|
|
|
מסדר זיהוי |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 5140 |
|
|
אונס אכזרי מפר את שלוותה של שכונה שקטה בצפון תל אביב ומותיר את המשטרה אובדת עצות÷ אין חשודים ואין עדי ראייה. אביה של הקורבן מסרב להיכנע. הוא פותח בחקירה עצמאית ונועזת ומצליח לזהות ולאתר את זיו נבו¬ האיש שכל העובדות ואף הנאנסת עצמה¬ מצביעות עליו. לכאורה הכול ברור. אך רק לכאורה.
מדוע שותק נבו בחדר החקירות.? איזה סוד הוא מבקש להסתיר.? מה צריך להסיק מכך אלי נחום¬ החוקר הוותיק שנשבע לפענח את הפשע ויהי מה?
במרכזו של מסדר זיהוי שני גברים שונים בתכלית¬ חוקר ונחקר¬ המתייצבים זה מול זה. הם יהיו חייבים לתקן טעויות גורליות¬ לבגוד במה שקדוש להם ולהילחם על נפשם. מה הם יהיו מוכנים לסכן ואילו קווים אדומים יהיו מוכנים לחצות בזמן שהכול סביבם מתמוטט?
אל זרם האירועים הסוער נסחפים גם פרקליטה צעירה ואידיאליסטית הנאלצת לראות את מה שהאמינה בו נרמס» יד ימינו של ראש ארגון פשע המנסה לכפר על חטאיו ועיתונאי שאפתן שנתקל בסקופ חייו.
מסדר זיהוי הוא מותחן קצבי הנשזר מקולות רבים המגלים טפח ומכסים טפחיים עד לשיאה עוצר הנשימה של העלילה.
ליעד שהם הוא סופר המתח המצליח בישראל. ספריו¬ משפט חוזר¬ שבוע באמצע החיים¬ מספר חסוי ומשחק הראיות היו לרבי־מכר וזכו לשבחי הביקורת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 2 |
תאריך הכנסה לאתר 10/05/2016
מאז ומעולם אני מתייחסת בחשדנות אל הבלש העברי, שהרי אין לו מסורת של מסתורין ומתח בן מאה וחמישים שנה. הוא לא מנסה לפתור תעלומות באלגנטיות בריטית על ספל תה של מנחה עם כריכי מלפפונים, הוא אינו אלכוהוליסט אפוף עשן סיגריות המבכה את נישואיו הכושלים בבר אמריקאי. הבלש העברי הוא סתם אדם כמוני וכמוכם,... המשך הביקורת
מאז ומעולם אני מתייחסת בחשדנות אל הבלש העברי, שהרי אין לו מסורת של מסתורין ומתח בן מאה וחמישים שנה. הוא לא מנסה לפתור תעלומות באלגנטיות בריטית על ספל תה של מנחה עם כריכי מלפפונים, הוא אינו אלכוהוליסט אפוף עשן סיגריות המבכה את נישואיו הכושלים בבר אמריקאי. הבלש העברי הוא סתם אדם כמוני וכמוכם, שמנסה לפתור תעלומה עם שפם, שלא תואר לה ולא הדר. שמות הגיבורים בספר מתח ישראלי יהיו ישראליים מדי, או סטריאוטיפים מדי, מוצא, עדה, דת ומגדר יאפיינו כל דמות באופן בוטה, ומיד נשווה אליה את השכן או המכר, הבנדוד או החשמלאי, הבוס או המפקד בצבא. אף אחד לא יכול להיות נייטרלי, אין לנו אף.בי.איי או סי.איי.איי, וגם הפושעים שלנו לא ממש מפחידים. רק נטפח על שכמם ונגיד להם: יא אחי, אתה גבר גבר, ומיד יניחו כיפה על ראשם, יפתחו ספר תהילים (ישר או הפוך) ויסמכו על בני וקרן נהרי שיוציאו אותם עם עסקת טיעון זולה.
מסדר זיהוי וליעד שוהם אינם יוצאים מכלל זה. ניסיתי להיות נדיבה ואוהדת, שהרי בכל זאת הסופר, הבלש והפושעים, כולם בשר מבשרינו, אחינו בני ישראל. אבל אבוי, כשמסתכלים מקרוב רואים את כל החטטים.
בואו נעניק מחמאות קודם כל:
הספר מותח.
מבנה הסיפור אינו מניח להניח את הספר מהיד ליותר משלוש שעות (חוץ מאשר לצורך שינה. עוד לא נולד הבלש שידיר שינה מעיני). החיתוכים בעלילה מהירים ומסקרנים.
אין בספר גופות מדממות, איברים מבותרים, אלימות גרפית בוטה ופשעים שגורמים להקאה. גם הפשעים הכבדים מתוארים באופן אסתטי.
אין בספר רמזים פורנוגרפים כמו ברבים מן הבלשים, שבהם לא ברור אם הסופר מתפשט לצורך האומנות או כדי למכור את ספריו.
ניכר כי הסופר יודע על מה הוא כותב. עולם הפשע, המשטרה, בתי המשפט וסתם יחסים בין זוגיים מתוארים באמינות מדויקת ומפחידה. אם ככה מתנהלים כוחות החוק ושמירת החוק בישראל, בגיבויים של כלי התקשורת, מצבנו עגום עד מאוד. הפוליטיקה המסואבת של כל הגופים שמניתי לעיל, מזעזעת. ומכיוון שפה, כאמור, מדובר באחינו בני ישראל, הכביסה המלוכלכת היא שלנו.
אף אחד מן הגיבורים אינו רע מוחלט או טוב מוחלט. האמביוולנטיות של הדמויות והכוחות המנוגדים המפעילים אותן, מרכיבים דמויות לא חד מימדיות.
הטוויסט הסופי-סופי, אכן מפתיע.
ועכשיו, בצער רב , לביקורת הלא-בונה:
הכתיבה נטולת ברק וקורקטית כעבודה אקדמית. אין בספר כמעט הומור ולא שנינות. כשיש איזו הברקה היא מאולצת.
הספר מורכב בכישרון, אבל לא כתוב בכישרון. אין לסופר אותו ניצוץ שגורם לסעודתו המוכנה כראוי להפוך ליצירה מבריקה.
לא הצלחתי לאהוב באמת כמעט אף אחת מן הדמויות. ריחמתי, סימפטתי ואהדתי, אבל בסוף הספר נפרדתי לשלום בלי ייסורים ובלי דמעות. היה נחמד לבלות איתכם כך וכך שעות, אבל זה בסדר מצדי אם לא ניפגש לעד.
ובעניין החשוב שלשמו התכנסנו: פענוח החידה. ישנן כמה שיטות לחלקו של הפושע בסיפור בז'אנר ספרי המתח. לפעמים הוא זר מוחלט, שמפציע בסוף הספר כדי להיתפס. זוהי השיטה הכי פחות מתגמלת, מפני שכמה תדהמה יכולה ליפול עליך אם לא חשדת בפושע כלל ועיקר כי לא הכרת אותו? לפעמים הפושע נוטל חלק גדול בספר ואופן התנהלותו מתואר בפרטי פרטים, בלא שנדע מיהו. שיטה זו מפחידה, אבל כדי להפיק את מירב ההפתעה, הוא מוכרח להיות אחד מן הגיבורים היותר חביבים ומקסימים של הסיפור, האחרון לעורר חשד. בספר הזה, המנוול האמיתי אמנם מתואר בשטניות מה, אבל גורם ההפתעה הוא שולי ואינו מעניק לנו את הסיפוק הראוי. או אם ננקוט באנלוגיה שלמעלה: תהליך הבישול נעשה יותר במומחיות מאשר הגשת התבשיל המוכן.
ולמבחן האחרון: האם בעוד שנה או שנתיים ארצה לקרוא את הספר בשנית? התשובה שלילית. בניגוד לספרי קובן, לדוגמה, שקראתי את הטובים שבהם יותר מפעם אחת, מפני שהסיפור מרתק גם כשסופו ידוע, פה אין למה לחתור. מכיוון שהפיתרון מונח בידי והכתיבה אינה מסבה הנאה מיוחדת, לא אחזור אליו.
וכדי לסיים בטוב, את ספריו האחרים של ליעד שוהם אקרא אם תיפול לידי הזדמנות ראויה (כמו מבצעי שבוע הספר).
תאריך הכנסה לאתר 19/04/2013
הרבה זמן לא יצא לי לקרוא ספר מתח איכותי, כזה שמושך אותי לקרוא עוד פרק ועוד פרק ורק עוד כמה עמודים ואולי עוד משפט קטן? והופ הגיע אמצע הלילה... והנה הגיע אלי הספר האחרון של ליעד שהם. אני מודה, זה הראשון שלו שאני קוראת וכבר יצא לי לשמוע פה ושם כאלה שאומרים שיש לו "נוסחאות" קבועות... המשך הביקורת
הרבה זמן לא יצא לי לקרוא ספר מתח איכותי, כזה שמושך אותי לקרוא עוד פרק ועוד פרק ורק עוד כמה עמודים ואולי עוד משפט קטן? והופ הגיע אמצע הלילה... והנה הגיע אלי הספר האחרון של ליעד שהם. אני מודה, זה הראשון שלו שאני קוראת וכבר יצא לי לשמוע פה ושם כאלה שאומרים שיש לו "נוסחאות" קבועות לספרים (דבר שאומרים הרבה על רם אורן, למשל). אז בעיניין הזה אני לא יכולה להעיד (תשאלו אותי בספר הבא) אבל מה שבטוח זה שמהספר הזה מאוד נהנתי והוא הצליח להשאיר אותי עירנית ומתוחה עד סופו.
עדי רגב נאנסת באכזריות הצפון הישן של תל אביב כשהיא נכנסת לחצר הביניין בו היא גרה. אין עדים (לא כאלה שיודעים עליהם לפחות) ועושה רושם שאין ממש כיוון לחקירה וכל מה שעדי רוצה זה רק להתקלח ושיעזבו אותה בשקט. אביה של עדי, לעומת זאת, לא מוכן לקפוא על שמריו ומחליט לחפש את האנס גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה. הוא מתחיל לעשות מארבים מתחת לביתה בשעות לילה מוזרות על מנת לתפוס את החשוד על חם. כך הוא מוצא את זיו רגב, בחור שנמצא מסתובב ברחוב בשעות מפוקפקות ומתאים בדיוק לתיאור של עדי. תוסיפו לזה את העובדה שלזיו אין ממש הסבר ברור מה הוא עשה ברחוב הזה בשעות האלה. כל האצבעות מופנות אליו ולכולם ברור שזה הוא, חוץ מלו עצמו, אבל הוא לא יכול לספר למה.
כל פרק מסופר מנקודת מבטה של דמות אחרת, מה שהופך את הסופר לסוג של "מספר יודע כל" וזה מעניין לשמוע כל פעם את העלילה מכיוון אחר. הספר מאוד עכשווי, יש למשל אזכורים של פייסבוק, הודעות טקסט וכאלה ומה שהכי דיבר אלי זה שהוא מאוד ישראלי. השמות הם הכי ישראלים שיש וגם האיזור שנבחר כזירת הפשע – הצפון הישן של תל אביב – שהוא כאילו איזה מין קונצנזוס של "איזור טוב" לגור בו. אני אישית גרתי חמש דקות הליכה מהמקום שעדי נאנסת בו בסיפור וזה עשה לי צמרמורות לחשוב שזה היה יכול לקרות מתחת לבית שלי.
לספר הזה יש נוסחה שמנצחת מבחינתי:
פרקים קצרים + הרבה התרחשויות מפתיעות + רמת מתח טובה = לסיים את הספר תוך שלושה ימים.
וזה בדיוק מה שקרה. לקחתי את הספר ליד וקראתי עוד פרק ועוד פרק ועוד פרק. עושה רושם גם שליעד שהם בקי מאוד בעיניינים חוקתיים והתנהלות של חקירות עד לפרטים הקטנים. העלילה הייתה יכולה להיפגע מאוד אם היו אי דיוקים או דברים לא הגיוניים, אבל שהם בהחלט יודע על מה הוא מדבר... הוא עורך דין במקצועו ויודע הרבה על האינטריגות בפרקליטות וגם על הרצון "לסגור תיקים" כמה שיותר מהר על מנת להראות לציבור ש"הנה, אנחנו תופסים את האנשים הרעים" ולפעמים מעגלים פינות בדרך.
השפה קלה וקולחת, לא משהו גבוה ומסובך, שמוסיפה לכך שהספר נקרא במהירות. בקיצור – בהחלט מומלץ לחובבי המתח שבינכם.
דירוג הקואלית:
שלוש וחצי קואלות מתוך חמש - כי איך זה שאין לי אפילו ציטוט אחד??
פינת העטיפה:
עוד עטיפה מבית היוצר של אמרי זרטל (הבן אדם עובד כמו חמור). לכאורה עטיפה די מתבקשת – רואים חמישה אנשים (החמישי נמצא כבר בגב הספר) עומדים עם מספרים בידיים כמו במסדר זיהוי. הדמויות הן צלליות שחורות והמספרים צהובים. אהבתי את זה שזרטל הפך את קוי הגובה שיש בדרך כלל בקיר של מסדרי הזיהוי לאלמנט גרפי והכי אהבתי את הלמינציה הסלקטיבית – גם הכותרת וגם המספרים בולטים החוצה וזה מוסיף עומק. זה מה שאני אוהבת בעטיפות של זרטל – גם אם לכאורה מדובר בעטיפה "פשוטה" ולא מסובכת יותר מידי עדיין רואים שהושקעה בזה הרבה מחשבה וזה מצליח להיות שונה למרות הכל. גם הבחירה בצבע האדום עושה טוב לספר כי הוא ישר קופץ לעין.
תאריך הכנסה לאתר 11/02/2013
מה עושים כשכל-כך רוצים לתפוס את הפושע האחראי לחורבן חייה של אשה צעירה? אנס אכזרי מסתובב חופשי בצפון תל-אביב, משחר לטרף הבא. מה עושים כשאין קצה חוט, עד ראייה והיחיד שנתפס מתאים בדיוק לתבנית שהוכנה לו? כשכולם ננעלים על תמונת מציאות אחת, בלי לאפשר קיום לשום תמונה אחרת, מתוך כוונה... המשך הביקורת
מה עושים כשכל-כך רוצים לתפוס את הפושע האחראי לחורבן חייה של אשה צעירה? אנס אכזרי מסתובב חופשי בצפון תל-אביב, משחר לטרף הבא. מה עושים כשאין קצה חוט, עד ראייה והיחיד שנתפס מתאים בדיוק לתבנית שהוכנה לו? כשכולם ננעלים על תמונת מציאות אחת, בלי לאפשר קיום לשום תמונה אחרת, מתוך כוונה טובה אמנם, אך גם מתוך שיקולים של יוקרה והצלחה ופרסום ומלחמות פנים ארגוניות. אלי נחום יכול להיות שקט. הוא תפס את זיו נבו, אמנם בעזרתו הנחושה של אבי הנאנסת אבל מה זה חשוב- העיקר שהשקט ישוב אל הרחובות. גם אם צריך לעגל כמה פינות. להשמיט כמה פרטים. בימינו המלחמה בפשע מיוחצ"נת, מלווה אורות מסנוורים של פלשים וכתבות מוכרות עיתונים. כבר אין להסתפק באיות נכון בלבד של שם החוקר, יש ספירת נקודות, כמו בכל תחרות. אבל כמו בריקוד זוגות, כולם צריכים לשתף פעולה ולרקוד לפי אותו המיקצב ולצערו של אלי נחום הפעם יעלו קולות צורמים מהתזמורת עליה הוא מנסה לנצח. אונס שני מתבצע והמצוד נמשך.
הספר מביא תמונה חדה ומעניינת על יחסי הגומלין שבין עיתונות למשטרה, פשע מאורגן ושיתופי הפעולה המגוונים שלו על חייליו ושליחיו, עבודת הפרקליטות, הקורבנות והמשפחות. קריא וזורם, שומר את הקלפים קרוב אל עצמו עד הסוף, כיאה למותחן.
תאריך הכנסה לאתר 11/02/2013
כמה חיכיתי לספר הזה וכמה אני שמחה שהוא כבר כאן!! (כי אתם בוודאי יודעים כמה אני אוהבת לקרוא את ליעד שהם).
ספר זה בהחלט ראוי להיות חלק מאוסף הספרים האישיים שנחים על המדף בחדרי.
כדי לא לתת ספויילרים מיותרים לא אכתוב על העלילה שכן גב הכריכה בהחלט ממצה. ... המשך הביקורת
כמה חיכיתי לספר הזה וכמה אני שמחה שהוא כבר כאן!! (כי אתם בוודאי יודעים כמה אני אוהבת לקרוא את ליעד שהם).
ספר זה בהחלט ראוי להיות חלק מאוסף הספרים האישיים שנחים על המדף בחדרי.
כדי לא לתת ספויילרים מיותרים לא אכתוב על העלילה שכן גב הכריכה בהחלט ממצה.
כחובבת ספרי מתח (גאה) אני שמחה לומר שהמתח בספר הזה נשמר לאורכו בשפה קולחת, קצבית ומאוד ישראלית.
הדמויות מגוונות ומעניינות: החל מפרופיל האנס (לא בדיוק מה שחשבנו), דרך אנשי המשטרה והעיתונות עד לאנשי המאפיה - כל דמות ודמות נכתבה בצורה מושלמת כך שיכולתי להרגיש שהדמויות חיות בספר. כשהן חטפו מכות הרגשתי את הכאב יחד איתן. כשהן פחדו/כשהן שמחו או התרגשו, הרגשות עברו אליי כקוראת.
אהבתי שאין מריחה וכל קטע נכתב בטעם.
קטעי האונס צמררו אותי אם כי הקורא לא נחשף יותר מידי לזוועה (בתור אישה אני אומרת, שמה שנכתב הספיק בהחלט להעביר את גודל האסון והפחד).
מחשבה שצצה בראשי בעת הקריאה - שמעתי מישהו שאמר באיזשהו ראיון ברדיו (אינני זוכרת מי): "לכתוב ספר זה קל אך החוכמה להשאיר את הקורא מרותק לכל אורך הספר.." (מה שנכון לדעתי) ובהחלט פה הרגשתי שהייתה עבודת תחקיר טובה מעולם הפשע והמשפט.
אולי יום אחד מישהו יהפוך את אחד מספריו לסרט – אהיה הראשונה בתור לראותו!
מה עוד נשאר להגיד – לסופר יש את זה.
נהניתי מספריו הקודמים ואני בהחלט נהניתי גם מזה.
ברור שממליצה
תאריך הכנסה לאתר 11/02/2013
אודה על האמת ספרי מתח אינם כוס התה שלי בדרך כלל. הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולקחתי לידי את ספרו החדש של ליעד שוהם ולנסות להבין ממה כולם נהנים מה רבה הייתה הפתעתי מכך שהספר קלח וזרם לי, ובמקביל גם הצלחתי ליהנות מהעלילה הסוחפת שעטפה אותו. דאגתי עם הגיבורים הטובים וכססתי ציפורניים... המשך הביקורת
אודה על האמת ספרי מתח אינם כוס התה שלי בדרך כלל. הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולקחתי לידי את ספרו החדש של ליעד שוהם ולנסות להבין ממה כולם נהנים מה רבה הייתה הפתעתי מכך שהספר קלח וזרם לי, ובמקביל גם הצלחתי ליהנות מהעלילה הסוחפת שעטפה אותו. דאגתי עם הגיבורים הטובים וכססתי ציפורניים כשהעלילה הסתעפה ונראה היה שהיא פתאום צוללת למעמקים וכן לעסוק בניחושים מי האנס? עד כדי כך שאני מנסה לפצח את התעלומה מינימום כאילו הייתי הגרסה הנשית של שרלוק הולמס.
מתוך התקציר בכריכה האחורית ידעתי פחות או יותר למה לצפות. בכריכה תימצות מושלם של העלילה בספר שמונח לפני הקורא. אך בד בבד גם רב הנסתר על הגלוי, לא הכל פשוט כמו שהוא נראה ובדרך ישנם הרבה הפתעות.
ליעד שוהם יודע לרקום ספר מתח כהלכתו ולסחוף את קוראיו לשיאים מותחים תוך שהם מנסים לפענח את התעלומה.
הספר מתאר אונס אכזרי של עדי בחורה צעירה שגרה בעיר הגדולה, ילדה טובה של הוריה שהאונס קורע בבת אחת את קרום האהבה והחמלה שעטף אותה עד כה. האנס נבו זיו נתפס ומושם במעצר לכאורה, הכל פתור וגמור, אך בספר ישנה עלילה בתוך עלילה שמסתתרת ולא ברור מי האשם והאם זה נכון לשים אותו במעצר. שני גיבורים מרכזיים שונים בספר האחד נחקר והשני חוקר שנלחמים על האמת שלהם ולעיתים בוגדים בה באותה נשימה.
לקרוא ספר מתח זה ממש להיות שותף לעלילה, לעצור את הנשימה לעיתים, לחשוב כמה מהלכים קדימה, ולהיות שותף לסיפור במלוא המובנים. קצת מזכיר סדרת מתח, רק שבספר אפשר לדמיין את הגיבורים הרעים והטובים כיד הדימיון הטובה עלינו.
מי שאוהב ספרי מתח ייהנה מאוד מהספר 'מסדר זיהוי' מקצב העלילה הזורמת והמתפתחת ומשיאי המתח המסתתרים בו.
ממליצה בחום על הספר.
תאריך הכנסה לאתר 11/02/2013
ליעד שהם - נולד בשנת 1971, סופר ועורך דין ישראלי. נולד בגבעתיים. בילדותו שהה שהם עם משפחתו בפריז. שירת בחיל המודיעין. שהם למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא חבר לשכת עורכי הדין מאז 1997. שהם כותב בסוגה של ספרות מתח. ספריו זכו באות "ספר הזהב" מאת התאחדות המו"... המשך הביקורת
ליעד שהם - נולד בשנת 1971, סופר ועורך דין ישראלי. נולד בגבעתיים. בילדותו שהה שהם עם משפחתו בפריז. שירת בחיל המודיעין. שהם למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא חבר לשכת עורכי הדין מאז 1997. שהם כותב בסוגה של ספרות מתח. ספריו זכו באות "ספר הזהב" מאת התאחדות המו"לים בישראל. בין ספריו המוצלחים "משפט חוזר", "שבוע באמצע החיים", "מספר חסוי" ו"משחק הראיות". חיכתי זמן רב כדי לסקור את ספרו האחרון "מסדר זיהוי".
אונס אכזרי מפר את שלוותה של שכונה שקטה בצפון תל אביב ומותיר את המשטרה אובדת עצות: אין חשודים ואין עדי ראייה. אביה של הקורבן מסרב להיכנע. הוא פותח בחקירה עצמאית ונועזת ומצליח לזהות ולאתר את זיו נבו, האיש שכל העובדות ואף הנאנסת עצמה, מצביעות עליו. לכאורה הכול ברור. אך רק לכאורה.
מדוע שותק נבו בחדר החקירות? איזה סוד הוא מבקש להסתיר? מה צריך להסיק מכך אלי נחום, החוקר הוותיק שנשבע לפענח את הפשע ויהי מה?
במרכזו של מסדר זיהוי שני גברים שונים בתכלית, חוקר ונחקר, מתייצבים זה מול זה. הם יהיו חייבים לתקן טעויות גורליות, לבגוד במה שקדוש להם ולהילחם על נפשם. מה הם יהיו מוכנים לסכן ואילו קווים אדומים יהיו מוכנים לחצות בזמן שהכול סביבם מתמוטט ?
אל זרם האירועים הסוער נסחפים גם פרקליטה צעירה ואידיאליסטית הנאלצת לראות את מה שהאמינה בו נרמס; יד ימינו של ראש ארגון פשע המנסה לכפר על חטאיו ועיתונאי שאפתן שנתקל בסקופ חייו. מסדר זיהוי הוא מותחן קצבי הנשזר מקולות רבים המגלים טפח ומכסים טפחיים עד לשיאה עוצר הנשימה של העלילה. (מגב הספר).
בלי לספר יותר מדי מתוך עלילת הספר (בכל זאת מדובר בספר מתח, וחבל להרוס למי שטרם קרא). הספר מגולל את סיפורה של חקירת אונס. כל המתרחש קורה בארץ. כל המעורבים בדבר (משטרה, חקירות, עולם המשפט, ואפילו השמות של הדמויות, קשורות לארץ שלנו). אונס קשה מתרחש במקום הכי לא צפוי. "פרשת אונס כזאת מוכרת עיתונים - שכונה מבוססת, בטוחה, המקום האחרון שהיית מצפה שיתרחש בו פשע אלים. חבל שאנשים לא יודעים שהמקום האחרון היא קלישאה חסרת בסיס. בתור כתב לענייני פלילים הוא כבר יודע - הפשע נמצא בכל מקום!". (עמ' 20).
בפרק הראשון מסופר אישה מבוגרת שהתחביב שלה הוא לצפות על הנעשה ברחוב בעזרת משקפת משוכללת ומצוידת בראיית לילה שרכשה לעצמה לאחר מות בעלה. היא רואה את האונס אך זו רועדת ומפחדת, ומעדיפה שלא לפצות את פיה אולם, כמו בהצגות שבהן רואים אקדח במערכה הראשונה ויודעים שהוא יירה במערכה השלישית, כך גם כאן. בבוא הזמן תעזור עדותה של הזקנה לפענוח הפרשה הסבוכה והקשה.
לסיכום, מה נשאר עוד להגיד? ללא ספק, בתחום המתח - לליעד שהם משחק אותה פעם אחר פעם! המתח נשמר בספר ממש עד הדקה האחרונה! הייחודיות שבשמירת מתח לאורך הספר כולו ללא ספק צריכה לעורר הערכה רבה! שכן לא קל הדבר... הספר כתוב בצורה קולחת, זורמת, מרתקת ומעניינת מאוד. הפרקים קצרים, מושכים אותך מפרק אחד לשני... וגם שתיכננתי לקרוא פרק שניים וללכת לנוח, מצאתי את עצמי מסיים יותר מחצי ספר ברצף... הדמויות מושכות, בעלות אופי. ללא ספק, מומלץ מאוד!
תאריך הכנסה לאתר 11/02/2013
כבר מהרגע הראשון, הספר מושך ,הפרקים קצרים ,הוא מעניין, קולח ,כתוב היטב ונגמע במהירות.
התחלתי לקרוא אותו לקראת חצות. הייתי עייפה מאוד ורציתי לטעום את ההתחלה. זהו...אסור לעשות זאת עם ספר מתח משובח. כזה הוא הספר ואני כבר לא עזבתי אותו עד השעות הקטנות של הלילה... המשך הביקורת
כבר מהרגע הראשון, הספר מושך ,הפרקים קצרים ,הוא מעניין, קולח ,כתוב היטב ונגמע במהירות.
התחלתי לקרוא אותו לקראת חצות. הייתי עייפה מאוד ורציתי לטעום את ההתחלה. זהו...אסור לעשות זאת עם ספר מתח משובח. כזה הוא הספר ואני כבר לא עזבתי אותו עד השעות הקטנות של הלילה שהלכו וגדלו...
הספר מספר את ספורה של חקירת אונס תוצרת הארץ. גם המשטרה , העולם התחתון, עולם החוק והמשפט – כולם תוצרת כחול לבן. נראה שליעד שהם מכיר עולמות אלה. הוא גם הבין היטב את התנהגותה של נאנסת לאחר האונס. לאור כל הדברים האלה הרגשתי שהספר אמין ביותר. בין השאר, אהבתי להיכנס לראשו של חוקר המשטרה.
הפריעו לי ריבוי השמות המעוברתים כדוגמת: עמית גלעדי, ירון רגב, משה נבון,גלית לביא , זיו נבו....
ממליצה בכיף.
ציטוט: "כדי שמסדר זיהוי יהיה תקני, המשטרה חייבת לארגן שמונה ניצבים שדומים בחזותם החיצונית לחשוד. לחשוד שמורה הזכות לבחור את מיקומו בשורת המסדר ועל המשטרה לכבד את בחירתו. יש לו גם זכות לזמן עורך דין מטעמו, שיהיה נוכח. אסור להראות לעד תמונות של החשוד קודם למסדר, אסור כמעט לדבר עליו. צריך להסריט את מהלך מסדר הזיהוי. החשוד ועורך דינו יכולים להציג שאלות לעד. וחייבים לערוך פרוטוקול מפורט."
תאריך הכנסה לאתר 11/02/2013
מותק של ספר ומותק של סופר!
נהניתי מכל רגע!
אין על ליעד שוהם .... אהבתי כל רגע בספר הזה.
אכן אי אפשר להניח אותו מהיד... מהרגע שמתחילים לקרוא אי אפשר... המשך הביקורת
מותק של ספר ומותק של סופר!
נהניתי מכל רגע!
אין על ליעד שוהם .... אהבתי כל רגע בספר הזה.
אכן אי אפשר להניח אותו מהיד... מהרגע שמתחילים לקרוא אי אפשר להפסיק, עד כדי כך שמצאתי את עצמי הולכת ברחוב וקוראת את הספר...
בספר הזה יש אונס, חקירה, פרקליטים, סנגורים, חשודים, עולם תחתון, סמים, אהבה, משפחה, תקשורת ועיתונאים ומה לא?
הכוכב הראשי של הספר הינו זיו נבו ואליו מצטרפים, משפחתו, החוקר, עיתונאים, פרקליטה ודמויות מהעולם התחתון.
ליעד שוהם מצליח לשמור את הקורא במתח לאורך כל העלילה.
יש בעלילה את הנושא הכאוב של עסקאות טיעון מחד ומאידך את "התיקון". (תקראו לבד)...
העלילה משקפת בהחלט חקירת עומק של הסופר עם כל הגורמים שמתעסקים בנושאים הללו.
זהו בהחלט ספר מרתק, קריא, מדהים וזורם ועם קצב בלתי נלאה שמצליח להפתיע.
נהנתי מהספרים הקודמים וגם הספר הזה לא אכזב אותי.
ממליצה בחום וממתינה בקוצר רוח לספר הבא.
תאריך הכנסה לאתר 11/02/2013
שכונה שקטה ושלווה בצפון תל אביב. לילה. איש מטייל עם כלבו. מלמעלה עוקבת אחריו ה"ינטה" של השכונה. רוצה לראות האם הוא אוסף את צואת הכלב או לא. אבל מה שהיא רואה זה מעשה אונס. היא מהססת הא להתקשר למשטרה או לא. מחליטה שלא.
למשטרה אין עדים, למשטרה... המשך הביקורת
שכונה שקטה ושלווה בצפון תל אביב. לילה. איש מטייל עם כלבו. מלמעלה עוקבת אחריו ה"ינטה" של השכונה. רוצה לראות האם הוא אוסף את צואת הכלב או לא. אבל מה שהיא רואה זה מעשה אונס. היא מהססת הא להתקשר למשטרה או לא. מחליטה שלא.
למשטרה אין עדים, למשטרה אין חשודים. עדי היא הבחורה הנאנסת. היא חזרה מבילוי. האנס מאיים עליה, חותך אותה. אחרי האונס, היא חוזרת הביתה ומתקלחת ומתקלחת ומתקלחת.
את האונס מלווה בהתחלה כל העיתונות הארצית. אך יש חדשות אחרות גם. לכן כאשר פג העניין, העיתונות הארצית עוזבת. מי שמתעקש להמשיך ולעקוב זה עיתון מקומי. העורך הראשי, מטיל על עיתונאי צעיר לעקוב אחרי הפרשה. העיתונאי הצעיר אכן עושה זאת, כאשר הוא מתכוון לעלות על סקופ ואז לנסות לעבור לעיתונות הארצית.
אביה של עדי, לא יודע את נפשו מרוב צער, ההרגשה נוראית, שהוא לא שמר על הבת שלו. הוא מכריח אותה להתלונן במשטרה. אך זה לא מספיק. הוא יוצא לבד לחקירה. הוא אורב לאנס. האחד ה"מארבים" שלו, הוא תופס את זיו נבו. זיו, הוא גרוש, ששקוע בחובות כספיים. פעם הוא היה "על הסוס ועכשיו הוא "בבור".
עדי, לא בטוחה בהתחלה שזה זיו. אך בלחץ אביה, מזהה אותו.
אבל לא הכל נקי. זיו שותק בחדר חקירות. ורגע לפני שמשחררים אותו בכלל, פתאום הוא מתוודה. למה? ממה הוא פוחד? מה בעצם קרה?
ואז יש אונס שני.
בספר "מככבים" החוקר, פרקליטה צעירה ואידיאליסטית, עיתונאי צעיר ושאפתן, ודמויות מאירגוני פשע.
יופי של ספר.
אהבתי אותו.
ליעד מתאר את החברה הישראלית. מתאר יפה את הרגשת הקורבן אחרי האונס. את המאבק והפינות הנסתרות בין משטרה-פרקליטות-סנגוריה. עיסקאות טיעון.
אחרי שקצת התאכזבתי מספרו הקודם של ליעד (משפט חוזר) כי "ליעד, ממך ציפיתי ליותר!!!".
ליעד חזר לעצמו (ובגדול) בספר הנוכחי, וכתב ספר מתח מעולה. מאד זורם, מאד ישראלי, מותח וכייפי.
ממליצה בכל פה.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|