|
|
|
סיפורי מסתורין ופנטסיה |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 877 |
|
|
אדגר אלן פו נולד ב- 1809 בבוסטון, מסצ'וסטס. הוריו היו שחקנים, ונפטרו משחפת כשאדגר היה כבן שנתיים. התינוק גודל בידי ידידיה של אמו, וקיבל את שמם, פו. המשפחה נסעה לבריטניה, לרגל עסקיו של האב, ושהתה שם חמש שנים. יחסיו של פו עם אביו החורג לא היו טובים, הוא הסתבך בשתיה לשוכרה ובהימורים, וסבל מחסרון כיס חמור. אביה של אהובתו, אלמירה, החביא מפניה את מכתביו ולכן נישאה לאחר.
פו למד בקולג' והתגייס לצבא, אבל עזב את שניהם בגלל בעיות משמעת. לאחר מות הוריו המאמצים (אביו המאמץ לא הזכיר אותו בצוואתו), עבר לגור עם דודתו, ונשא לאישה את בתה, וירג'יניה, שהיתה רק בת 13. פו כתב לעיתונים, שירים וסיפורים קצרים. בזמנו הפנוי עישן אופיום והשתכר. יחד עם אשתו נדד לניו יורק ופילדלפיה, כתב שירים, ערך עיתון ספרותי וזכה להכרה בחוגים הספרותיים בדרום ארה"ב. הזוג חזר לניו יורק, על מנת להקל את סבלה ממחלת השחפת, אבל זה לא עזר. וירג'יניה נפטרה בגיל 25, ושנתיים אחריה מת גם פו, ככל הנראה מהרעלת אלכוהול.
סיפור חייו של פו השפיע רבות על הכתיבה שלו. בסיפוריו ושיריו הוא מדגים את הרוע בבני האדם ומספר על שדים ואופל, עינויים ורציחות משונות, אימה וסאדיזם.
בקובץ "סיפורי מיסתורין ופנטסיה", שיצא בהוצאת לדורי ב- 1997, מקובצים כמה מסיפוריו המפורסמים.
"רצח ברחוב מורג", "תעלומת מרי רוז'ה" ו"חיפושית הזהב" הם סיפורי בלשים, המזכירים מאוד את סיפורי שרלוק הולמס. שניהם מסופרים מנקודת מבטו של ידידו של הבלש, כמו ווטסון של הולמס, על פיענוח של תעלומה, שנראית לגמרי סתומה במבט ראשון, אבל בעזרת היקשים והיגיון פשוט, היא נפתרת. "הספינקס" גם הוא משתייך לסוגה זו, אבל סופו מעלה חיוך (אולי הסיפור היחיד בקובץ, שמאפשר לגחך בהקלה בסוף קריאתו). אדגר אלן פו כתב את סיפורי הבלש שלו כ- 50 שנה לפני שארתור קונן דויל המציא את שרלוק הולמס.
"נפילתו של בית אשר", "מסכת המוות האדום","הדיוקן הסגלגל", "ליגאה" ו"צלמוות - משל" הם סיפורי אימה גותיים, המשלבים רוחות מתים של ידידים ונערות יפהפיות ויגון קודר.
"הבור והמטוטלת" (על אדם העובר עינויים במרתפי האינקוויזיציה), "החתול השחור" (על גבר ששונא את אשתו ומתעלל בחתול שאימצה), ו"חבית אמונטילדו" (על נקמה בידיד שהכזיב), הם סיפורי אימה מותחים, שסופם מפתיע. במהלך קריאתם אי אפשר שלא להשתומם על הרוע הסתמי שעליו מסופר במין שיוויון נפש.
חלק מהסיפורים מופיעים גם בספרון "הבור והמטוטלת" בהוצאת קלאסיכיס.
כשמכירים את קורות חייו של אדגר אלן פו, אפשר להבין מאיזה תהומות נפש חצב את סיפוריו, ועצב גדול עולה למקראם - לא רק בגלל המסופר, כמו גם בגלל האובדן של סופר גדול בגיל כל כך צעיר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סיפורי מסתורין ופנטסיה - אדגר אלן פו
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 1 |
תאריך הכנסה לאתר 16/09/2018
קובץ של 12 סיפורי מסתורין ואימה שנכתבו על ידי אדגר אלן פו במחצית המאה ה-19. זהו קובץ סיפורים גותיים, אפלוליים, מסתוריים, מכושפים. אודה ואתוודה, שבמהלך הקריאה, נמשכתי ונדחיתי מהסיפורים בו בזמן. מצד אחד, הגאונות של פו, שיצר את הז'אנר של סיפור בלשי וסיפורי מסתורין, הבהירות השכלית של... המשך הביקורת
קובץ של 12 סיפורי מסתורין ואימה שנכתבו על ידי אדגר אלן פו במחצית המאה ה-19. זהו קובץ סיפורים גותיים, אפלוליים, מסתוריים, מכושפים. אודה ואתוודה, שבמהלך הקריאה, נמשכתי ונדחיתי מהסיפורים בו בזמן. מצד אחד, הגאונות של פו, שיצר את הז'אנר של סיפור בלשי וסיפורי מסתורין, הבהירות השכלית של הניתוח והתיאורים של הדרך שבה ידידו של המספר, האביר דיפן, מלקט את העובדות ומסיק מהן את המסקנות הנכונות, בסיפורים "מעשי הרצח ברחוב מורג", "תעלומת מרי רוז'ה", או חבר אחר של המספר, מר לגראן המצליח לפענח את המפה המובילה לאוצר בסיפור "חיפושית הזהב" בדרך מושכלת. אלו שלושת הסיפורים שמצאו חן בעיני במיוחד.
אבל, חלק מהסיפורים כל כך אפל וקודר, מסויט, מועלה מתוך נפש מעונה וסוערת, שפשוט לא נעים לקרוא.
מה שמקשה עוד על הקריאה הוא הסגנון המסורבל, שקשה לי לדעת אם זו השפה או התרגום המיושן. בכלל, האנכרוניזם הדביק במידת מה את הסיפורים כמו שניתן לראות בדוגמא במשפט המצוטט: "במילים 'בריונים שלא היו להם מטפחות כיס' מתכוון העורך לסוג הירוד ביותר של פושעים. ברם, דווקא ברנשים כאלה נושאים עימם מטפחות תמיד – גם אם הם חסרי כתונת לגופם. בוודאי היתה לך ההזדמנות להבחין עד כמה נהייתה המטפחת, בשנים האחרונות, הכרחית לאיש ההפקר הגמור." כן, ללא ספק. אני בטוחה שלאלפרונים יש אוסף שלם של מטפחות כיס בארון, ליד אוסף השלדים והגולגלות.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|