תמיד אמרתי שלקרוא את הספרים של ליעד שהם, זה כמו לקרוא כותרות עיתון.
והכוונה כמובן, שהספרים מאד אקטואליים ובדרך כלל דנים בבעיות שמעסיקות את האנשים בהווה, ונמצאים בשיחות התקשורת וברשתות חברתיות.
הפעם, הספר הוא שיתוף פעולה בין ליעד שהם ויובל אלבשן (בסוף יש גם גילוי נאות).

בזמן האחרון יש מתח רב בין הכנסת ובראשם שם המשפטים ובין הרשות השופטת, במיוחד בית המשפט העליון.

מי בעצם אחראי על ה"צדק", מי אחראי על החוק.
האם צדק וחוק זה היינו הך.

האם הכנסת נותנת "פקודות" לבית המשפט?  או בית המשפט "מפקח" על הכנסת?

האם אקטיביזם שיפוטי הוא טוב? או עדיף שמרנות?

בערך על זה דן הספר. כלומר לא דן על זה, אלא משתמש בזה, וזה הרקע.

שני אנשים מדברים בספר הזה. שניהם שופטי בית המשפט העליון.
משה גילון הוא נשיא בית המשפט העליון, ודוד ינאי מונה זה עתה לצעיר השופטים.
אין כל ספר שכבוד השופט משה גילון , הוא בן דמותו של השופט בדימוס אהרון ברק.
הוא אלמן (היה מאד קשור לאשתו), בנו אינו נמצא בארץ, בתו גרושה, השפיטה – זה כל עולמו. את כל חייו הוא הקדיש לבית המשפט והחוק.
ויש קשר בין שני השופטים.
השופט משה גילון, פרש את חסותו על דוד ינאי עוד בהיותו נער, תלמיד תיכון מבית הרוס (מגיע ממשפחה מזרחית, הרוסה, אביו רצח את אימו, ועתה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי) וגם הוא חבר (בסתר) של בתו של גילון.
אבל מאז עברו כבר 25 שנה. בינתיים משה גילון הפך להיות לנשיא בית המשפט העליון, ודוד ינאי למד משפטים, התמנה לשופט, ועכשיו הוא גם שופט בית משפט העליון.

השופט משה גילון הוא אקטיביסט. בית המשפט העליון "מעוצב" בצלמו ובדמותו, בית המשפט העליון הוא בעצם השופט גילון. 
הסגן שלו, שלאורך כל הקריירה שלו, היה איתו, ובעצם יכול להחליף אותו, הוא שמרן. הוא יותר "נכנע" לכנסת ולשר המשפטים. השופט גילון אינו מעוניין שמנחם יחליף אותו, כל הוא יהרוס כל מה שגילון בנה.
אבל אז נוצרת בעיה. אצל השופט גילון יש התחלה של דימנציה (או אלצהיימר), אף אחד פרט לרופא שלו ולדוד ינאי לא יודע על זה. גילון שוכח דברים, נכנס לחוסר ריכוז. 

גילון יודע שהוא צריך להחזיק מעמד רק עוד מספר חודשים. ולכן הוא מבקש מדוד שיהיה שם בשבילו וישמור עליו. ואז לפי שיטת הסיניוריטי, מנחם לא יוכל להתמנות לנשיר בית המשפט העליון.

מכאן מתפתחת עלילת מתח. האם נשיא בית המשפט העליון יוכל לתפקד? והאם ינאי יסכים לבגוד במה שהוא מאמין ולכסות על גילון.

וכמובן, לכל אחד יש שלדים בארון, וה"מלחמה" בין הרשות השופטת והרשות המחוקקת נמצאת בשיאה.

מאד נהניתי לקרוא את הספר. הספר מרתק, זורם. הוא מעניין הן מבחינת העלילה והן מבחינת הרעיון הכללי.
הוא לא ספר מתח אופייני.
אבל ספר מרתק מאין כמוהו.

ועתה לגילוי נאות.
פרופ' יובל אלבשן, היה מרצה שלי למשפטים. אך...בחיים לא פגשתי אותו. זה היה השיעור היחידי באותו יום, ואני התעצלתי להגיע מהדרום למרכז.
הקליטו לי את ההרצאות, ואני שמעתי בבית (משהו בנוסח זום של היום)
את הבחינה עברתי ב 90+ . 
זהו.

אה, כן, מאד מאד ממליצה על הספר.

זה לא סוד שקראתי את כל ספריו של ליעד שוהם. ספרייתי מתהדרת בשניים עשר ספריו הקודמים. כששמעתי שיוצא ספר חדש, מייד דאגתי לעצמי לעותק.

גילוי נאות: הפעם חששתי. חששתי משום, שהספר נכתב במשותף, ולא ידעתי מה שיתוף הפעולה הזה יוליד. לשמחתי הרבה, חששותיי התפוגגו כבר בעמודים הראשונים. 

מדובר בספר נפלא, אינטליגנטי ומרתק, המעורר תהיות רבות בנוגע לעולם המשפט, לצדק ולמוסר. 

קיימים מעט מאוד אנשים כמו כבוד השופט משה גילון, לטוב ולרע.

לא מכירה יותר מדי אנשים ששלטון החוק עומד בראש מעייניהם בצורה מובהקת כל כך, ואולי  מטרידה אפילו. חשוב יותר מחייו האישיים, חשוב יותר ממנו עצמו. מערכת הצדק, בית המשפט העליון - 'הבית' - כמו שהוא קורה לו - עומד בראש ובראשונה לפני הכול! וכשאני אומרת הכול, אני מתכוונת, הכול כולל הכול. 

תאמרו לי כמה אנשים היו מוותרים על הפרידה מבני/בנות זוגם הגוסס/ת רק בשל דיון (חשוב ככל שיהיה)?

אז זהו משה גילון, והוא יעשה הכול לטובת מערכת הצד והמשפט, לטובת הבית הזה. 

כשמינוי מטריד במיוחד מאיים על מערכת המשפט, כפי שהוא ייסד אותה ועומד בראשה, כנשיא בית המשפט העליון, הוא מחליט להיאבק בכל כוחו, גם המועט שנותר לו (ולא ארחיב מעבר לכך). 

ינאי, הוא צעיר שופטי בית המשפט העליון וגם בן טיפוחיו של משה גילון, שלא לומר כמעט בנו שלו. 

ינאי הגיע ממשפחה מזרחית, הרוסה, הנגועה באלימות, וזה בלשון המעטה. 

כאשר ינאי הילד, חווה טראומה קשה, כבוד השופט משה גילון לוקח אותו תחת חסותו. הוא דואג לו בכל מובן אפשרי. 

לימים, העניין התברר כמורכב הרבה יותר ממה שנראה על פני השטח. 

כיום, משה גילון זקוק לעזרתו של השופט ינאי. עזרה שיש בה הפרת אמונים לקרובים לו, שלא לומר אפילו בגידה, לאמונתו שלו, לאג'נדה שלו. 

האם הוא יבוא לעזרת משה גילון, שהרי הוא חב לו את חייו, ואולי אפילו את הקריירה שלו? 

העניינים מסתבכים, סודות מתגלים מתוך קופת שרצים שנפתחת, והתחושה הכללית היא של איבוד שליטה. 

אז מהו הגבול העובר בין הצדק לבין אי הצדק, בין השקר לאמת, בין הגלוי לנסתר, ומה מחייב חצייתו של אותו גבול? אם בכלל. 

רומן מתח משפטי מרתק על אמות המידה המנחים את האנשים העומדים בראש מערכת המשפט שלנו. סיפור על כל אחת ואחד מאיתנו. על הגדרות הצדק והאמת שלנו, ועל השילוב של כל אלו, כשפוליטיקה ותככים מתערבים באלו. 

הספר כתוב בגוף שלישי, כשהפרקים מסופרים על משה גילון ועל ינאי לסירוגין. 

קראתי את הספר ביומיים, ולקחתי לי עוד יומיים כדי לכתוב, דבר שאני לא עושה בדרך כלל, והפעם זה פשוט התחייב. השתדלתי לא לפרט הרבה מעבר מחשש לספוילרים. 

מקווה שהצלחתי, ולו במעט, להעביר את תחושותיי מקריאת הספר הנפלא הזה. 

לסיכום, רק ליעד שוהם גורם לי להתגעגע למקצוע - ממנו ברחתי לפני שנים לא רבות. 

תודה על יצירת מופת מרתקת נוספת. 

קריאה מהנה. 

נשיא בית המשפט העליון החדש מדבר בסוף הערעור האחרון, ספרם של ליעד שהם ויובל אלבשן. הוא מצטט בהם ציטט דברים שאמר נשיא בית המשפט העליון בדימוס: "'כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם. עבדות."

ואז הוסיף ואמר: "עבדות. וכנראה זה כובד המשקל שאני מרגיש כעת על כתפי משמוניתי לנשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל. עבדות אני נותן לכם, קבע רבן גמליאל, ולמי שתוהה מיהו אדונם של עבדים אלה, שלנו, של שופטי ישראל, אענה מיד: לנו יש אדון אחד. הצדק שמו. אני נושא תפילה לבורא עולם בבקשה ש'יַנְחֵנִי בְמַעְגְלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ'. לְמַעַן שְׁמוֹ".

הציטוט מבטא בתמצית את רוחו של הספר ואת אמירתו.

תחילה יש לומר על הערעור האחרון, כי הוא ספר קריא מאוד, שנרקם בחוכמה ובכישרון רב. שני כותביו, ששיתפו ביניהם פעולה (מסקרן לדעת איך בדיוק עשו זאת, מבחינה טכנית!), הם עורכי דין, ואת הידע המשפטי הרב שלהם יצקו לתוך דרמת מתח משפטית מרתקת.

יופיו של הרומן בכך שהוא נשען, כאמור, על ידע רב, ובה בעת הוא נוגע בעיקר בסוגיה שנעשתה בשנים האחרונות מרכזית מאוד במציאות הישראלית, ובמיוחד בתקופה האחרונה. מדובר בשאלת האקטיביזם השיפוטי. האם הכול שפיט? האם זכותו של בית המשפט העליון לקבל על עצמו את האחריות לפסוק בעניינים שנראים בעלי עניין ציבורי? יש מי שסבורים שראוי להגביל את כוחו של בית המשפט העליון ולהצר את צעדיו, למשל כשמדובר בצה"ל ובהחלטותיו המבצעיות, ויש מי שסבורים שרק בית המשפט העליון יכול להגן על ההיגיינה הציבורית, גם כשמדובר בהחלטות צבאיות.

יש בספר דמות אדם שטוען כי "טעינו לכל אורך הדרך: לקחנו על עצמנו יותר מדי כוח, עיוותנו את שיטת הממשל, פגענו בדמוקרטיה… הפכנו את עצמנו לשליטים למרות שמעולם לא נבחרנו על ידי הציבור…" (ודבריו נשמעים כמעט כאילו צוטטו ישירות מעיתון עכשווי), ויש מי שמתנגדים לטענה ונחרדים ממנה. דעתם של הכותבים מתגלה בסמוי באמצעות אלה הסבורים כי "בית משפט עליון חזק חיוני לדמוקרטיה, הכרחי כדי לבלום את כוחה הלא מוגבל של הממשלה". (אכן…!)

שהם ואלבשן מפליאים ללהטט בסוגיות היפותטיות (ואולי לא? אולי  מדובר במקרים אמיתיים?) ולבדוק אם בית המשפט רשאי ויכול להתערב בהן, לטוב ואולי – לרע.

הדילמות המוצגות בספר מרתקות, והפתרונות שמגיעים אליהם המחברים מרתקים לא פחות. שני הכותבים מפליאים להדגים כיצד פועלת תודעה משפטית, איך נבנים רעיונות משפטיים, מה מקור ההשראה שלהם וכיצד הם מבשילים לכדי טיעונים שמוצגים ומכריעים את הדין.

מעבר לכך, הם טווים גם עלילה סיפורית מעניינת מאוד, שאת טיבה אפשר אולי לסכם בפסוק "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה", המופיע בתנ"ך בספר ירמיהו ובספר יחזקאל: איך משפיעים חטאי אבות על בניהם? האם הבנים יישאו בעונש על חטא שלא הם חטאו? ישלמו את המחיר על עוון של הדור שקדם להם? נראה כי בלי דעת נושאים בתוכם בנים לא רק חטא, אלא גם פחד שניטע בהם מלידתם: הפחד להיענש, החשש שמא ינהגו כמו אבותיהם, שמא ידמו להם. התיקון אמור להיות ביצירה של קשר אב-בן אחר, לא ביולוגי אלא ערכי ויזום. האם קשר כזה יכול להצליח? מה יביא אתו לַקשר האב האחר, החלופי? איך ייעתר לבן שאימץ לעצמו? האם הבן יוכל לקבל ממנו את מה שהחסיר האב המוליד?

סודות מחרידים נחשפים בספר, כמעט בעל כורחם, ומסתבר שדווקא הידיעה, דווקא ההתעמתות עם אמיתות בלתי נסבלות, יכולה לשחרר ויכולה להיטיב, אפילו במקומות שנדמים במבט ראשון אבודים.

וזה עוד אחת ממעלותיו של הרומן: עלילת המתח מתפתחת כפי שעלילות כאלה אמורות: מרובת הפתעות וטלטלות. וכמו בחיים, לפעמים מה שנראה "רע" מתברר כ"טוב". יש בספר לא מעט תהפוכות ושינויים דרמטיים, ועד לרגע האחרון מתבררים דברים מפתיעים ואפילו מרגשים מאוד.

יש בו גם צד מציצני: הספר מלווה מקרוב מאוד את אב בית הדין של בית המשפט העליון, מתוך נקודת המבט שלו. אין ספק שמעניין מאוד לעקוב אחרי הלכי הרוח שלו ואחרי מה שמתרחש מאחורי הקלעים של אולם בית המשפט. חזקה עלי ששהם ואלבשן בקיאים במטריה, ושתיאוריהם אמינים ומדויקים (ואם לא, הם בהחלט משכנעים, ואולי די בכך…). הם מציגים בפני הקוראים לא רק את המתרחש מאחורי הקלעים, אלא גם כמה סודות גלויים למי שבקיא, ומפתיעים את מי שאינו בקיא: "הוא [הנאשם] לא ידע את הכלל הבלתי כתוב של כתיבת פסקי דין – אם אתה עומד לזכות נאשם, אל תחסוך במילות ביקורת עליו"…

ברור לגמרי שהכותבים מוקירים את בית המשפט, ואולי אפילו חרדים לו, לשלמותו ולשלומו. הם מציגים בפנינו את היצרים והפוליטיקה שמפעילים את המהלכים שנעשים שם, בחלונות הגבוהים, אבל אין ספק שלבם עם הדמות הראשית משה גונן, שאת כל מעשיו ומחשבותיו מדריך הצורך לשמור על בית המשפט ולהגן עליו.

עלי להודות שאת סופו של הספר קראתי עם דמעות בעיניים.

במרכז העלילה המסופרת בשני קולות, נמצאות שתי דמויות מרכזיות:

הדמות הראשונה היא של משה גילון, נשיא בית המשפט העליון אשר הגיע למעמדו הרם והמכובד אחרי שנים של עבודה קשה, דבקות במטרה ואמון מלא בדרכו. הוא היה אחד מאבני היסוד של בית המשפט העליון והתגאה בכך בכל מאודו. עבודתו הייתה אצלו במקום הראשון בסדר העדיפויות שלו, גם לפני משפחתו, אם כל אהבתו הרבה אליה.

הדמות השנייה היא של דוד ינאי, שופט בבית המשפט העליון אשר התמנה לאחרונה לתפקיד נכסף זה. ההיכרות שלו עם גילון היא ארוכת שנים, מהתקופה שבה למד כסטודנט באוניברסיטה. גילון היה זה שעודד וטיפח אותו. בנוסף, בזמנו, בין דוד ובתו של גיליון, דניאלה, התפתחו רגשות שהובילו לקשר רומנטי.

וכעת, הנסיבות הובילו את גילון לבקש מינאי בקשה לא פשוטה, כזו שנוגדת את עקרונות שניהם. בנוסף, חשיפה של סוד גדול מהעבר מטלטלת את חייו של ינאי שגם לולא אותו סוד, נאלץ לאורך כל השנים לחיות עם עבר משפחתי סבוך. ינאי נמצא בצומת דרכים קריטית העלולה להביא לטלטלה כבדה, לא רק על חייו, אלא על מוסד בית המשפט כולו. הוא יצטרך להגיע להחלטה שעלולה לפגוע דווקא באנשים שהוא הכי אוהב.

מה הוא אותו סוד גדול ומטלטל אשר ינאי נחשף אליו? מהו העול אותו ינאי נאלץ לסחוב כל חייו? ומה ביקש גילון מינאי שכל כך קשה לביצוע?
את כל התשובות לשאלות תמצאו בספר המבריק: "הערעור האחרון"!

הספר הזה פשוט מעולה! מצאתי את עצמי מרותקת לעלילה כבר בעמודיו הראשונים. מאוד נהניתי מקריאתו והתרשמתי מההתפתחויות והתפניות בעלילה הנהדרת.

בשיתוף פעולה נפלא ומוצלח רוקמים שני הסופרים המוכשרים עלילה מרתקת ומשובחת במיוחד, עלילה אקטואלית מאוד לימינו אשר חושפת בפני הקורא את הלך הרוח במסדרונות בתי המשפט, חילוקי הדעות, מאבקי הכוח, הצגת מערכת היחסים הסבוכה הקיימת בין בית המשפט והממשלה, הגזענות, הדילמות, הטיוחים והסודות. כל אלה יוצרים סיפור מצוין שאותו קראתי בשקיקה עד לעמוד האחרון.

שורה תחתונה: "הערעור האחרון" הוא רומן מתח סוחף וקצבי שממנו נהניתי המון! אל תפספסו את הספר המשובח הזה!