ספר מפתיע.
בחרתי לסקור אותו בגלל הנושא של משחק השחמט, שעומד במרכזו, ועל אף שזה לא בדיוק מה שחשבתי,
אני שמחה מאוד שקראתי את הספר ושאני עומדת לסקרו.
גמביט בספר הוא שמה של עיירה, שחונכת אותה דמותו של ריי, מתוך רצון וחזון, שבמקום הזה יוכלו אנשיו להגשים חיים טהורים,
תוך כדי משחק השחמט.
אך גמביט הוא גם הקורבן שאדם מקריב כדי להשיג את מה שהוא רוצה יותר מכול. כך שחקן השחמט, שיתן אפילו כלי חשוב,
תמורת הניצחון המתקרב. וכך האדם בכלל.
הספר יצא בהוצאה אישית חדשה בשם "צפור משונה", ואציין כאן, שכל הדמויות שלו גם כן, עופות מוזרים.
זה ספר הביכורים של הסופרת.
בספר מתואר, כיצד הלן, סופרת וכותבת ביוגרפיות, מתארת את סיפור חייה של אנה, שחיה במקום, הייתה אלופת שחמט ומתה בנסיבות בלתי מפוענחות, 25 שנה קודם לכן. במותה השאירה את בעלה בראון, שהיה הקברן של גמביט, לטפל בבנם רופרט בן הארבע. הספר כתוב בגוף שני, ועל כך אומרת הסופרת (ב-ynet, "חדשות הספרות", בהמשך הכתבה על אשכול נבו מן ה-27/12/12): שניסתה לכתוב את הספר בגופים מקובלים, אך הכתיבה עברה מעצמה לגוף שני בו כתוב הספר. לדבריה זה לא גוף שני בדיאלוג בין אנשים, אלא שיחה שמתקיימת בראשו של כל אדם.
הלן מנסה לדובב כל אחת מן הדמויות במשפחתה של אנה וגם כאלה ששיחקו איתה שח והיו במרכז העניינים בעיר.
אחד מהם הוא גו'.
הוא מסתייג מהלן בהתחלה, אך די מהר תולה בספרה תקווה, שתוכל להסביר בהנהלת המקום דברים, שהם אינם רוצים לשמוע ממנו. הוא נותן להלן לקרוא מה שכתבה אמה של אנה על הרגשתה בזמן משחק השחמט:
"בתחילת המשחק אני לרוב מוצאת את עצמי מתפתלת באי נוחות בכיסא. זה לא רק המעמד והמתח, זו הקרבה המוגזמת בין שני
אנשים שמעולם לא החליפו ביניהם מבט או מילה. המרחק סביר אולי לשני זרים הנוסעים יחד ברכבת עמוסה, אבל קרוב מדי למידת
הריכוז ואורך הזמן שדורש משחק. קרוב מדי למידת העוינות. ההיכרות מתחילה לרוב בריח..." (עמ' 50-51)
מדהים כמה חי ופלסטי ונכון תיאור זה של שני אנשים, שלא הכירו זה את זה לפני המשחק ועתה הם יושבים כה קרוב, מריחים זה את זה, משתדלים לא לגעת ברגלים אחד בשני ומביטים מידי פעם אחד על השני.
אני שהשתתפתי בהרבה תחרויות בשחמט, וזכיתי לקבל אליפות בבית ספר היסודי, זוכרת זאת היטב.
ג'ו חושב שהרעיון של גמביט כבר רקוב. שאין כבר שום אהבה למשחק במקום. שצריך להפסיק זאת. מה חשבה אנה על העניין. מדוע הפסיקה לשחק פתאום לאחר שזכתה בתואר הנכסף? כל זאת צריכה הלן לחקור.
הלן הגיעה למקום עם בעלה ובתה בל. בל מתידדת עם רופרט, בנה של אנה. בל דורשת ממנו שיחווה ברגשותיו את מה שקרה לו אז,
כשאמו הייתה בחיים וגם יחווה את הקשר איתה, עם בל.שיחדל להיות שכלתני כל כך.
האם תצליח הלן לחבר את הביוגרפיה של אנה שלקחה על עצמה.
האם אין זו משימה קשה מידי? ומה תפקידם של הבן והבת של אנה ושלה בסיפור. מה דעתו של בעלה של אנה על כתיבת ביוגרפיות?
אולי טוב יותר ונכון יותר להמציא את כל הדמויות ולכתוב משהו דמיוני?
כך כך מתאים לי לקרוא ספר זה, בעוד אני מוציאה בשנה זו ביוגרפיה של חיי אמי. האם אני צריכה לומר שאהבתי?
בכל זאת אציין, שיש קשיים לקראת סופו של הספר. נראה לי שהדברים אינם מגובשים מספיק ולא נסגרים הקצוות, אבל אולי זה מה שרצתה המחברת שיקרה.
