הספר 'לסיפור שלי יש חבר' בהתחלה גרם לי להרים גבה לתהות על השפעתו אך מהר מאוד העלה חיוך על פניי. הסיפור מוביל יד ביד את הילד על דרך השלילה להבין מהי חברות ואיזה סוג של חבר הוא רוצה להיות.
לגיבור הסיפור אין שם, הוא מציג לנו שלל מקרים בהם הוא מרגז כמו: שחבר שובר לו צעצוע או שחוטפים לו משחק. התגובה האוטומטית שלו היא "אני לא חבר". גם כשהוא היה עושה דברים לא נעימים ומעליב חברים אחרים, היו עונים לו את אותה תשובה. אט-אט היא גילה כי לא נשארו לו כמעט חברים וזה היה מאוד לא נעים, אז מה הוא עשה?
הסיפור מתפתח בכל דף לכדי תמונה כללית, כתוב במשלב נמוך בגובה עיני הילד בגיל הרך. מסופר בצורה חמודה עם סיטואציות שמאוד קל להבין ולהזדהות עימן.
אין הוא מזלזל באינטליגנציה שלו אלא נותן לו להבין לבד מהי התנהגות נאותה ומהי לא. 
כבר ציינתי מספר פעמים בעבר שאני אוהבת את איוריה של יונת קצר, וגם הפעם עשתה היא עבודה טובה כאשר ידעה ללקוט רגעים ספציפיים בעלילה ולהעבירם באופן ויזואלי לקורא הצעיר.
מומלץ – קריאה מהנה,
יעל
 

פַּעַם, מִזְּמַן, הָיִיתִי קָטָן.

כשֶמִּישֶהוּ הָיָה חוֹטֵף לִי מִשְׂחָק מֵהַיָּד,

הָיִיתִי כּוֹעֵס וְיוֹשֵב בַּצַד.

אִם חָבֵר בְּלִי כַּוָנָה, צַעֲצוּעַ שֶׁלִּי הָיָה שׁוֹבֵר,

הָיִיתִי מִתְרַגֵּז וְאוֹמֵר:

אֲנִי לֹא חָבֵר

בחיי הילדים קורים דברים נעימים וגם לא נעימים. לפעמים נחמד להם ונחמדים אליהם אבל יש פעמים שבהם הם  נעלבים או כועסים והדרך שלהם להביע את האכזבה היא על ידי אמירה כזו או אחרת שפוגעת באחרים.

לַסִּפּוּר שֶׁלִּי יֵשׁ חָבֵר מציג מין ארגז כלים שיש בו מוסר השכל , שעוזר לילדים להבין עד כמה נחוצה חברות.

באמצעות שרשרת של ארועים שעוברים על גיבור הסיפור ותוצאתם, הוא עובר תהליך שינוי מאתגר לילד בגילו, שבאמצעותו הוא לומד להבין כמה חשובה החברות, על מה לוותר ואיך להתגבר כדי להשיג אותה בחזרה.

הסיפור זורם, מסקרן ומענין, מדבר לילדים בגובה העיניים, מנקודת מבטו של ילד. האיורים הנפלאים של יונת קציר מצליחים להעביר את התוכן המסופר ומושכים את הילדים ומאפשרים להם להזדהות עם הנושא.

בחריזה עדינה מעלה הסופרת נושאים מחיי היומיום שקשורים בחברות ובשיתוף שהילדים נתקלים בהם בגן, בגינת השעשועים ,בבית – בין האחים או עם אמא . כמו, לחלוק עם חברים בגן את הצבעים כדי שכולם יוכלו לצייר, לוותר על צעצוע גם אם חבר חטף מהיד, לא לכעוס על האח שאכל את כל הגבינה האהובה או על אמא שכבר עייפה ולא מוכנה להקריא סיפור נוסף. ומאחר וגיבור הסיפור לא מפנים בהתחלה את ענין החברות,ונראה שהוא גם די מפונק ונעלב מכל “עוולה” שנדמה לו שעושים לו הוא ישר צועק בכעס ואומר: “אֲנִי לֹא חָבֵר”!

עד שמגיע הרגע בו החברים מתנהגים אליו בדיוק אותו הדבר, אומרים לו את המילים הפוגעות שהוא נהג לומר,  והוא נשאר בלי חברים ומרגיש פתאום שממש לא נעים לו.

מתוך המצוקה הזו הוא מתחיל לחשוב חשיבה חיובית.

הוא מלמד את הלב סבלנות וסובלנות. לחלוק, לוותר, לא להתרגז, להתאפק, לסלוח ,להתחשב ולשתף פעולה.

וכך מתגלה לנו בסופו של דבר ילד נבון ורגיש שמצליח להתגבר על קושי מסוים . שלומד ש “ברוגז ברוגז לעולם, שולם שולם אף פעם!“ שכולנו מכירים כמשפט מפתח בילדות, לא מוביל לשום מקום , שצריך לשים את האגו בצד, ושצריך לחיות בשלום עם כולם , כי הלבד כואב, ועצוב ופוגע ואין להשוותו לאושר שחברות מעניקה, וכמובן שאין כמו כשיש חברים.

מתאים לגילאי 3-5

נְכָדַי  ואני אהבנו מאד, ואנחנו ממליצים בשמחה.

קריאה מהנה!

אגו, אגו, אגו, אגו.....
האגו הזה שמשתלט עלינו עוד מילדות.
זה שגורם לנו להרים ראש, להרים אף גבוה ולא לראות מה מתחתיו. ההרגשה הזאת שאנחנו הצודקים (כי אין אפשרות אחרת), ההרגשה הזאת שהכל שלנו, שאנחנו הקובעים, אנחנו נפגעים בקלות ולא מוכנים להיות הראשונים שמבקשים סליחה, שמוכנים לבוא לקראת השני, לברר, לשוחח...

ספר הילדים הזה תוקף את הבעיה בדרך נפלאה, מחורזת ותואמת את גיל הילדים.
יש בו מצבים התנהגותיים ששגורים אצל ילדים, ובמחשבה שניה גם אצלנו המבוגרים.
אם רק אומרים מילה שלא מתאימה לנו, אם רק אנחנו מרגישים מאוימים, אם רק אנחנו לא מקבלים את מבוקשנו- 
אנחנו צועקים "אופס, שברו את הכלים ולא משחקים". 
הילד בסיפור מתרגז די מהר-
אם ילד אחר חוטף לו משחק מהיד,
אם חבר שובר צעצוע שלו לא בכונה,
אם אחיו גומר את הגבינה שהוא אוהב,
אם אמא עייפה ואין לה כוח לקרוא סיפור לפני השינה,
אם הגננת מעירה לו שהצבעים והצעצועים בגן שייכים לכל הילדים והוא לא יכול לקחת את כולם
הוא כועס וצועק- "אני לא חבר"!
אבל כשהוא מעליב חברה בגן,
או רוצה לשחק עם חבר אחר,
או סתם להצטרף למשחק עם ילדים אחרים-
אותם ילדים שהוא כעס עליהם וצעק שהוא לא חבר-
נרתעים ולא משתפים אותו.
אז הוא מבין שהכעס והאגו גרמו לכך שלא יישארו לו חברים. הוא עושה חושבים עם עצמו ומחליט לחשב מסלול מחדש. 
להיות סבלני יותר, להתאפק, להתחשב גם באחרים.
זהו בעצם תהליך של מסע להשגת חברים, לצורך בחברים כי "לא טוב היות האדם לבדו".
ועבור חברים צריך להתגמש, לדעת להתחלק, לוותר, לקבל דעות אחרות ממך.

האיורים נפלאים ועוטפים בפשטות קסומה את המילים.
הספר מנוקד ומתאים לראשית קריאה.

שורה תחתונה:
כמה טוב שיש חברים בכל מיני צבעים,
שונים, מיוחדים, אהובים, שתמיד שם בטוב וברע.
אגו היא 'מחלה' לא טובה, מרחיקה, ועדיף לא לחטוא בה.
ממליצה מאד!