|
|
|
|
|
| בית גדול |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 3336 |
|
| |
באמצעות דמויות ססגוניות שחייהן שזורים להפליא, ניקול קראוס מַפנה את דמיונה הנוקב אל כמה מהנושאים החמקמקים של זמננו.
זהו סיפור על מסע ארוך של שולחן כתיבה מרשים עשוי עץ כהה המתגלגל מיד ליד במהלך המאה העשרים, שולחן הצופן את סודות בעליו והופך לאובססיה שלו, בכל פעם מחדש. זהו גם סיפור על אהבה, גלות, הסיאוב שבמלחמה וכוחה המשקם של השפה. סיפור על זיכרון הנאבק ליצור קביעוּת בעלת משמעות לנוכח אובדן בלתי נמנע.
במשך עשרים וחמש שנה כותבת נדיה את ספריה בניו יורק על שולחן שירשה מדניאל וארסקי, משורר צ'יליאני צעיר, שהועלם בידי המשטרה החשאית של פינושה. יום אחד מגיעה בחורה הטוענת כי היא בתו של המשורר לקחת את השולחן, וחייה של נדיה מוטלים למערבולת.
מעבר לאוקיאנוס, בפרוורים הירוקים של לונדון, מטפל ארתור באשתו הגוססת לוטי ומגלה בין מסמכיה קווצת שיער שחושפת סוד נורא. בירושלים, סוחר העתיקות וייס נחוש להקים מחדש את חדר העבודה של אביו, שנבזז בידי הנאצים בבודפשט ב-1944.
"בניגוד לאנשים," אומר וייס, "הדומם אינו נעלם סתם כך." ואמנם החוט הקושר את גורלן של הדמויות האלה הוא שולחן כתיבה כבד ומוזר, בעל 19 מגירות בגדלים משונים שמאפיל על חייהן ומקרקע באופן כלשהו את נפשותיהן התועות. לכל אורך הסיפור לובש השולחן עוד ועוד משמעות, עד שלבסוף הוא מסמל את כל מה שנלקח מהן, וכל מה שקושר אותן אל מה שהיה ונעלם.
ברומן שאפתני ובוגר זה, המשיק לישראליות בנקודות רבות, מבקשת ניקול קראוס לחקור את גבולות הבדידות שהנפש כופה על עצמה, את ההשלכות של חיים תלושים ממקום ומזמן, ומכאן גם את הזהות היהודית:
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 09/07/2018
ספר נפלא, מומלץ מאד.
אוסף סיפורים על כמה דמויות, שבשלב מסוים בספר חייהן מתחילים להיות שזורים זה בזה, השולחן עובר לאורך הספר מיד ליד, ומשמש כעוגן מוחשי למסכת של קשרים והחיפוש אחר השולחן מסמל חיפוש אחר. קראוס משרטטת ביד אמן רגישה את דמויותיה עם המחשבות, הרגשות, הכאבים,... המשך הביקורת
ספר נפלא, מומלץ מאד.
אוסף סיפורים על כמה דמויות, שבשלב מסוים בספר חייהן מתחילים להיות שזורים זה בזה, השולחן עובר לאורך הספר מיד ליד, ומשמש כעוגן מוחשי למסכת של קשרים והחיפוש אחר השולחן מסמל חיפוש אחר. קראוס משרטטת ביד אמן רגישה את דמויותיה עם המחשבות, הרגשות, הכאבים, הדברים שהם מקפידים לשמור נסתרים מעין. הספר נוגע במעיינות של כאב אינסופי, של אובדן ושל תהומות יאוש, אבל ניקול קראוס מצליחה לעשות זאת בעדינות שכזו, באופן שמצליח לשזור בסיפור איזו שהיא אופטימיות, ואם לא ממש אופטימיות, הרי שהעצב מוגש בצורה שניתן להכיל.
במהלך קריאתו ניתן לחוש שזהו ספר מאד יהודי ומאד ישראלי, עם כל הטראומות שלנו, של השואה, של המלחמות.
שם הספר מנוקד בצירה, ולקוח מהפסוק בספר מלכים ב', פרק כה' פסוק ט':
וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ.
אעתיק כמה פסקאות יפות מהספר:
* יואב סיפר לי איך כשהיה ילד, אמא שלו הייתה מצביעה על עמיחי באוטובוס או הולך ברחוב עם סלי הפלסטיק המלאים באוכל מהשוק. תראה אותו, היא הייתה אומרת, איש ככל האנשים, חוזר הביתה עמוס מצרכים. אבל בנשמתו כל החלומות, העצב והשמחה, האהבה והצער, כל אובדנם המר של האנשים שעוברים על פניו ברחוב נלחמים על מקום במילותיו.
* חשיבותם של נימוסים, אמרה לי אמי תמיד, עומדת ביחס הפוך לנטייתך להשתמש בהם, או, במילים אחרות, לפעמים הנימוס הוא כל מה שחוצץ בינך ובין השיגעון (עמ' 253)
*נאחזתי אותה התרגשות, אותה תחושה של גישה מועדפת אל מה שעומד ביסוד הדברים, אל זרמי הרגשות שעליהם מונח בעדינות כל הקיום האנושי, אל היופי הכמעט בלתי נסבל של החיים, לא שלי או של מישהו אחר, אלא הדבר עצמו, בלי קשר למי שנולדים אליו ומתים מתוכו. (עמ' 199)
על מה הסיפורים:
* כולם לקום – בשנת 1972 נדיה מקבלת שולחן מדניאל וארסקי, בן 23, משורר צ'יליאני שגר בניו יורק ואח"כ חזר ונהרג בידי משטר פינושה , מחזיקה בשולחן עד 1999 ואז מגיעה לאה וייס לקחת את השולחן. לאה היא בתו של דניאל מרומן קצר שלו עם אמה הישראלית. בסוף הסיפור נדיה טסה לישראל
* חסד של אמת- אבא של אורי ודב- שהוא שופט מצליח בלונדון, מדבר אל דב לאחר מותה של האם חוה. לא מוזכר השולחן.
* בורות שחייה- לוטי ברג ובעלה האוהב שמספר עליה. בחורף 1970 דניאל וארסקי (מהסיפור הראשון) הגיע לביתם, לוטי נתנה לו את השולחן שאמרה שקיבלה אותו במתנה. ללוטי היה ילד שהיא מסרה לאימוץ ב-20 ביולי 1948
* שקרים שילדים מספרים- יואב וייס ולאה וייס, אחים שחיים במצור שהטיל עליהם אביהם ג'ורג' וייס. החברה של יואב מספרת עליהם.
* חסד של אמת- עוד פרטים מתבררים על דב, שנפצע במלחמה והמפקד שלו איבד רגל, והוא נטש אותו בחולות כדי להינצל, היה בדיכאון תקופה ארוכה ואחר כך החליט לנסוע ללונדון ללמוד משפטים, ושם נשאר ושימש כעורך דין עד שהתמנה לשופט. בסוף הסיפור הזה דוב לא חזר הביתה ואביו חושש שקרה לו משהו. גם כאן לא מוזכר השולחן.
*כולם לקום- נדיה מספרת את העובר עליה בירושלים. נדיה פוגשת אדם צעיר בשם אדם, הדומה להפליא לדניאל וארסקי. אדם הוא אחיין של אשתו של המלצר בבית האוכל שבו נדיה נוהגת לאכול כל יום. נדיה דרסה את דב, וכעת מסתבר שכל הסיפור שלה עולה כשהיא מספרת אותו לדב השוכב מחוסר הכרה בבית החולים בעקבות התאונה.
*בורות שחייה- לוטי נפטרה. בעלה מספר על המסע לפגוש את האנשים שאימצו את בנה.
תאריך הכנסה לאתר 08/01/2015
בית גדול" מורכב מארבע עלילות משתלבות המסופרות כל אחת בשני חלקים: באופן כללי אפשר לומר שבחלקו הראשון של הספר העלילות עוסקות בעבר, ובחלקו השני הן מגיעות להתרה כלשהי בהווה. כשסיימתי את הפרק השני, שלא התחבר כלל לראשון, הייתי קצת מאוכזבת (אני זוכרת לרעה את ה"התחכמויות" הספרותיות של ניקול... המשך הביקורת
בית גדול" מורכב מארבע עלילות משתלבות המסופרות כל אחת בשני חלקים: באופן כללי אפשר לומר שבחלקו הראשון של הספר העלילות עוסקות בעבר, ובחלקו השני הן מגיעות להתרה כלשהי בהווה. כשסיימתי את הפרק השני, שלא התחבר כלל לראשון, הייתי קצת מאוכזבת (אני זוכרת לרעה את ה"התחכמויות" הספרותיות של ניקול קראוס ב"תולדות האהבה"), אבל כל עלילה לכשעצמה כתובה להפליא, כך שהחלטתי להיות סבלנית: יתחברו בסוף – יופי. לא יתחברו – הרווחתי סיפורים נפרדים מוצלחים. העלילות, למותר לציין, השתלבו זו בזו עם התקדמות הספר, והספר כמכלול הרשים אותי מאוד.
סופרת בודדה, שנעזבה ע"י בו זוגה, מקבלת בהשאלה שולחן כתיבה מבחור צ`יליאני, שנקלע לציפורני המשטר בארצו. משפטן ישראלי מקיים מערכת יחסים מנוכרת וקשה עם בנו. מאתר רהיטים אלמן ניצול שואה נודד חסר מנוחה עם שני ילדיו. גבר אנגלי מתאלמן מאשתו האהובה ומגלה שבעצם לא הכיר אותה כל השנים. העלילות כולן הן סיפורי אובדן וחורבן, סיפורים של דברים שלא נאמרים, שמטואטאים בשתיקה, של זכרון והסתרה, של חיים בצל טראומות. שולחן הכתיבה, הנוכח בכמה מהן, מסמל במסיביות השחורה שלו ובריבוי מגירותיו, אחת מהן נעולה ואינה נפתחת, את החומה שבין אנשים, את ההסתרה וההדחקה.
חוזקו של הספר הוא בכתיבה הדקדקנית, בירידה לפרטים, ביכולת להכנס לעורם של ארבעה מספרים שונים. אי אפשר שלא להאמין לכנות של המספרים, לעומק רגשותיהם, גם אם לא תמיד מזדהים עם עמדותיהם (יחסי הורים-ילדים, לדוגמא, מקוממים ברובם). הדמויות, אלה של המספרים ואלה של המתוארים על ידם, שלמות ומשכנעות.
ההתרה של העלילה היא לא מסוג הפתרונות המספקים הקלה. כל הדמויות מגיעות לשלב של הכרה מסוימת או של משבר, אך תקוותיהן הנוגעות ללב אינן זוכות להגשמה. בהקשר הזה הזדהיתי מאוד עם הקטע הבא מתוך ביקורת על הספר ב-ynet: " גדולתה של ניקול קראוס ברומן "בֵּית גדול", היא להותיר את קוראיה עם סיפוק אדיר מהקריאה ברומן דווקא בזכות העדר אנחת הרווחה בסיומו. הדמויות בסיפור אינן מוצאות את מבוקשן, אך חוויית הקריאה סביב דרכן המייגעת הופכת להנאה צרופה".
שמו של הספר לקוח מפסוק בספר מלכים ב`, כ"ה, ט`, המרמז על אופיו של הספר: וַיִּשְׂרַף אֶת-בֵּית-יְהוָה וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל-בָּתֵייְרוּשָׁלַיִם וְאֶת-כָּל-בֵּית גָּדוֹלשָׂרַף בָּאֵשׁ
מומלץ בהחלט
תאריך הכנסה לאתר 19/04/2013
´בית גדול´ הוא סיפור גלגולו של שולחן כתיבה גדול ומוזר. כל הקולות העולים מתוך הרומן קשורים בשולחן בקשר הדוק או רופף כלשהו. השולחן יוצא למסע נפתל ורודף בדרכו את אלה שזכו לכתוב עליו, או את מכריהם. הסיפור נפתח בקולה של נדיה, סופרת אמריקאית מבוגרת ובודדה שויתרה על קרבתם של בני אנוש לטובת הקריירה שלה... המשך הביקורת
´בית גדול´ הוא סיפור גלגולו של שולחן כתיבה גדול ומוזר. כל הקולות העולים מתוך הרומן קשורים בשולחן בקשר הדוק או רופף כלשהו. השולחן יוצא למסע נפתל ורודף בדרכו את אלה שזכו לכתוב עליו, או את מכריהם. הסיפור נפתח בקולה של נדיה, סופרת אמריקאית מבוגרת ובודדה שויתרה על קרבתם של בני אנוש לטובת הקריירה שלה. את כל הספרים שלה כתבה על השולחן המדובר, אותו קיבלה למשמורת ממשורר שהועלם ונרצח בצ´ילה החשוכה של פינושה. הוא עובר לתאר את סיפור היחסים המוחמצים בין אב לבנו בישראל, ממשיך ללונדון לספר את סיפורו של אדם שלקראת מותה של אשתו מתגלה לו סוד מעברה ונשאר בלונדון לספר את סיפורם של ילדיו של סוחר ברהיטים עתיקים שמנסה באובססיביות לשחזר את חדר העבודה של אביו שנחרב בבודפשט של מלחמת העולם השניה.
לניקול קראוס יש קול מובחן, לטוב ולרע. התצפיות שלה בבני אדם מעניינות ומעוררות מחשבה. הכתיבה שלה יוצאת דופן, עשירה, אך לעיתים הגודש הופך לטרחני ומעיק. היא אוהבת לכתוב על דמויות מעורערות, שחוו אבידה מטלטלת בעברן. ב´בית גדול´, שלא כמו ב´תולדות האהבה´ אפשר ממש להריח את זיעת מאמץ הכתיבה שלה. הסיפור מסופר מנקודת מבטן של חמש דמויות שונות. קל להבין, אם כן, מדוע הכתיבה אינה אחידה. לא כל הדמויות אמינות ומשכנעות. הצרה היא שגם הפרק הראשון וגם האחרון בספר שניהם חלשים משאר חלקיו ובסך הכל הספר לא מצליח לשחזר את היופי החד פעמי של ´תולדות האהבה´.
תאריך הכנסה לאתר 19/04/2013
זהו ספר שעורר בי הרבה שאלות. שמו של הספר הכתוב על גבי הכריכה עורר בי תמיהה. על הכריכה היה כתוב:בֵּית גדול, כאשר באנגלית היה רשום שם הספר:GREAT HOUSE, שפירושו הוא בית גדול..
אני חשבתי על שני... המשך הביקורת
זהו ספר שעורר בי הרבה שאלות. שמו של הספר הכתוב על גבי הכריכה עורר בי תמיהה. על הכריכה היה כתוב:בֵּית גדול, כאשר באנגלית היה רשום שם הספר:GREAT HOUSE, שפירושו הוא בית גדול..
אני חשבתי על שני פתרונות, או שזו טעות והצירה מיותר, או שהכוונה היא בֵּית גידול.
את התשובה קיבלתי ממש בסיום הספר.
כאשר התחלתי לקרוא את הספר, לא היו לי ציפיות, ולא ידעתי עליו דבר. זה ספר שניתן לנו בסדנה לספרות לקריאה.
כשקראתי את הפרק הראשון, ששמו גם כן תמוה":כולם לקום", הוא הסתיים במילים" המראתי בטיסת לילה שפניה מועדות לנמל התעופה "בן גוריון"
התחלתי בקריאת פרק ב', ששמו "חסד של אמת", אני קוראת והבלבול גדל, שום דבר לא מתאר המשך לפרק הקודם.
חשבתי ,אולי זה ספר סיפורים? אבל בהמשך הקריאה הבנתי שזו צורת הכתיבה של הסופרת.
מסתבר שהסופרת מכניסה אותנו הישר לתוך ביתן של הדמויות וקושרת ארבעה סיפורים שונים, שגם הם לא באים ברצף,אלא מקוטעים, סביב מסעותיו של שולחן כתיבה ענק, שמלווה את חייהם בתקופות שונות, משנות הארבעים של המאה הקודמת ועד היום.
הסופרת פותחת עבורנו את כל המגירות בשולחן,19 במספר, ומערימה עלינו את כל תכולתן ומטענן בפירוט ,שקשה להכילו.
בספר עוסקת ניקול בנושאים כמו:זיכרון, מערכות יחסים, קשרים לא צפויים בין אנשים, במשך הרבה מאד שנים. יחסי זוגיות, יחסים בין הורים לילדים והתייחסות למושג" בית".
המשותף בין כל הסיפורים הוא חורבן הבית והאבדן.
הספר מכיל ארבעה סיפורים עיקריים. יש סיפור על אלמן טרי, שיש לו שני בנים, שפיתח יחסים מורכבים עם אחד מהם.עכשיו " הבן האובד" מגיע מלונדון להלוויה, ואולי לשקם את הקשר עם אביו.
בסיפור אחר, נדיה, סופרת אמריקאית(ישנם מספר דמיות בספר שכותבות), שלא הצליחה לבנות לה בית משלה ונתלית באירוע חד פעמי של פגישה עם משורר מצ'ילי, שנרצח בתקופת פינושה .
עוד מסופר על אלמן, שאשתו לוטי הייתה כל עולמו, והנה עם מותה הוא מגלה סוד ,שנשאה עמה כל חייה, סוד ענק, שהוא יוצא לנסות לפענח. זה הסיפור ,שיש בו עלילה, וקל יותר להתחבר אליו.
סיפור נוסף הוא על סוחר הרהיטים וויס, שמאז שהתאלמן, נדד עם שני ילדיו בעולם.
גם לוטי וגם וויס, יש מאחוריהם חורבן. שניהם ניצולי שואה.
את הסיפורים מאחד אובדן ןזיכרון ושולחן כתיבה ישן, שהתחיל את מסעו בבית ההורים של וויס בהונגריה, ויסיים את דרכו, כנראה, בירושלים.
בספר חסרה עלילה, עיקרו במחשבות, ברגשות בזיכרונות.
אולי רוצה הסופרת להעביר לנו מסר, עד כמה חשוב הסמל החומרי בזיכרוננו האנושי.. שלא רק דרך הדמויות אנו זוכרים אירועים משמעותיים, כי דווקא דרך החפצים נקשרים הקשרים בין דור לדור בקשר אמיץ.
ראוי לציין, שיש עומס רב בתובנות ובמחשבות.
נדמה לי , שזה ספר שראוי לקרוא אותו פעם נוספת, כדי שבאמת ניתן יהיה לחדור אל צפונותיו.
בקריאה ראשונה ,זה היה מין מסע של " ניסוי וטעייה", בקריאה שנייה, אפשר להתבשם מן הכתוב.
חשוב להזכיר את הקשר היהודי. רובן של הדמויות הן אחינו היהודים, ואני חושבת שגם הסופרת יהודייה. זכר השואה מתפתל לו בין דפי הספר, וגם ירושלים זכורה כאן לטוב.
השם של הספר לקוח מספר מלכים "וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בֵּית
גדול שרף באש"
יש בספר אובדנים וחורבן בתים, וגם זכר לשואה.
כפי שציינתי הסיפור הקטוע מבלבל ולפעמים מייגע. בלשון פרוזאית ניתן לשאול פעמים רבות:,מי נגד מי? מה זה קשור למה שקראתי קודם?
אבל אין חולק על כך שהגדולה של הספר הוא בכתיבה ספרותית מצויינת. הרבה דימויים ומטאפורות, אמירות מעוררות למחשבה, כמו זה למשל:" לפעמים הנימוס הוא כל מה שחוצץ בינך לבין השיגעון" עמ'253 . או" כדי שלא נופרע נימחץ או נוכרע בידי מה ששוכן בשתיקות שבעדינות רבה בפקחות רבה כל כך בנינו סביבו את חיינו"עמ'276.
סיוםהרומן אינו סגור, וקצת מאכזב.
הוא כאילו פרום, כמו הדמויות הפרומות, שאינן מוצאות תשובות, שאינן מגיעות אל המנוחה והנחלה.
יפה כתב הניו יורק טיימס על הספר "רומן נוגה.... עוצמתו טמונה בפרטי החושים שנבררו כאן למופת, טעוני רגש עז.
ניקול קראוס מגישה לנו את חזונה הטראגי בצורה נקייה וטהורה...."
ממליצה על הספר, למי שמוכן לצלול אל כתיבה משובחת של תובנות ומוטיבים, אבל מבלבלת ועמוסה.
תודה, רבקה.
תאריך הכנסה לאתר 19/04/2013
כשנשמעה האזעקה הוכינו, אחי ואני , בתדהמה. כילדים שנולדו ברוסיה מושג המלחמה היה זר לנו. הבטנו מרותקים באנשים הנסים ברחוב, מבלי לשעות אלינו, עד שהבנה מאוחרת חילחלה בנו, ואף אנו נשאנו רגלינו ורצנו הביתה.
ספרה החדש של ניקול קראוס "בית גדול" הוא יצירה שובת לב שבמרכזה... המשך הביקורת
כשנשמעה האזעקה הוכינו, אחי ואני , בתדהמה. כילדים שנולדו ברוסיה מושג המלחמה היה זר לנו. הבטנו מרותקים באנשים הנסים ברחוב, מבלי לשעות אלינו, עד שהבנה מאוחרת חילחלה בנו, ואף אנו נשאנו רגלינו ורצנו הביתה.
ספרה החדש של ניקול קראוס "בית גדול" הוא יצירה שובת לב שבמרכזה המתח שבין הכתיבה לחיים וכוחו של הזיכרון.
נושאים אלה נבחנים על רקע כוחות האופל שפועלים בהיסטוריה האנושית. בין שאלו הנאצים, בין שמדובר על שליט צ'ילה, פינושה, ובין שמדובר על המחבלים המתאבדים.
העלילה נעה בין אירופה, ארה"ב וישראל. לצד התנועה במקום יש גם תנועה בזמן - החל בשנות השלושים של המאה העשרים וכלה בעשור הראשון של המאה ה-21.
הספר לא כתוב באופן ליניארי אלא כזגזוג של זיכרונות , וידויים וגילויים.
קראוס מיטיבה לשרטט דיוקנאות של נשים וגברים שחייהם מתלכדים בשרשרת טראגית של מאורעות, אשר במרכזה שולחן הנקרע מידי בעליו בזמן השואה.
זהו רומן פוליפוני שבו הרהיטים הם תכופות העוגן היחיד בתוך המציאות הנזילה והבוגדנית. שהרי כפי שכותבת כה יפה ניקול קראוס :
"חומר מוצק הוא אשליה, כשם שהגופים שלנו הם אשליה, מתחזים לדבר אחד כשבפועל הם מיליוני מיליונים של אטומים מתחלפים... כאילו היה כל אחד מאיתנו רק תחנת רכבת גדולה, אלא שאפילו לא זה, שכן בתחנת רכבת לפחות האבנים והמסילות וגג הזכוכית נותרים במקומם בשעה שכל השאר נחפז דרכה. לא, גרוע מזה, יותר כמו מגרש ריק ענקי שמדי יום מוקם בו קרקס ושב ומתפרק... אך לעולם לא אותו קרקס, אז איך יכולנו לקוות להבין את עצמנו אי פעם, לא כל שכן זה את זה?
דוב הוא בנו של משפטן ואח לאורי, גורלם של הילדים לא שפר עליהם ביצירה זו של ניקול קראוס. דוב הוא ילד חריג ברגישותו, כמעט שאין לו חברים והיחידה שמבינה ללבו היא אמו. אביו, שמתקשה לפלס מסילות ללבו, מתעלל בו. לימים, כשדוב יגדל הוא יפנה לאביו עם סיפור שכתב, אך יתקל בתגובה נחרצת. אז יחתם גורלו של הקשר שבין השניים.
עם פרוץ מלחמת יום כיפור דוב ואחיו יוצאים לחזית. בשדה הקרב תצוץ בפני דוב הכרעה גורלית. בתמורה להחלטתו הוא יזכה בחיים רדופי תחושת אשם שלא תיתן לו מנוח, ותמשיך לייסר אותו במשך השנים הארוכות שבהם יעשה קריירה באנגליה כשופט מצליח.
ניקול קראוס מפליאה לשרטט את הגיאוגרפיה הפנימית של חיי הנפש. כתיבתה הגותית ומודעת לעצמה.
אליבא דקראוס ירושלים שבלב היא מחוז הכיסופים שלנו. בכך היא מזכירה את גישתו של סטפן צווייג כפי שבאה לידי ביטוי במחזהו "ירמיהו".
הספר, טוענת קראוס, החליף את המקדש, ואכן "בית גדול" רווי באהבת הכתיבה והספרות ושלא במקרה שתיים מגיבורותיו הן סופרות.
לא הכרתי את כתיבתה של ניקול קראוס לפני שהגיע לידי ספר זה, ושמחתי לגלות סופרת מוכשרת ומעמיקה שיש לה אמירה משלה בסוגיות שונות המעסיקות את כל מי שמבקש להתבונן במה שמסתתר מתחת לפני השטח של קיומנו היומיומי.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
