמו לי כמעט לצאת מדעתי.
אלו הם רק חלק מאוסף סיפורים מסוייטים המצויים בספר זה.
התרגום נהיר וקולח, נעשתה בהחלט עבודה טובה שכן אין זה קל לתרגם את האמן שאין שני לו.
ברשותי קובץ עבה של כתביו בשפה האנגלית שמצאתי בחנות לספרי יד שניה בפאריז, האמינו לי שזה סיוט מתמשך רק לנסות ולהבינו והאנגלית שבפי קולחת.
אני חושבת שהוא אינו מוערך דיו. לדעתי יש ללמוד את סיפוריו לבגרות בספרות.
והרי אפילו זאב ז'בוטינסקי תרגם את "העורב" לשפת הקודש.
אני מקנאה באותם אנשים שעדיין לא חוו את א.א.פו על בשרם (שיעשה חידודין-חידודין).
מצפה לכם חוויה מצמררת ביותר!
תאריך הכנסה לאתר 16/04/2013
משום מה לא הזדמן לי עד כה לקרוא את סיפוריו של אדגר אלן פו. שמחתי לקרוא ספר זה (שהינו הכרך הראשון), שכן סיקרן אותי לקרוא את סיפוריו של מי שנאמר עליו שהשפיע על סופרים ידועים כקונן דויל וז'ול וורן.
הספר מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון כולל סיפורי הגיון וחקירה, החלק... המשך הביקורת
משום מה לא הזדמן לי עד כה לקרוא את סיפוריו של אדגר אלן פו. שמחתי לקרוא ספר זה (שהינו הכרך הראשון), שכן סיקרן אותי לקרוא את סיפוריו של מי שנאמר עליו שהשפיע על סופרים ידועים כקונן דויל וז'ול וורן.
הספר מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון כולל סיפורי הגיון וחקירה, החלק השני כולל סיפורים גותיים וקלאסיים והחלק השלישי עוסק בהרפתקאות בלב ים. אהבתי במיוחד את הסיפורים הגותיים של פו הכתובים ביד אמן. ארחיב במקצת על אחדים מהסיפורים המופיעים בספר.
בסיפור "חיפושית הזהב" מוצא הגיבור חיפושית זהב מיוחדת המובילה אותו לחשוד בקיומו של אוצר. התנהגותו המוזרה גורמת לסובבים אותו לחשוש שאיבד את שפיות דעתו.
בסיפור "הרציחות במרחוב מורג' מוצג לפנינו לראשונה הבלש דופן שקדם לשרלוק הולמס המפורסם ובדומה לו ניחן ביכולת התבוננות וכושר ניתוח יוצא דופן. הבלש משתמש בניתוח אנליטי ואינטואיציה לפענוח רצח של 2 נשים בחדר נעול.
בסיפור "תעלומת מארי רוז'ה) המבוסס על מקרה אמיתי מנסה דופן לפצח את חידת הירצחה של זבנית צעירה ויפה.
ב"מכתב הגנוב" מחזיר דופן מכתב גנוב לבעליו החוקיים באופן מתוחכם.
בכל שלושת הסיפורים הבלש החובבן דופן המבריק, המשמש כאבן דרך בספרות הבלשית, נעזר בתהליכי חשיבה אנלטית מבריקים לפענוח התעלומה. בסיפורים יש יותר דגש על שיטות הבלש מאשר על הפשעים עצמם ויש תאור ארוך ולעיתים מייגע על הדרך בה הגיע דופן למסקנותיו. דופן מצליח להיכנס למוח האחר בצורה מבריקה שנראית פשוטה לכאורה לאחר ההסבר הניתן.
החלק השני של הספר עוסק במבחר סיפורים גותיים וסיפורי אימה שאת רובם אהבתי.
ב"מסכת המוות האדום" מסופר על נסיך שמסתגר באחוזתו עם אנשיו כדי להימלט ממגפה שעושה שמות בארצו ומקבל שיעור הולם בדרך ארץ.
בסיפור "הבור והמטולטלת" מסופר על חייל שנשבה בידי האינקוויציה ועובר עינויים פיזים ונפשיים. סיפור זה מעולה בעיני מיתר הסיפורים. פו מטיב לשרטט דיוקן של אדם העומד בפני תהום ולתאר באופן מצמרר ומדויק את מחשבותיו של המעונה למוות.
סיפור נוסף "קפיצפרדע" עוסק בנקמתו המתוקה של ליצן החצר.
החלק השלישי של הכרך קצר למדי ועוסק בהישרדות בלב ים. מצאתי אותו פחות מוצלח משאר הסיפורים באוסף.
אדגר אלו פו הוא סופר מעולה ושפתו גבוהה וסוחפת. נהניתי מהשילוב בין סיפורי ההגיון שלו לבין לסיפורי האל טבעי והמוזר, סיפורים המשלהבים את הדמיון ומענגים את הנפש. הסיפורים כתובים בכשרון רב ובמשיכת קולמוס מטיב פו לענג ולהפחיד את הקורא כאחד. גם התרגום עצמו מעולה וקריא.
אדגר אלן פו אכן סופר דגול ואני ממליצה בחום על ספר זה!
תאריך הכנסה לאתר 16/04/2013
דבר ראשון, הנה ככה לפתיחה במצב רוח טוב, המלצה חמה לכל הקוראים פה : הצטרפו עוד היום למועדון החברים של "הספריה החדשה" - זה חינם, זה לא מסובך ופה ושם גם זוכים להזמין איזה ספר מופת או שניים 'במחירי הקרן', פחות או יותר. הספר הזה של אלן פו למשל, עלה במסגרת המועדון 35 ש"ח... המשך הביקורת
דבר ראשון, הנה ככה לפתיחה במצב רוח טוב, המלצה חמה לכל הקוראים פה : הצטרפו עוד היום למועדון החברים של "הספריה החדשה" - זה חינם, זה לא מסובך ופה ושם גם זוכים להזמין איזה ספר מופת או שניים 'במחירי הקרן', פחות או יותר. הספר הזה של אלן פו למשל, עלה במסגרת המועדון 35 ש"ח וזאת - לעומת ה-89 ש"ח שהם מחירו המקורי והנקוב. נכון שיש למועדון הזה, בניצוחו המהדהד של מנחם פרי, איזשהו ניחוח של אליטיזם, אפילו של אבסולוטיזם (!), אבל מה רע בלהרגיש פלצן מפעם בפעם ?! לדעת בוודאות שאתה לא שייך למגדל השן הזה, אבל להנות מכך שאחרים דווקא חושבים שכן ?!... כמו הבדיחה המפורסמת על העכבר והפיל הצועדים במדבר : אחרי כמה מאות מטרים פונה העכבר אל הפיל ואומר לו - "שיואו ! שמת לב כמה אבק אנחנו עושים ?!"...
דבר שני וחשוב הרבה יותר : הספר הזה, אוסף בתרגום ובסידור מעודכן של סיפוריו הקצרים והמפורסמים של אלן פו, אבי-אבותיו של ז'אנר הספרות הבלשית, הוא פשוט פנינה אמיתית ! זה מסוג הספרים שמרוב שהוא מתוחכם, אתה לא מאמין בכלל שנכתב - ועוד במחצית הראשונה של המאה ה-19... ואתה מתבאס מכך שגאון כזה כמו אלן פו, נפטר (גם הוא !) בגיל 40, חולה, אלמן וחסר כל... ואתה מבין בהבזק של מכת ברק מהיכן הגיעה ההשראה לדמויותיו המתפלספות של ויליאם גולדמן ("הנסיכה הקסומה") ולדמויותיו המתחבטות של ז'ורז' סימנון ("המפקח מגרה") ובקיצור - לחצי מגיבוריהם של חצי מכותבי הספרות הבלשית, אם לא למעלה מזה.
ומה שכה מיוחד אצל אלן פו, אם כל הנ"ל לא הספיק, הוא "הדרך אל הפיתרון", הנתיב שבו עוברות העלילות המסתוריות והפתלתלות שלו עד להארתן הסופית, סגנון שאין לטעות בו : הגיבור כמעט ואינו יוצא מפתח ביתו (מה שעשה אח"כ קונן-דויל עם "שרלוק הולמס" שלו, זה רימייק אחת לאחת...), אלא מתיר את חידותיו בתוך סבך מתמטי צפוף של הסתברויות... ואם תמצמץ לשנייה או תוסך דעתך עקב -סתם דוגמה- שכן מציק שנוקש בדלת בשעה-לא-שעה או מורה מעצבנת שלא מצאה במחשב את הציונים שהקלדת לרגל סוף הסימסטר - תצטרך לשוב כמה עמודים אחורה ולקרוא שנית... ולא שזה רע, כאמור. אני תמיד בעד העצמת החווייה.
לסיכום ובדומה לכל ביקורת שתיכתב אי-פעם ע"י הדיוט כמוני על יצירתם של דוסטויבסקי, דיקנס, המינגווי ושות' : עזבו שטויות, קראו את הספר, לא כי איזה טושטוש המליץ באינטרנט, אלא פשוט כי חייבים... זה כמו להתיימר לפרשן יחסים בינלאומיים מבלי להתעניין בהסטוריה, בפוליטיקה, באקטואליה ומבלי לקרוא עמוד אחד ממקיאוילי...
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
