הרבה זמן לא יצא לי לקרוא ספר מתח איכותי, כזה שמושך אותי לקרוא עוד פרק ועוד פרק ורק עוד כמה עמודים ואולי עוד משפט קטן? והופ הגיע אמצע הלילה... והנה הגיע אלי הספר האחרון של ליעד שהם. אני מודה, זה הראשון שלו שאני קוראת וכבר יצא לי לשמוע פה ושם כאלה שאומרים שיש לו "נוסחאות" קבועות לספרים (דבר שאומרים הרבה על רם אורן, למשל). אז בעיניין הזה אני לא יכולה להעיד (תשאלו אותי בספר הבא) אבל מה שבטוח זה שמהספר הזה מאוד נהנתי והוא הצליח להשאיר אותי עירנית ומתוחה עד סופו.

עדי רגב נאנסת באכזריות הצפון הישן של תל אביב כשהיא נכנסת לחצר הביניין בו היא גרה. אין עדים (לא כאלה שיודעים עליהם לפחות) ועושה רושם שאין ממש כיוון לחקירה וכל מה שעדי רוצה זה רק להתקלח ושיעזבו אותה בשקט. אביה של עדי, לעומת זאת, לא מוכן לקפוא על שמריו ומחליט לחפש את האנס גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה. הוא מתחיל לעשות מארבים מתחת לביתה בשעות לילה מוזרות על מנת לתפוס את החשוד על חם. כך הוא מוצא את זיו רגב, בחור שנמצא מסתובב ברחוב בשעות מפוקפקות ומתאים בדיוק לתיאור של עדי. תוסיפו לזה את העובדה שלזיו אין ממש הסבר ברור מה הוא עשה ברחוב הזה בשעות האלה. כל האצבעות מופנות אליו ולכולם ברור שזה הוא, חוץ מלו עצמו, אבל הוא לא יכול לספר למה.

כל פרק מסופר מנקודת מבטה של דמות אחרת, מה שהופך את הסופר לסוג של "מספר יודע כל" וזה מעניין לשמוע כל פעם את העלילה מכיוון אחר. הספר מאוד עכשווי, יש למשל אזכורים של פייסבוק, הודעות טקסט וכאלה ומה שהכי דיבר אלי זה שהוא מאוד ישראלי. השמות הם הכי ישראלים שיש וגם האיזור שנבחר כזירת הפשע – הצפון הישן של תל אביב – שהוא כאילו איזה מין קונצנזוס של "איזור טוב" לגור בו. אני אישית גרתי חמש דקות הליכה מהמקום שעדי נאנסת בו בסיפור וזה עשה לי צמרמורות לחשוב שזה היה יכול לקרות מתחת לבית שלי.

לספר הזה יש נוסחה שמנצחת מבחינתי:

פרקים קצרים + הרבה התרחשויות מפתיעות + רמת מתח טובה = לסיים את הספר תוך שלושה ימים.

וזה בדיוק מה שקרה. לקחתי את הספר ליד וקראתי עוד פרק ועוד פרק ועוד פרק. עושה רושם גם שליעד שהם בקי מאוד בעיניינים חוקתיים והתנהלות של חקירות עד לפרטים הקטנים. העלילה הייתה יכולה להיפגע מאוד אם היו אי דיוקים או דברים לא הגיוניים, אבל שהם בהחלט יודע על מה הוא מדבר... הוא עורך דין במקצועו ויודע הרבה על האינטריגות בפרקליטות וגם על הרצון "לסגור תיקים" כמה שיותר מהר על מנת להראות לציבור ש"הנה, אנחנו תופסים את האנשים הרעים" ולפעמים מעגלים פינות בדרך.

השפה קלה וקולחת, לא משהו גבוה ומסובך, שמוסיפה לכך שהספר נקרא במהירות. בקיצור – בהחלט מומלץ לחובבי המתח שבינכם.

דירוג הקואלית:

שלוש וחצי קואלות מתוך חמש - כי איך זה שאין לי אפילו ציטוט אחד??

פינת העטיפה:

עוד עטיפה מבית היוצר של אמרי זרטל (הבן אדם עובד כמו חמור). לכאורה עטיפה די מתבקשת – רואים חמישה אנשים (החמישי נמצא כבר בגב הספר) עומדים עם מספרים בידיים כמו במסדר זיהוי. הדמויות הן צלליות שחורות והמספרים צהובים. אהבתי את זה שזרטל הפך את קוי הגובה שיש בדרך כלל בקיר של מסדרי הזיהוי לאלמנט גרפי והכי אהבתי את הלמינציה הסלקטיבית – גם הכותרת וגם המספרים בולטים החוצה וזה מוסיף עומק. זה מה שאני אוהבת בעטיפות של זרטל – גם אם לכאורה מדובר בעטיפה "פשוטה" ולא מסובכת יותר מידי עדיין רואים שהושקעה בזה הרבה מחשבה וזה מצליח להיות שונה למרות הכל. גם הבחירה בצבע האדום עושה טוב לספר כי הוא ישר קופץ לעין. 

כמה חיכיתי לספר הזה וכמה אני שמחה שהוא כבר כאן!! (כי אתם בוודאי יודעים כמה אני אוהבת לקרוא את ליעד שהם).
ספר זה בהחלט ראוי להיות חלק מאוסף הספרים האישיים שנחים על המדף בחדרי.

כדי לא לתת ספויילרים מיותרים לא אכתוב על העלילה שכן גב הכריכה בהחלט ממצה.

כחובבת ספרי מתח (גאה) אני שמחה לומר שהמתח בספר הזה נשמר לאורכו בשפה קולחת, קצבית ומאוד ישראלית.
הדמויות מגוונות ומעניינות: החל מפרופיל האנס (לא בדיוק מה שחשבנו), דרך אנשי המשטרה והעיתונות עד לאנשי המאפיה  - כל דמות ודמות נכתבה בצורה מושלמת כך שיכולתי להרגיש שהדמויות חיות בספר. כשהן חטפו מכות הרגשתי את הכאב יחד איתן. כשהן פחדו/כשהן שמחו או התרגשו, הרגשות עברו אליי כקוראת.
אהבתי שאין מריחה וכל קטע נכתב בטעם.
קטעי האונס צמררו אותי אם כי הקורא לא נחשף יותר מידי לזוועה (בתור אישה אני אומרת, שמה שנכתב הספיק בהחלט להעביר את גודל האסון והפחד).

מחשבה שצצה בראשי בעת הקריאה - שמעתי מישהו שאמר באיזשהו ראיון ברדיו (אינני זוכרת מי): "לכתוב ספר זה קל אך החוכמה להשאיר את הקורא מרותק לכל אורך הספר.." (מה שנכון לדעתי) ובהחלט פה הרגשתי שהייתה עבודת תחקיר טובה מעולם הפשע והמשפט.
אולי יום אחד מישהו יהפוך את אחד מספריו לסרט – אהיה הראשונה בתור לראותו!
  
מה עוד נשאר להגיד – לסופר יש את זה.
נהניתי מספריו הקודמים ואני בהחלט נהניתי גם מזה.
ברור שממליצה
 

ליעד שהם - נולד בשנת 1971, סופר ועורך דין ישראלי. נולד בגבעתיים. בילדותו שהה שהם עם משפחתו בפריז. שירת בחיל המודיעין. שהם למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא חבר לשכת עורכי הדין מאז 1997. שהם כותב בסוגה של ספרות מתח. ספריו זכו באות "ספר הזהב" מאת התאחדות המו"לים בישראל. בין ספריו המוצלחים "משפט חוזר", "שבוע באמצע החיים", "מספר חסוי" ו"משחק הראיות". חיכתי זמן רב כדי לסקור את ספרו האחרון "מסדר זיהוי".

אונס אכזרי מפר את שלוותה של שכונה שקטה בצפון תל אביב ומותיר את המשטרה אובדת עצות: אין חשודים ואין עדי ראייה. אביה של הקורבן מסרב להיכנע. הוא פותח בחקירה עצמאית ונועזת ומצליח לזהות ולאתר את זיו נבו, האיש שכל העובדות ואף הנאנסת עצמה, מצביעות עליו. לכאורה הכול ברור. אך רק לכאורה.
מדוע שותק נבו בחדר החקירות? איזה סוד הוא מבקש להסתיר? מה צריך להסיק מכך אלי נחום, החוקר הוותיק שנשבע לפענח את הפשע ויהי מה?
במרכזו של מסדר זיהוי שני גברים שונים בתכלית, חוקר ונחקר, מתייצבים זה מול זה. הם יהיו חייבים לתקן טעויות גורליות, לבגוד במה שקדוש להם ולהילחם על נפשם. מה הם יהיו מוכנים לסכן ואילו קווים אדומים יהיו מוכנים לחצות בזמן שהכול סביבם מתמוטט ?
אל זרם האירועים הסוער נסחפים גם פרקליטה צעירה ואידיאליסטית הנאלצת לראות את מה שהאמינה בו נרמס; יד ימינו של ראש ארגון פשע המנסה לכפר על חטאיו ועיתונאי שאפתן שנתקל בסקופ חייו. מסדר זיהוי הוא מותחן קצבי הנשזר מקולות רבים המגלים טפח ומכסים טפחיים עד לשיאה עוצר הנשימה של העלילה. (מגב הספר).

בלי לספר יותר מדי מתוך עלילת הספר (בכל זאת מדובר בספר מתח, וחבל להרוס למי שטרם קרא). הספר מגולל את סיפורה של חקירת אונס. כל המתרחש קורה בארץ. כל המעורבים בדבר (משטרה, חקירות, עולם המשפט, ואפילו השמות של הדמויות, קשורות לארץ שלנו).  אונס קשה מתרחש במקום הכי לא צפוי. "פרשת אונס כזאת מוכרת עיתונים - שכונה מבוססת, בטוחה, המקום האחרון שהיית מצפה שיתרחש בו פשע אלים. חבל שאנשים לא יודעים שהמקום האחרון היא קלישאה חסרת בסיס. בתור כתב לענייני פלילים הוא כבר יודע - הפשע נמצא בכל מקום!". (עמ' 20).

בפרק הראשון מסופר אישה מבוגרת שהתחביב שלה הוא לצפות על הנעשה ברחוב בעזרת משקפת משוכללת ומצוידת בראיית לילה שרכשה לעצמה לאחר מות בעלה. היא רואה את האונס אך זו רועדת ומפחדת, ומעדיפה שלא לפצות את פיה אולם, כמו בהצגות שבהן רואים אקדח במערכה הראשונה ויודעים שהוא יירה במערכה השלישית, כך גם כאן. בבוא הזמן תעזור עדותה של הזקנה לפענוח הפרשה הסבוכה והקשה.

לסיכום, מה נשאר עוד להגיד? ללא ספק, בתחום המתח - לליעד שהם משחק אותה פעם אחר פעם! המתח נשמר בספר ממש עד הדקה האחרונה! הייחודיות שבשמירת מתח לאורך הספר כולו ללא ספק צריכה לעורר הערכה רבה! שכן לא קל הדבר... הספר כתוב בצורה קולחת, זורמת, מרתקת ומעניינת מאוד. הפרקים קצרים, מושכים אותך מפרק אחד לשני... וגם שתיכננתי לקרוא פרק שניים וללכת לנוח, מצאתי את עצמי מסיים יותר מחצי ספר ברצף... הדמויות מושכות, בעלות אופי. ללא ספק, מומלץ מאוד!
 

מותק של ספר ומותק של סופר!

נהניתי מכל רגע!

אין על ליעד שוהם .... אהבתי כל רגע בספר הזה.

אכן אי אפשר להניח אותו מהיד... מהרגע שמתחילים לקרוא אי אפשר להפסיק, עד כדי כך שמצאתי את עצמי הולכת ברחוב וקוראת את הספר...

בספר הזה יש אונס, חקירה,  פרקליטים,  סנגורים, חשודים, עולם תחתון, סמים, אהבה, משפחה, תקשורת ועיתונאים ומה לא?

הכוכב הראשי של הספר הינו זיו נבו ואליו מצטרפים, משפחתו, החוקר, עיתונאים, פרקליטה ודמויות מהעולם התחתון.

ליעד שוהם מצליח לשמור את הקורא במתח לאורך כל העלילה.

יש בעלילה  את הנושא הכאוב של עסקאות טיעון מחד ומאידך את "התיקון". (תקראו לבד)...

העלילה משקפת בהחלט חקירת עומק של הסופר עם כל הגורמים שמתעסקים בנושאים הללו. 

זהו בהחלט ספר  מרתק, קריא, מדהים וזורם ועם קצב בלתי נלאה שמצליח להפתיע.

נהנתי מהספרים הקודמים וגם הספר הזה לא אכזב אותי.

ממליצה בחום וממתינה בקוצר רוח לספר הבא.