|
|
|
היפאטיה |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 1076 |
|
|
חָפְשִׁיָּה מֵהַחֹפֶשׁ,
מַפְנָה אֶת הַפָּנִים,
תָּמִיד מַפְנָה אֶת הַפָּנִים –
לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִם.
אֲקַדֶּמְכֶם שָׁמַיִם
בְּפָנַי הַגְּלוּיוֹת,
כְּצִיץ הַשָּׂדֶה,
וּבְנוֹת הַחֲלוֹף כָּמוֹהוּ.
כָּל עוֹד אֲנִי כָּאן,
אֲקַדֶּמְכֶם,
אֲקַדֶּמְכֶם.
9.5.19
זהו ספרה ה-17 של המשוררת הירושלמית, גאולה הודס-פלחן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 2 |
תאריך הכנסה לאתר 04/01/2020
"ראיתי צוחה
איש לא זעק
ראיתי צוחה
הטבע שתק
גם האדם
ראיתי צוחה
ממצולות דם
מישהו פהק
מישהו נרדם
ראיתי צוחה
כמו הקולות שנראו
בהר סיני
ושער עולה בלהבות"
גאולה הודס-פלחן עושה שימוש בסִינֶסְתֶזְיָה: "ראיתי צוחה" במהירות... המשך הביקורת
"ראיתי צוחה
איש לא זעק
ראיתי צוחה
הטבע שתק
גם האדם
ראיתי צוחה
ממצולות דם
מישהו פהק
מישהו נרדם
ראיתי צוחה
כמו הקולות שנראו
בהר סיני
ושער עולה בלהבות"
גאולה הודס-פלחן עושה שימוש בסִינֶסְתֶזְיָה: "ראיתי צוחה" במהירות הבזק העלה לי את ציורו של אדוארד מונק "הצעקה". צמד המילים, "ראיתי צוחה", מוזכר ארבעה פעמים, בהתחלה בדחיפות כאשר משפט אחד מפריד ביניהם. לאחר מכן הצוחה מגיחה שוב, הפעם לאחרי שני משפטים. לבסוף היא מתעייפת, דועכת. זוהי צוחה אוטונומית, רק היא מגיבה לאיזשהו עוול. "איש לא זעק" ואז מדגישה המשוררת, "הטבע שתק, גם האדם". הטבע מחקה את האדם, נהפך לאדיש ואפאטי. מישהו פהק (משעמום) בעוד מישהו אחר נרדם (על המשמרת).
האזכור של "הר סיני" לא אקראי. שם קיבלנו, עם ישראל, את התורה עם הנחיות להיטיב עם הבריות: "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר, לא תחמוד." והנה משחק מילים: "ממצולות דם" במקום "ים". זאת כמובן לא שגיאת דפוס. המילים החותמות את השיר הן "שער עולה בלהבות". הכוונה ככל הנראה לקרבנות שהעלו בני ישראל בעת מתן התורה. את הלהבות אני ייחסתי לשואה. אומות העולם עמדו מנגד דוממים, בלי להניד עפעף.
https://images.app.goo.gl/ij5FYNGXHiZq8gENA
"הספרים - מעקה לי,
בעת השקיפי לתהום.
רוח עזה באותיות,
רוח נאמנה שתאחזני איתן,
אם לא רוח זו, לא היתה בי עוד רוח
וקמלה הייתי מוטלת בפאת השדה."
המַקָּף בשורה הראשונה מדמה מעקה. אפשר לדמיין גם ערימה גדולה של ספרים שעליהם אפשר להישען. המעקה הוא משל לתוכן הספרים עצמם. פרק תהלים מנחם, ספר שירה מעמיק או מכתב מחבר קרוב שמשמח את הלב. כל אדם והשיקוי שלו.
הספרים, או ליתר דיוק תהליך הכתיבה שקודם להם, יכול להיות גם מעוקה. רוח עזה דוחקת את אנשי הרוח לבטא את אשר על ליבם והמלאכה מרובה. לדקדק, להקפיד, לחרוט על נייר את אשר על ליבם, טיוטה אחר טיוטה, זה מייגע.
"פאת השדה (ידוע בשם פאה) היא מצווה מהתורה להותיר את שולי השדה עבור העניים ולא לקחת מהתבואה שגדלה שם. פאת השדה היא אחת ממתנות עניים שחייבה התורה את בעל השדה." את השורה האחרונה פירשתי כך: ללא ההעשרה שמקנה לנו הקריאה נשאר עניים. כותבת המשוררת שללא "רוח נאמנה שתאחזני איתן" כעץ, אט אט אדעך.
"עסיס נגר מן הכוכבים,
השמש מזילה אורה,
גלים עזים מדפקים בשער,
כה רב השפע!
ויד לאחז בו,
אין"
את "השמש מזילה" השלמתי עם "דמעה". השמש הנוזלית הובילה אותי למחוזות הסוריאליסטיים של סלבדור דאלי. בציור "התמדתו של הזיכרון", העין מיד שמה לב לשלושה שעונים ללא חוט שדרה. הם מקופלים ונדמה שהם בתהליך המסה. אחד תלוי על ענף כמו כביסה על חבל. את הגלים העזים שמדפקים בשער קישרתי עם הזאב שנוקש על דלתם של "שלושה חזירונים קטנים".הוא מאיים על כל אחד ואחד מהם: "אנשוף ואנשוף ואעיף לך את הבית".
נקטר האלים גולש משמיים, קרני השמש נופלות כגשם, הגלים מאיימים להציף וההרגשה שנותרת מטרידה. יש שפע אך הוא שופע מדי ומציף מדי.
https://images.app.goo.gl/DXTzt1g8s4eEVd4R9
הִיפַּאטְיָה, שעל שמה נקרא אוסף השירה הזה, נולדה באלכסנדריה בשנת 350. הִיפַּאטְיָה התעסקה בפילוסופיה ובמתמטיקה. ידה טבלה גם באסטרונומיה. לא פלא שעל כריכת הספר רואים פנים של אישה מתמזגות עם הירח, חושך ואור מחוברים. משחק צלליות. האם זה הירח הלבן שעוטף את החושך או נהפוכו? בשירה טמונים האפל והמואר. "מן הלילה אל הלילה, מן הערפל אל הערפל, מן האלם אל ההעלם". מסרים אָפּוֹקָלִיפְּטִיים, ריק, תהום, ואנושות שסרחה מתערבלים יחד עם שבח ליקום ונפלאות הטבע. "עד קץ אוסיף לדלות פנינים וחבלות, כי מתוק העולם מתוק מאד". יש קורטוב של תקווה ולא הייתי מצפה אחרת ממשוררת ששמה "גאולה".
תאריך הכנסה לאתר 06/11/2019
"היפאטיה" הינו ספרה ה-17 של משוררת מוכשרת זו ועוד ידה נטויה. אני אוהבת את המשוררת ואת שיריה וקראתי (והמלצתי) על רבים מספרי שירתה. כמו בספריה הקודמים, גם ספר זה נכתב מדם ליבה של המשוררת וחושף רבדים מנשמתה. הספר עוסק בטבע (האנושי והאלוהי), הריק, הבדידות והכמיהה האנושית להימלט מחוויית "הבדילות... המשך הביקורת
"היפאטיה" הינו ספרה ה-17 של משוררת מוכשרת זו ועוד ידה נטויה. אני אוהבת את המשוררת ואת שיריה וקראתי (והמלצתי) על רבים מספרי שירתה. כמו בספריה הקודמים, גם ספר זה נכתב מדם ליבה של המשוררת וחושף רבדים מנשמתה. הספר עוסק בטבע (האנושי והאלוהי), הריק, הבדידות והכמיהה האנושית להימלט מחוויית "הבדילות הקיומית" ולשרוד. בכלל יש הרבה רגשות בשירים של המשוררת ואי אפשר להישאר אדיש אליהם.
הספר פותח בשיר "היפאטיה" (שזה גם שם הספר) המקונן על מר גורלה של היפאטיה. היפאטיה היתה בתו ותלמידתו של ת'און, איש המוזיאון של אלכסנדריה, מתמטיקאית, פילוסופית ואסטרונומית. גורלה לא שפר עליה בלשון המעטה. אהבתי את כל השירים וביניהם בלטו השיר "ההיעדר" שמוקדש לאמה של המשוררת ושיר נוסף שנכתב בעקבות מותו המזעזע של חוסה במחלקה הפסכיאטרית. הזדהיתי במיוחד עם השיר העוסק בספרים שכן כמו הדוברת, גם אני מוצאת מפלט בקריאה.
להלן לגימה משיריה:
שרשי הנעדר
משתרגים בשרשי
באינספור מראות
מכפל העדרי
איך אצא מדל"ת אמותי
ואיני קיימת? (עמ' 12)
הספרים - מעקה לי,
בעת השקיפי לתהום.
רוח עזה באותיות,
רוח נאמנה שתאחזני איתן,
אם לא רוח זו, לא היתה בי עוד רוח
וקמלה הייתי מוטלת בפאת השדה. (עמ' 18)
נוכחותו של מה שנמחק -
בכל,
אך איננו מעזים לשוותה בנפשנו. (עמ' 36).
שירתה של גאולה מתפתחת מספר לספר וכל ספר משובח מקודמו. אין כמו שירה טובה לעודד את הנפש ולשמש הפוגה בין ספרים. איני יודעת אם קלעתי לליבה של המשוררת, אך זה לא משנה. מה שחשוב הוא שנהניתי לקרוא את השירים ולנסות לפענח את צפונותיהם. השירים הפעם היו מובנים לי יותר, אולי בגלל שהתרגלתי לכתיבתה היפיפיה. בדומה ליין יין טוב בערב קריר המחמם את הגוף, כך שיריה חיממו את נפשי. אהבתי את הספר ואני ממליצה עליו בחום לאוהבי השירה והספרות היפה. גם אם אינכם חובבי שירה, טוב מדי פעם לצאת מהקופסא ולנסות דברים חדשים.
בשורה התחתונה: ספר שירה איכותי מהשורה הראשונה!
תאריך הכנסה לאתר 19/10/2019
היפאטיה הייתה מתמטיקאית פילוסופית ואסטרונומית יווניה ניאופלטונית שפעלה באלכסנדריה שבמצרים. נותרה רווקה כל ימי חייה (חיה במאה השלישית והרביעית לספירה). נרצחה בשנת 415 בשל סירובה לקחת חלק ממאבק הכוחות בין אורסט לבין קירילוס. לאחר מאות שנים הוכרזה היפאטיה כקדושה. חייה ודמותה המיוחדת עשו... המשך הביקורת
היפאטיה הייתה מתמטיקאית פילוסופית ואסטרונומית יווניה ניאופלטונית שפעלה באלכסנדריה שבמצרים. נותרה רווקה כל ימי חייה (חיה במאה השלישית והרביעית לספירה). נרצחה בשנת 415 בשל סירובה לקחת חלק ממאבק הכוחות בין אורסט לבין קירילוס. לאחר מאות שנים הוכרזה היפאטיה כקדושה. חייה ודמותה המיוחדת עשו רושם עז על המחברת גאולה הודס-פלחן. ספר שירים זה נקרא על שמה של אותה דמות מעוררת הערצה. היפאטיה
איך קרעו את בשרך,
היפאטיה,
איך זכויותייך היו לזדונות
את עוזבת את גופך
ומתבוננת בעולם שהיה לזר
ומענייך לא זרים לך, היפאטיה,
הם מוקיעים על הצלב
את אור השכל הטהור
את החרות והעושר
האינסופיים של המחשבה
הם אנשי החשיכה...
מזה שנים רבות אני קוראת את ספרי השירה המיוחדים והיפים של גאולה. אולם אני מגלה לשמחתי שספר זה הוא נוגע בשל ונפלא. ניכר שהמחברת הגיעה לבשלות עמוקה וכותבת ממעמקי ליבה ללא מורא. כל שיר נדמה שנחצב מתהומות ליבה ועולה מעלה. אני קוראת ומתפעמת, קוראת ומתלהבת מכל שיר והכוונות שלו, כל שיר והיופי הפנימי הקורן ממנו החוצה.
יש בשיריה של גאולה ביקורת נוטפת על טבע האדם, טבע ההמון, תופעת העדר ועל רצונות מוחלשים שלא באים על סיפוקם. שירים שהגוון העמוק שלהם נצבע לא אחת בצבע הצביעות, הרשע, הגעגוע והריק. נראה שמסתרי הנפש הערומים מקבלים ביטוי חזק בשיריה.
להיות נוכחים
מתחת לכיפת השמיים,
להיות עדי הכוכבים,
בכך לא די לנו.
שוב ושוב
את עצמנו
עלינו לחצות
במסענו הזמני,
ועצמנו -
ים סוער וזועף,
ועצמנו
הוא לפעמים אנו
ולפעמים לא אנו.....
הים, העצמי, הסוער והזעף, מסע ושמים כוכבים ולילה אלו לא רק מילים פשוטות, בצירופם הנכון הם משובצים כפנינים והופכים למלאכת מחשבת בשירים של גאולה. יופיים נפלא וזועק והם מוטחים אחד לאחד בפני הקורא ביופי ועומק שאין לו סוף.
ספר שירים בשל מיוחד ונוגע כל שיר ושיר בפני עצמו.
אנו, מלכי גופנו ועבדיו,
כותבים כל יום פרק
באגדה שאותה יקרא
מישהו אחר...
תאריך הכנסה לאתר 12/10/2019
השיר "היפאטיה", הפותח את הספר, הוא מרגש ומיוחד ומלא ברבדים. ישנה כאן הצגה ישירה ובמלואה של היפאטיה. היפאטיה, ביוונית: Υπατία, נולדה בין 350-370 מתה במרץ 415, מתמטיקאית, פילוסופית ואסטרונומית יווניה ניאופלטונית, שפעלה באלכסנדריה שבמצרים. היפאטיה הייתה בתו ותלמידתו של ת'און, איש המוזיאון של... המשך הביקורת
השיר "היפאטיה", הפותח את הספר, הוא מרגש ומיוחד ומלא ברבדים. ישנה כאן הצגה ישירה ובמלואה של היפאטיה. היפאטיה, ביוונית: Υπατία, נולדה בין 350-370 מתה במרץ 415, מתמטיקאית, פילוסופית ואסטרונומית יווניה ניאופלטונית, שפעלה באלכסנדריה שבמצרים. היפאטיה הייתה בתו ותלמידתו של ת'און, איש המוזיאון של אלכסנדריה (מתוך: וויקיפדיה) . זוהי דמות מלאה ברכות ובאירופאיות, יצירה וריאליזם. גאולה מציגה אותה באופן לא מתפשר, חותך ומאוד אמתי. והשיר הזה, נגע בלבי במיוחד. בגלל העומק, הכאב, ההשלמה.
וישנה גם הפואמה "היעדר" (עמ' 8-13) שהמשוררת הנהדרת הזו מקדישה לאימה ולנידל, מלאה ברוח, חיות זועקת, היעדר והרבה רגשות. זוהי פואמה המלאה בעוצמה, בכתיבה מלאה ישירות והיא כמעט זועקת. הכמיהה למלאות בפואמה הזו יוצאת החוצה ללא פשר. לא יכולתי להישאר אדישה אליה.
"היער מלא פרחים,/ "אם נקטוף פרח/ חיש קל יצמח אחר תחתיו,/ במחלקה הפסיכיאטרית" (עמ' 17); שיר זה נכתב ב- 19.6.19. המשוררת כתבה אותו בעקבות מותו של חוסה במחלקה פסיכיאטרית במהלך עימות אלים עם הצוות הרפואי שריסן אותו. שום פרט אודותיו לא פורסם בתקשורת (אלו דבריה של גאולה, המשוררת). גאולה הקדישה לו שיר בן ארבע שורות, שזועק את צעקתו. הרבה רגש מתפרץ כאן החוצה, ולא ניתן להתעלם מהטקסט החד הזה.
ובכלל, מרבית השירים בספר קצרים, ביקורתיים ומכילים אלמנטים מחייה של המשוררת וכאלה שהיא שואבת מהם השראה. הרעיונות של גאולה רחבים ורבים, ומשקפים את נשמתה ואישיותה. ניתן לראות את השפעת הטבע, הספרים, הנפש שלעיתים מרגישה חשופה ועירומה וכן הרבה משחקים של אפלה ובהירות. הרצון לצמחו גם כשקשה, להשלים עם מה שהחיים נותנים. ולכן, השירים נוגעים בנימים חשופים וקטנים.
הרצון הזה להכות שורשים ולצמוח משורשים, הרצון לצאת מעצמי ולצמוח מכאב. גאולה משקפת לנו את כל אלה בשיריה, והמילים, צומחות ומתפתחות עם השירים, גם הן. חלק מהשירים נקראו עם עיניים מצועפות, חלקם הורגשו נכונים ומשקפים את מצבנו כיום, כחברה. והשירה של גאולה היא מלאה בפרטים, אמתית ויוצרת רצון לחבק את המשוררת, המביאה לנו המון מעצמה במילותיהם.
תאריך הכנסה לאתר 11/10/2019
בעיתון השילוח האחרון כתב צור ארליך על ספרה הקודם של גאולה. הוא אמר שלפי התדירות הגבוהה בה יוצאים ספריה אפשר לראותם ככתב עת פרטי.
ובכן, לשמחתי משלב מסוים הפכתי למנוי על כתב עת זה וקראתי כמה מספריה הקודמים. כך, מעבר התועלת שבכל ספר כשלעצמו, ניתן לי לנסות ולהבחין בהתפתחות ביניהם. התפתחות זו... המשך הביקורת
בעיתון השילוח האחרון כתב צור ארליך על ספרה הקודם של גאולה. הוא אמר שלפי התדירות הגבוהה בה יוצאים ספריה אפשר לראותם ככתב עת פרטי.
ובכן, לשמחתי משלב מסוים הפכתי למנוי על כתב עת זה וקראתי כמה מספריה הקודמים. כך, מעבר התועלת שבכל ספר כשלעצמו, ניתן לי לנסות ולהבחין בהתפתחות ביניהם. התפתחות זו אמנם קיימת כל הזמן, אך אולי קשה לאבחן אותה בדיוק, שכן היא מתפתחת כמו צמח, לאט ובבטחה.
בכל אופן שינוי אחד בולט הפעם הוא שהספר יצא בהוצאה עצמית. כך גם הפעם בכריכה אין מציוריה היפים של אימהּ של גאולה כבספרים קודמים, אלא עיצוב מקורי, יפה כשלעצמו. רואים בו אישה שתווי פניה משתלבים עם מתארו של הירח, וזה נראה לי מתאים והולם מאוד לתוכן השירים, שהם רוחניים וקוסמיים כרגיל.
עוד שינוי בולט הוא שהפעם שם הספר הוא שם אדם - היפאטיה, הפילוסופית בת המאות הראשונות לספירה, שהומתה בצורה אכזרית בידי המון נבער. אני ממליץ על הסרט שנעשה על חייה - אגורה. השיר שמוקדש לה הוא בעיניי היפה ביותר בספר, ואביאו בסיום. בשיר זה גאולה מזכירה גם את איאן חירסי עלי ותיאו ואן גוך, סיפורים מודרניים על קורבנות לסביבה נבערת. שווה לקרוא עליהם בנפרד.
וחוץ מזה הספר כמובן מלא שירים, קצרים ויפים. חלק קצת יותר ארוכים מהרגיל, או שקובצו ביחד. מצאו חן בעיניי למשל השורות הבאות:
"הים אינו מלא
הים לא ימלא לעולם
קל וחומר אדם" (עמ' 12).
או אלה:
"...
עשב בר,
ברי לי שֶבּוּרָה
אני,
ולא ארד לחקרך" (עמ' 16).
מבחינה פואטית, במילה, יש כאן לשון נופל על לשון של המילים בר-ברי-בורה, יש כאן כפל משמעות בין ש-בורה ושְבורה, ויש כאן מיד שבירת השורה בין 'שבורה' ל'אני', אולי כביטוי לשבירת הנפש. וכל זה בארבע שורות קצרות.
לסיכום, מי שכבר מכיר את שיריה של גאולה ישמח להמשיך לעקוב, ומי שלא - יוכל להצטרף עתה.
והנה השיר שהבטחתי -
היפאטיה
אֵיךְ קָרְעוּ אֶת בְּשָׂרֵךְ,
הִיפַּאטְיָה,
אֵיךְ זְכוּיוֹתַיִךְ הָיוּ לִזְדוֹנוֹת
אַתְּ עוֹזֶבֶת אֶת גּוּפֵךְ
וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּעוֹלָם שֶׁהָיָה לְזָר
וּמְעַנַּיִךְ לֹא זָרִים לָךְ, הִיפַּאטְיָה,
הֵם מוֹקִיעִים עַל הַצְּלָב
אֶת אוֹר הַשֵּׂכֶל הַטָּהוֹר
אֶת הַחֵרוּת וְהָעֹשֶׁר
הָאֵינְסוֹפִיִּים שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה
הֵם אַנְשֵׁי הַחֲשֵׁכָה
וְזִיוֵךְ, זָר לָהֶם, הִיפַּאטְיָה,
וְאַתְּ עַצְמֵךְ מֻכֶּרֶת לָהֶם עַד חַלְחָלָה
אַתְּ מֵישִׁירָה מַבָּטֵךְ אֶל הֶעָתִיד
וְלֹא נִכְנַעַת לְצַו הַהֶגְמוֹן
הָעוֹלָם עוֹזֵב אוֹתָךְ,
וְנִהְיֶה לְזָר
אֵיךְ קָרְעוּ אֶת בְּשָׂרֵךְ,
הִיפַּאטְיָה,
וּמְאֻחָר יוֹתֵר הֶחְלִיפוּ אֶת פָּנַיִךְ
בִּפְנֵי "קְדוֹשָׁה" נוֹצְרִיָּה
אַךְ אַתְּ לֹא דּוֹמֶמֶת, הִיפַּאטְיָה,
אַתְּ דּוֹבֶרֶת בְּקוֹל זְמַנֵּנוּ
בְּקוֹלָהּ שֶׁל אַיַאן חִירְסִי עַלִי הַנִּרְדֶּפֶת
בְּקוֹלוֹ שֶׁל תֵּיאוֹ וַן גּוֹךְ
שֶׁדָּמוֹ נִשְׁפַּךְ בִּרְחוֹבוֹת אַמְסְטֶרְדָּם
שְׂפָתַיִךְ דּוֹבְבוֹת, הִיפַּאטְיָה,
וְלֹא תִּדְמְמִי!
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|