אמ;לק: כן או לא? כן!

יש לי קטע כזה שאני כותבת עכשיו ביקורות לספרים שיצאו מזמן אבל אני ממש רוצה שיתרגמו כבר את ההמשכים שלהם, בתקווה שכולם יקראו את הביקורות שלי ואז יקנו את הספרים האלה ואז להוצאה לאור לא תהיה ברירה אלא להוציא גם את ההמשכים כי זה פשוט מכרה זהב.
אז קבלו אותו – ספר של בני הנפילים באנגליה הויקטוריאנית!

תקציר מגב הספר:
טסה גריי רק בת שש-עשרה וכבר היא חוצה לבדה את האוקיינוס בספינת קיטור כדי למצוא את אחיה האהוב שנעלם באופן מסתורי. היעד הוא אנגליה וזהו תור הזהב של המלכה ויקטוריה. טסה אינה יודעת כי דבר מה אפל ומאיים ממתין לה ברחובות המוארים בעששיות גז של העיר לונדון, בירת הממלכה ( =^.^= פמפמפאאאם =^.^= ). זוהי לונדון כפי שמעולם לא ראיתם אותה: עיר בה ערפדים ויצורי שאול משוטטים ברחובות עטויי הערפל וזורעים הרס ופחד באשר ילכו ( =^.^= כן, כי סתם לונדון ויקטוריאנית בלי ערפדים כולנו ראינו, מי לא נסע לשם במכונת זמן לטיול בת-מצווה? =^.^= ). רק הלוחמים האמיצים, בני מסדר ציידי הצללים, מסוגלים להשליט חוק וסדר בכאוס שזורעים השדים בעולם האפל. ( =^.^= המשפט הזה נשמע כאילו ג'ייס ניסח אותו, נכון? =^.^= )
אבל כשטסה עצמה נחטפת על ידי האחיות אופל, חברות ארגון סודי בשם מועדון פנדמוניום, היא עד מהרה מגלה שגם היא עצמה מהווה חלק מהעולם האפל וכי גם לה יש כוחות על-טבעיים רבי עוצמה ונדירים במיוחד ( =^.^= במיוחד! =^.^= ), כוחות שחברי מועדון פנדמוניום חומדים לעצמם.
בודדה, נרדפת וללא חברים, טסה מוצאת מקלט בקרב מסדר ציידי הצללים אשר נשבעים לסייע לטסה למצוא את אחיה אם תסכים להשתמש בכוחותיה לטובת מאבקם הנצחי ביצורי האופל. עד מהרה טסה מוצאת שהיא נקרעת בין שני חברים: וויל כחול-העיניים השנון והאמיץ, וג'יימס, יפי תוארו השברירי מסתיר סוד קטלני. ( =^.^= איכסה משולש אהבה =^.^= ). יחד הם עוברים הרפתקאות מסמרות שיער וטסה מגלה, לחרדתה, כי יתכן ותיאלץ לבחור בין הצלת אחיה לבין סיוע לחבריה הנאמנים להציל את העולם כולו מכוח אפל ואימתני במיוחד. ( =^.^= במיוחד! =^.^= )

ומה אני חשבתי:
אני אוהבת את אנגליה הויקטוריאנית: אנשים לבשו בגדים יפים ושתו מלא תה והיו להם משרתים שסידרו להם את השיער. אני בטוחה שאם היתה לי משרתת שתסדר לי את השיער אנשים היו רואים שאני לא רק חתול אלא גם בן-אדם, ומחוך היה לגמרי יכול להדגיש את העובדה שאני לא ילד בן 12 כבר הרבה מאוד שנים. אז תכל'ס אפשר לכתוב ספר טלפונים שמתרחש באנגליה הויקטוריאנית ואני אהיה סבבה איתו אפילו אולי.
אבל הספר היה סבבה גם מעבר לכך: קודם כל, עולם בני הנפילים! כנכן, אותו עולם מרהיב שבתוכו נולדו יצורים מרהיבים כמו מגנוס ביין וצ'רץ' החתול, שהוא עד כדי כך טוב שקראתי פעמיים את הטרילוגיה הראשונה למרות שהגיבורה שלה היא קליירי, שהיא כל-כך מעצבנת שאם הייתי על אי בודד עם קליירי וסרסי ממשחקי הכס והיה לי אקדח עם שני כדורים, הייתי יורה בקליירי פעמיים. שום דבר לא ימאיס עליי את עולם בני הנפילים, וכשאתם רואים ספר בעולם בני הנפילים אתם יכולים מראש להניח שהוא יהיה לכל הפחות קצת אדיר.
וגם: העלילה! כמו בספרים הקודמים של הסופרת, זה לא שתמותו ממתח או מהפתעה, אבל העלילה בהחלט מסקרנת, עשירה בפרטים ומהנה.
אבל הכי-הכי: טסה, הגיבורה! דמיינו לכם את עיר של עצמות/אפר/זכוכית עם גיבורה שבמקום להיות ילדה קטנונית, אנוכית וקנאית שמתעבת כל בחורה יפה או מוצלחת ממנה (קליירי) מתייחסת לאנשים בהגינות ושונאת אותם רק אם זה ממש מגיע להם (טסה). דמיינו לכם גיבורה שטכניקת הקרב האהובה עליה היא לא לקפוא במקום ולצרוח (קליירי), אלא אחת קשוחה וחכמה שאשכרה יכולה להביא תועלת (טסה). אתם מריירים עכשיו על המקלדת נכון? ובצדק! טסה הצליחה להפוך אפילו את משולש האהבה שהספר ניסה לדחוף לי לגרון לנסבל: בהיותה דמות כנה וישירה שאם היא תוהה לגבי כוונותיה של דמות אחרת היא פשוט שואלת אותה, נמנעו ממני אינספור הרהורי "הוא רוצה אותי? הוא לא רוצה אותי? אני רוצה אותו? מה היתה משמעות המצמוץ האלכסוני ההוא לצד ימין? ומה עם המצמוץ האלכסוני לשמאל והרמת הגבה שלו? אוףףף בנים" שאופייניים למשולשי אהבה בפרט ולספרים רומנטיים בכלל. אני אפילו לא בטוחה שאפשר לקרוא למה שקרה בספר משולש אהבה אמיתי, והכל בזכות טסה. גו טסה! 
וכמובן: כמה מרענן לקרוא ספר בעולם בני-הנפילים שבו הגיבורה היא שוכנת תחתיות. כמה מרענן לקרוא ספר בעולם בני-הנפילים שאשכרה מודה בפה מלא שבני הנפילים הם פוצים מפגרים שמתנהגים כאילו השמש זורחת להם מהתחת ומתייחסים לשוכני התחתיות בגזענות מחפירה!
גם הדמויות האחרות, ויל וג'ם, היו אחלה. כאילו ויל הוא פשוט ג'ייס-ענתיקה, אבל ג'ם ממש אחלה. שרלוט והנרי הם זוג שמעניין להפליא לראות כיצד הוא מתפקד בניהול מכון back then: כולם מצפים מהנרי הגבר לנהל ומשרלוט האישה להכין תה, בפועל שרלוט היא זו שבאמת רוצה לנהל וטובה בזה, והנרי הוא בגדול טרללה שרק רוצה שיעזבו אותו בשקט עם ההמצאות שלו (זה ממש מצחיק אגב שהנרי המציא את המכשיר שקליירי הורגת בעזרתו שד בספר הראשון וכולם חושבים שזה מטופש ובזבוז זמן ולא יודעים שבעוד מאות שנים זה יציל את העולאאאם). גם ג'זמין, למרות היותה תפלצת איומה (אבל עדיין לא גרועה כמו קליירי), היא דמות שמציגה היבט עליו לא דובר בספרים שיצאו עד כה: מה קורה אם צייד צללים לא רוצה להיות צייד צללים? כאילו, כולם מתייחסים לזה כאילו לחיות בחברה שמרנית, לחטוף מלא צלקות מרונות ומנוזלי גוף של שדים ולחיות בסכנת מוות תמידית זה שיא הכיף, אבל תכל'ס, הגיוני שמישהו יקום מתישהו ויאמר תודה שלום מעדיף להיות סטמצ'יק.
הופעת אורח של קמיל ומגנוס אהוב ליבנו!
וגם יש כלי נשק מגניבים כמו מטריית אלקטרום!
וכמובן – עולם בני-הנפיליםםםםם! אף פעם לא נמאס מהחרא הזה.
חייבת לציין נקודה טובה לזכות התרגום ששימר את השפה הגבוהה באופן שיתאים לתקופה.
בקיצור – ספר טוב. חובבי בני הנפילים יהנו, כמו גם סתם חובבי פנטזיה, כמו גם סתם בני אנוש.

*אל תשאלו אותי מתי לקרוא אותו מבחינת סדר כרונולוגי יחסית לשאר הסדר/ות בעולם זה, התייעצו עם מומחה. אני כן יכולה לומר שאין בו ספוילרים לאף אחד מחמשת ספרי עירשל שיצאו בעברית עד כה
*בספר יש מלא גלגלי שיניים ודברים מכניים אבל מגורם מומחה בדבר נמסר לי שהוא לא נחשב סטימפאנק כי גלגלי השיניים האלה קשורים לפנטזיה, לא לטכנולוגיה בעולם מקביל מבוסס קיטור. חבל, קיוויתי לכתוב שזה גם סטימפאנק וכך להצליח למכור את הספר לעוד פלג גיקים מוזר. נו טוב.