סקירה זו מוקדשת לנשים הנלחמות במחלה. לאלו שהחלימו ממנה, ובכלל, לנשים באשר הן. 

  מה את מוכנה לעשות על מנת שלא לחלות בסרטן? מכאן מתחיל סיפורה של שירלי משה, צעירה בשנות השלושים, עורכת דין, המגלה יום אחד שהיא נשאית של הגן האחראי לסרטן השד ולסרטן השחלות. ואיך ממשיכים לחיות מכאן? שירלי, שקשורה מאוד לאימה, הנשלחת מיד לבדיקות עם הגיעה לארץ לביקור, ממגורים באוסטרליה עם בעלה גבי, והאח הקטן של שירלי, תימור, ולא יודעת שהחיים עומדים להשתנות. לא אימה ולא היא עצמה. 
  אימה מתאשפזת בתל- השומר, עוברת סדרת בדיקות והחיים מתחילים לעבור טלטלה איומה. מטיפול בבית ובילדון קטן, שירלי עוברת להיות לצדי אימה. היא חוששת מיום למחרת, ובכלל מהעתיד לבוא. בית החולים הוא מקום מסוגר, המחלקה היא קטנה ומיושנת, והשאלות עולות באוויר ומגיעות למרחקים לא קטנים. בנוסף, היא גם בהריון. היא דואגת לאמה וחרדה מאוד, ולא יודעת מה מצפה לה.
  ביום יום היא משחקת את תפקיד עורכת הדין, ובשעות הערב היא אימא לעידן. יש לה אח מתבגר שעכשיו צריך להתרגל מחדש למגורים בארץ, עוד אח אחד בשם יונתן, שהוא בצבא, והחיים מתהפכים ודורשים הסתגלות מחדש. אימה של שירלי היא תחת כימותרפיה כבדה וטיפולים, היא נדרשת לחזור לארץ, והכל מתחיל משבר המכריח את שירלי ואת אימה להפוך את החיים המוכרים ב-180 מעלות. וזה ממש לא פשוט. אימה של שירלי מתחזקת וממשיכה את חייה, ושירלי מתחילה להתמודד עם שברים.
  לקראת הלידה השנייה שירלי מבינה שעליה לעשות בדיקה גנטית, על מנת לגלות האם היא נושאת את הגן הקטלני שאחראי לסרטן השד ולסרטן השחלות. עולמה יתמוטט עליה בפעם השנייה, ויהיה עליה להתמודד עם עצמה, ועם אמה, שתחווה עליות וירידות באופן תמידי.
  זהו ספר שאינו קל לקריאה, ולא בגלל צורת הכתיבה שלו. התוכן שלו הוא כל כך עמוק, כך שמצאתי את עצמי קוראת לא מעט את קארין אהרון דרך השורות. ואהרון, אינה מהססת להציג לנו מציאות כהווייתה, עם כל הקשיים המתלווים אליה. וכמו שירלי, גם אהרון חוותה לא מעט קשיים עקב סרטן זה. זהו ספר שנע תמידית בין ציפיות החיים לחיים עצמם, והוא לא מחפש להתחבב על קוראיו, אלא מציג את הדברים כפי שהם.
  אהרון משתמשת בכתיבה מאוד חושפנית, והיא מביאה את הסיפור הזה בגוף ראשון. מספרת על התמודדות בלי אפשרית עם כל כך הרבה משברים הנוחתים בשנות השלושים. לדעתי, היה נדרש ממנה הרבה כוח לכתוב את הספר הזה, ולהגיש לנו טקסט שנע בין הווה חסר וודאות לעתיד עוד יותר לא ברור. למציאות יש כוח יותר מכל דבר אחר.
  זהו ספר שנקרא בנשימה אחת, עם הרבה דמעות, והזדהות עמוקה. מה גם ,ששירלי נתפסה בעיניי כדמות חזקה, המצליחה להתמודד עם כל מה שנופל עליה כנגד כל הסיכויים. האמת בטקסט חזקה יותר מכל דבר אחר. 
 

הספר "גנים טובים" הוא מרגש וחושפני, ומתאר התמודדות עם מחלה והתמודדות עם חשש ממחלה.
הספר העצוב והחשוב הזה מציג בגוף ראשון מנקודת מבט של אישה צעירה את ההתמודדות של אמה עם סרטן שחלות, ואת ההתמודדות שלה עצמה עם הידיעה שהיא נושאת מוטציה בגן BRCA1 שקשורה לנטיה לחלות בסרטן שד וסרטן בשחלות. "מה שאומר שהסיכון שלך לחלות בסרטן השד קרוב ל- 85 אחוז, תלוי לפי איזה מחקר" (עמוד 75). 
אכן תלוי לפי איזה מחקר, כי ישנם מחקרים רבים המעידים שנשים רבות עם המוטציה הזו ואורח חיים בריא לא חלו בסרטן, ונשים רבות אחרות ללא מוטציה בגן חלו בסרטן שד ו/או בסרטן שחלות, מה שמעורר את השאלה עד כמה אכן המוטציה מסוכנת. יש הסבורים שהמוטציה מסוכנת ובאה לידי ביטוי רק כאשר אורח החיים לא בריא. חבל מאוד שקרין לא הציגה את המחלוקת בין החוקרים בנושא כואב וחשוב זה.
חשוב גם להדגיש שמדובר ביותר מגן אחד ובמספר מוטציות, כך שקיימת מורכבות מעבר למתואר בספר.
העלילה מבוססת על סיפורה האישי של הסופרת, אשר עברה בעצמה את המסלול של שירלי ואיבדה את אמה, שחלתה בסרטן השחלות ובהמשך החליטה על כריתה מניעתית. הספר מתאר את התהליך הקשה של כריתת השדיים, ואין תיאור של כריתת השחלות.
שירלי משה, אם צעירה בהריון, אשתו של אהוד ואם לעידן, מתבשרת שאמה חלתה בסרטן שחלות. הדאגה לשלומה של האם מלווה בחששות לגבי בריאות התינוקת שאמורה להיוולד לה בקרוב, והיא גם מתמודדת עם לחצים מצד הבוס במקום עבודתה כעורכת דין.
בשלב ראשון של התמודדות עם טראומה קיימת הכחשה. "לא האמנתי שכל זה באמת קורה לי. לאמא שלי. הכל נראה לא הגיוני, כמו איזה חלום רע" (עמוד 28).
שירלי ובעלה אהוד הכירו בהיותה בת עשרים בפקולטה למשפטים, ושניהם הפכו לעורכי דין המתמודדים עם קריירה מקצועית, והקימו משפחה ביחד עם הולדת אריאל(הבת) ועידן(הבן הבכור). 
"מה שלא ידענו אז זה כמה קשה להיות שני עורכי דין בבית אחד" (עמוד 39). הספר לא מתאר היבטים נפשיים-פסיכולוגיים, ואין התייחסות לקשר הזוגי בין שירלי ובעלה.
קטי, האם של שירלי, הגיעה מאוסטרליה לחופשה בישראל, עם גבי – בעלה השני, ועם בנם הצעיר - תימור בן החמש עשרה. בן נוסף, יונתן, שירת בצבא. 
שירלי היתה קשורה יותר לאביה החורג מאשר לאביה הביולוגי.
האם בת החמישים סבלה מכאב בטן חזק מאוד, אובחנה כחולת סרטן שחלות, ונשארה בארץ לתהליך הטיפול על פי הפרוצדורה המקובלת: טיפולי כימותרפיה ואחר כך ניתוח.
האם חשבה שמתח נפשי מתמשך במשך שנים גרם למחלת הסרטן, ובבדיקות נמצא שגם היא וגם בתה שירלי נושאות מוטציה בגן המקושר למחלת הסרטן.
גילוי המוטציה בגן BRCA1 הציב את שירלי בפני חרדה ודילמה קשה, והיא נחשפת לטיפול מניעתי קיצוני, שיעילותו ונחיצותו לא הוכחה. "עושים ניתוח כריתה לשחלות אחרי שגומרים עם הלידות. ויש משוגעות שגם כורתות את השדיים כדי לא לחלות" (עמוד 67).
שירלי מגיעה להחלטה להביא עוד ילד לעולם בטרם תבצע ניתוח מניעתי, וכאשר נכנסה שוב להיריון היתה מוטרדת מכך שהמוטציה הפוגענית תעבור אל ילד נוסף.
באותו הזמן, התגלה שוב הסרטן בגוף של אמה של שירלי, ומדובר הפעם בהופעת גידול בראש. 
מומחה ניתח את האם בבית חולים איכילוב, ויצא מרוצה מחדר הניתוח. "הכל עבר בשלום והוצאנו את הגידול בשלמותו... לדעתי מדובר בגרורה של סרטן השחלות ולא בסרטן נפרד" (עמוד 154).
האם התאוששה מהניתוח, ובינתיים שירלי ילדה את הבת השלישית – רומי.
אבל הרופא האופטימי טעה, כי הסרטן אצל האם חזר והפעם בעמוד השדרה. הרופא המומחה המליץ שוב על כימותרפיה ובהמשך הקרנות. האם סבלה מתהליך גסיסה כואב מאוד עד שנפטרה.
טראומת האירועים החוזרים אצל האם וסיפורים עגומים נוספים, על נשאי המוטציה הגנטית, גורמים לשירלי להגיע להחלטה על כריתה מניעתית של איברים בריאים בגופה – כריתה של השדיים והשחלות. 
"הרי לא שמדובר בכריתה של איבר בריא. מדובר בכריתה של איבר שמסכן את החיים שלי" (עמוד 196). "אבל עכשיו הרגשתי כאילו השדיים שלי הם מין אויב שצריך לנצח" (עמוד 198).
הספר מציג מתחים בתוך המשפחה, ובין היתר תימור יוצא מהארון וחושף בפני שירלי את הנטייה שלו לאהוב בנים, חושף את היותו הומו. בהמשך הוא גם חווה התעללות מצד חיילים בצבא.
הספר הכואב והמרגש הזה הוא קשה מאוד לקריאה, יש בו הרבה רגעי מתח, צער ובכי עם התמודדות קשה של האם וגם של הבת עם המחלה הקשה ועם דילמה לא פשוטה. 
הוא ספר חשוב כי הוא מעורר מחשבות על האונקולוגיה המודרנית ופרוצדורת הטיפול הנורמטיבית - האם אכן זו דרך הטיפול הנכונה במחלה הקשה? הסיפור של קטי ז"ל ושל מטופלים נוספים המוזכרים בספר מעוררים ספקות באשר למומחיות ולשיטת הטיפול הנוכחית ברפואה המודרנית, שיטה שמתרבים החולקים עליה בקרב הממסד הרפואי.
האם הפתרון המומלץ בספר, שהמוני נשים יבצעו כריתה מניעתית של שחלות ושדיים, הוא הפתרון הנכון?
אולי קיימת דרך נאותה יותר למניעת המחלה הקשה.
לפני יותר מ- 2,500 שנה אמר אבי הרפואה היפוקרטס את המשפט הבא, וחזר עליו הרמב"ם במאה 
ה-12 : "יהיו מזונותיך תרופותיך - ותרופותיך מזונותיך". במאה ה- 21 האמת באמירה זו ברורה מתמיד.