אין ספק שמקיואן ניחן בכושר סיפורי טוב מאד, אבל בספר הזה, שזכה משום מה בפרס בוקר,  אין הרבה יותר מזה. איני יודע למה כל גיבורי הספר כל כך רעים ואנוכיים שכל התנהגותם מכוונת רק כלפי חוץ.

מקויאן מנסה אמנם לשכנע שככה  מתנהגים כולם, אך אני עדיין לא איבדתי את תמימותי לגמרי. איני אוהב גם את נטייתו של מקיואן לתאר בפרטי פרטים דברים צדדיים (אני נזכר שבספרו שבת יש תיאורים ארוכים ומייגעים על ניתוחי מוח רק מפני שאחד מהגיבורים הוא מנתח מוח). בספר זה גם הסוף הוא מופרך לגמרי.

מה שכן, הספר מעלה דילמה מוסרית מעניינת שבה אנחנו יכולים לבחון גם את עצמינו. שני גיבורי הספר, עורך עיתון (ורנון)ומוזיקאי (קלייב), הם אתיאיסטים שמאלנים שוחרי איכות סביבה (כמו מקויאן עצמו, אגב) ומושא שנאתם הוא גרמוני, שר החוץ הימני הגזען (לדעתם) שפניו מועדות לכסא ראש הממשלה. והנה, לידי העורך נפל אוצר: תמונות מביכות של שר החוץ במסיבה פרטית בשמלת אשה וכיוצא באלה. עורך העיתון נלהב לפרסם את התמונות כדי לסיים את הקריירה של שר החוץ השנוא. הוא מספר על כך לידידו המוזיקאי ונדהם מתגובתו הצוננת. שימו לב לדו-שיח הבא:

-אני לא תופס את זה. הוא רעל טהור. אתה אמרת את זה בעצמך הרבה פעמים.
-הוא מתועב, הסכים קלייב.
-יש שמועה שהוא יתמודד על ראשות הממשלה בנובמבר. אם הוא ינצח זה יהיה איום ונורא למדינה.
-גם אני חושב ככה, אמר קלייב.
השתררה שתיקה נוספת בעוד קלייב בוהה בסדקי התקרה, מנסח את מחשבותיו. לבסוף אמר, תגיד לי דבר אחד. אתה חושב שלגברים אסור בעיקרון ללבוש בגדי נשים?
קלייב המשיך. פעם תמכת במהפכה המינית. הגנת על הומוסקסואלים. הגנת על מחזות וסרטים שאנשים רצו להחרים. לא זה בדיוק חופש הביטוי המיני שאתה מגן עליו בהתלהבות כזאת? מה בדיוק הפשע של גרמוני שצריך לחשוף?
-הצביעות שלו, קלייב. הוא המלקה והתליין, מר ערכי המשפחה, אימת המהגרים, מבקשי המחסה, הנוודים, אנשי השוליים.
-לא רלוונטי.
-בטח שזה רלוונטי. אל תדבר שטויות.
-אם זה בסדר להיות טרנסווסטיט, מותר גם לגזען להיות כזה. מה שלא בסדר הוא להיות גזען. אם זה בסדר להיות טרנסווסטיט אז מותר גם לאיש משפחה להיות כזה. באופן פרטי כמובן...

השאלה המוסרית כאן היא כפולה, האם אנחנו באמת דבקים בערכים הליברליים שאנו מצהירים עליהם או שבאמת איננו יכולים להפטר מהשמרנות שדבוקה במהותינו. שנית, האם מוסרי הוא לפעול כנגד הערכים שלך כדי לשרת ערכים אחרים. והדברים אף יותר מורכבים, "הצדיק" שלעיל, קלייב, מפקיר אישה בידי אנס ולא נחלץ לעזרה כדי שלא יופרע מעבודתו.

מעניינת מאד גם תגובת הציבור לפרסום התמונות. זה מזכיר לנו את פרשת מוניקה וכו'. לזה מתייחס החלק האחרון שבספר.
לסיכום, חובבי מקיואן בוודאי שלא יחמיצו את הספר הזה, אבל אני מסופק אם מי שלא מכיר את מקיואן יהפוך לחובב שלו עקב הקריאה.