הספר מדבר על רוני ילדה חמודה שאהבה לקטוף פרחי בר בשדה ולשזור אותם בשיערה, וכעבור זמן מה להוריד אותם, כי לא העיזה ללכת במושב עם הפרחים על שיערה מאחר וחששה שאם היא תלך ככה יגידו עליה שהיא מוזרה, ויצחקו עליה בכיתה. 

יום אחד פגשה רוני פיה שקראו לה סימה שניסתה לעודד אותה לשזור את הפרחים בשיער וללכת כך הביתה, אך רוני טענה שאינה יכולה. הפיה אמרה לה שהיא עוד תמצא את האומץ שלה וכשזה יקרה הן עוד יפגשו והתעופפה לה. בלילה כשרוני כבר כמעט נרדמה היא ראתה שדון קטן שקראו לו מיה שרצה ללחוש לה משהו באוזן אך רוני לא הסכימה והוא הסתלק. למחרת רוני פוגשת שוב את הפיה סימה בשדה שמסבירה לה שמיה השדון לוחש לילדים לחש נורא שעוצר כל רצון והתפקיד שלה הוא לעזור לילדים לסלק את הלחש הזה. סימה גורמת לרוני להבין שמה שעוצר אותה מללכת עם הפרחים על השיער זה בעצם המחשבה מה יגידו? מה יגידו ההורים, השכנים והחברים. וכך היא בעצם מגלה שהשם המלא של השדון מיה הוא מיה- גידו ושזה גם הלחש שעוצר כל רצון- מה יגידו. סימה מלמדת את רוני לא לקחת בחשבון מה אנשים חושבים או אומרים אלא רק לעשות מה שבא לה, מה שהיא רוצה באמת. ולבסוף היא מגלה שהשם של הפיה הוא קיצור ל- תעשי מה שבא לך! תעסימה שבא לך. 

ספר מקסים שבעצם מתמלל ומסביר את מה שהילדים חושבים בראש ולא מדברים עליו ומעודד אותם דרך הסיפור הנפלא של הפיה והשדון לא לשים לב למה שאחרים אומרים ולעשות מה שהם באמת רוצים. 

הרעיון של הספר מאוד יפה אך הפריע לי שהסופרת בחרה להשתמש במילים- 'תעשי מה שבא לך' שזו אמירה שהיא קצת חסרת גבולות שהרי לפעמים לילדים בא לעשות דברים שהם לא כל כך טובים. לדעתי היה צריך להשתמש במילים שמדגישות דווקא את העשייה החיובית.

האיורים יפים ומוסיפים מאוד לחווית הקריאה והכתיבה יפה וקולחת ומתאימה לילדים.

הילדים שלי מאוד נהנו מהספר וממליצים עליו בחום. קריאה מהנה!

אני יודעת שזה ספר ילדים, ואני יודעת שאין אני קהל היעד שלו, אך בעת הקריאה לא יכולתי שלא להרגיש שהסופרת, אורית דנין, כתה את הספר בשבילי. אני לא פעם פועלת על סמך "מה יגידו" והאמת, שאני שונאת את זה. והנה מגיע ספר בעדינות וקלילות ומפשט את המחשבות ובכך מוליך את הקורא לעבר ההבנה של "תעשו מה שעושה לכם טוב, האמינו בעצמכם". זה ספר שאני אשמח להקריא לילדים פעם אחר פעם בתקווה שהמסר יחלחל ויהפוך לדרך חשיבה קבועה עבורם ועבורי.
גיבורת הספר היא רוני, ילדה מקסימה שאוהבת לשזור פרחים בשערה ועושה זאת כשהיא לבד, כשאין נפש חיה סביבה. הפעולה הזו עושה לה טוב בלב ועלה את מצב רוחה אך כאשר היא מתכוונת ללכת הביתה היא מפזרת את שרה וזורקת את הפרחים כי היא חוששת ממה שיגידו לה אחרים שיראו את הפרחים. היא פוגשת פיה ושד אשר מייצגים שני קצוות בדרך החשיבה שלה – האחד מושך לכיוון החיובי ואילו השני לשלילי. לאט ובבטח מובלת רוני להבנה שהיא צריכה להשליך את המחשבה "מה יגידו" ולעשות מה שעושה לה טוב  עזרת מילות קסם.
הספר כתוב בצורה קולחת ומהירה, המסר מאוד ברור אך אין תחושה שהסופרת "מאכילה בכפית" את הקורא אלא נותנת לו להבין את המסר לעומקו. הדמות של רוני חמודה וכיף לעקוב אחריה.
האיורים לא היו מעניינים לאורך כל הספר אך הציגו את הטקסט בצורה נאמנה.
מומלץ – קריאה מהנה,
יעל
 

ספר יפה ובעל מסר חינוכי וריגשי כאחד לילדים צעירים וכן למבוגרים, מספר על ילדה אך מתאים גם לבנות וגם לבנים.
הנושא המרכזי בספר הוא התמודדות עם מצב שכל ילד וילדה מתמודדים בו בגיל מסוים בחיי היום יום והוא הפחד לבצע דברים, מהסיבה ש"מה יגידו", ההורים, המורים ואף החברים ועל ידי כך נמנעת מהם הגשמה עצמית.
על ידי קריאת הספר אנו מצטרפים אל רוני החמודה השוזרת פרחים בשערה אך מפזרת אותם טרם לכתה הביתה מהסיבה... "מה יגידו".
בעזרת הפיה "סימה" ולמורת רוחו של "מיה-גידו" השד העצמי של רוני היא התגברה על ה- "מה יגידו"
לציין את האיורים המקסימים המלווים יפה את המסופר בספר.
הספר מומלץ מאד לילדים בראשית הקריאה ועד גיל שמונה.
סוניה קטלן
יוני 2019