שלושת הסיפורים של דופאן, הבלש הראשון בספרות וגאון שקונאן דויל וכל סופרי הבלשים חיקו (ודויל גם יותר מחיקה, שלא לדבר על זה שהא צחק עליו..), סודרים על פי סדר כרונולוגי ועוד סיפור בלשי אחד.
באפריל 1842 פרסם פו את הסיפור הראשון בקובץ, שנחשב לסיפור הבלשי הראשון - "מעשי הרצח ברחוב מורג". סיפור מותח ומרתק המספר על ההיגיון האנושי ומחשבות האדם תוך פתירת מעשיית רצח, על גופות מחרידו של אם ובתה בנמצאו בחדר נעול ומלאה עדויות סותרות, שנתפשת כסתומה לחלוטין בהתחלה עד שדופאן, באמצעות כמעט ורק קטעי עיתונים, מוצא את פתרונה המדהים תוך שימוש בהגיון המבריק שלו.
את הסיפור "תעלומת מרי רוז'ה", שמזכיר באופן מחריד את תעלומת מותו של פו, פרסם פו בנובמבר 1842. הסיפור, הארוך ביותר בקובץ והשני בו, מספר אודות פרשת רצח מזעזעת וסתומה שזעזעה את ארצות הברית בשנה זו (בה נערה צעירה ומוכרת נעלמת למספר ימים ולבסוף גופתה נמצאה בנהר), אותה דופאן (התעלומה הוזזה בסיפור לפאריס) מצליח לפתור שוב, ולאחר שנבדק פתרונו של פו (שפתר את התעלומה בעזרת קטעי עיתונות בלבד, כפי שעשה גיבור הסיפור) המוצג בסיפור ע"י גיבור הסיפור התגלה כי הוא נכון אך פתרון זה לא הוביל בסופו של דבר ללכידת הרוצח האמיתי והרצח נשאר בגדר תעלומה עד היום.
הסיפור השלישי בקובץ, "המכתב שנגנב", פורסם בדצמבר 1844 והיווה מושא לדיוני רבים. לאחר שמכתב שחשוב לגורל המדינה נגנב מאישיות פוליטית בכירה לנגד עיניה היא נסחטת על ידי הגנב. המשטרה, שיודעת מי הגנב, מנסה את כל השיטות שלה בכדי למצוא את המכתב עקב הפרס הענקי שהובטח למוצאו. כשהיא פונה לדופאן ומספרת לו על חוסר האונים שלה הוא מושיט לה את המכתב. לאחר מכן הוא מסביר על השיטות שלו למצוא את המכתב; על הכרת האדם, ההיגיון הפשוט והבעיות שבניתוח המתמטי. סיפור מעולה, מעניין ומרתק.
"איש ההמון", שפורסם בדצמבר 1840, הוא הסיפור האחרון בקובץ והכי קצר בו. אדם תמהוני במקצת יושב בבית הקפה ומנתח את זהות האנשים העוברים על פניו בעזרת הבטה בהםעד שהוא פוגש אדם מוזר שאת זהותו הוא לא מצליח לנתח. הסיפור מעניין ומרתק ונורא אהבתי אותו.
כתבות על פו וכו' יש הרבה, אבל אחרית הדבר של שמעון אדף היא ההכי טובה שקראתי. היא כוללת ביוגרפיה שלו, ניתוח של סיפורים, דעות שונות עליו והסברים. התרגום מעולה. הספר מאוד מומלץ.
