השבוע התפרסמה ביקורת נוקבת של סשה ברון כהן על פייסבוק ושאר הרשתות החברתיות. את המהומה הגדולה בעקבות הביקורת אפשר היה לקרוא איפה אם לא ברשתות החברתיות. נזכרתי בזה כאשר קראתי את ספרו של יחיל צבן שבו הוא יוצא בביקורת חסרת תקדים נגד הספרים והתעשייה שלהם ומשווה את הספרים לתעשיית ההמבורגרים.
ולמדתי עוד משהו, שמי שמתראיין בצורה מעניינת אצל קובי מידן אודות הספר שלו, לא בהכרח הספר שהוא סיפר עליו- יהיה מעניין כמו הראיון.
בעמוד 11 כותב צבן: "הספר ספרים הרבה מציג את תעשיית הספרות, ובכללה את תעשיית הספרות הישראלית, כמנגנון משוכלל של דיכוי פוליטי, תרבותי וחברתי. מנגנון המדכא את הסופרים, את הקוראים ואת החוקרים, המחנך אותם לשתף עמו פעולה, להסכין עמו, לקבל על עצמם להפעילו, להפוך בתורם למדכאים, מטרת הדיכוי היא פשוטה: חלוקה לא שוויונית של משאבים, או ליתר דיוק- ניצול כלכלי"
ואת הפסקא הזו ממחזר צבן בכל 212 העמודים של הספר. בדוגמאות מעולם המזון ומעולם הספרות. ואת כל זה הוא עושה ב- ספר. שיצא לאור בהוצאת ספרים. ונמכר במחיר של 88 ₪. והספר מוצע למכירה ברשתות הספרים.
אם למר צבן יש ביקורת כזו נוקבת על תעשיית הספרים כיצד הוא משתף איתה פעולה במסלולי ההפצה הרגילים?
הספר היה יכול להפוך להיות מאמר של 2,000 מילה. אחרית הדבר של הספר היא תמצית המסר של הסופר.
