המשוררת גאולה הודס פלחן כתבה והוציאה עד עתה 12 ספרי שירה למבוגרים. קראתי ואהבתי מאוד. (גילוי נאות: אני מכירה את גאולה מקבוצת "גם ספרים" בהנהלת "נורית" ואת הספר קיבלתי מהמשוררת.)
זהו ספרה הראשון לילדים. מובעת בשירים אהבה חמה לבעלי-החיים ולא רק לחיות הקטנות או חיות הבית. יש כאן שיר פותח, מיוחד ומושך על הקרנף, הפנתר והנ'ירף.
וכך נפתח הספר:
"שיר אשיר
לקרנף, לפנתר ולג'ירף,
המאכלסים לשמחתי,
את חדרי נשמתי". (עמ' 7 )
שיר זה מעורר סקרנות ויש בשורה הראשונה גם הומור קל. זהו שיר לקרנף הזה, הבהמי, הגדול שבקושי זז?
בספר יש שירים על הצפרדעים וגם כאן מופעל חוש ההומור. שלושה צפרדעים יצאו למפגש עם שלוש צפרדעים יפהפיות ולהתחתן עמן.
3 צפרדעים יפהפיות? צחקתי בקול וכך גם נכדתי שחר, בת ה-5 וחצי...
בספר שירים על הציפור, התפוח והנחש, הינשוף, התרנגול והחתול והכל מלווה באיור, שהוא כמין צללית של החיות, רעיון וביצוע מקסים. ושחר אומרת: "הואיי סבתא, איזה שירים יפים ובחרוזים. וגם המשוררת אוהבת מאוד חתולים". ואני שיודעת, שאבחנה זו של הקטנה, נכונה, שואלת: איך את יודעת?
ושחר מסבירה: "כי רק על חתולים יש כאן 3 שירים!" (עמ' 22-25) זו שחר שבחרה ליום הולדתה חתול שחור עם עיניים ירוקות...
ספרה היפה של גאולה, קורץ ומתגעגע אל הילדות:
"כל החיות כלן, כבר הלכו לישן,
אך בלבי חמדת ילדות יוקד,
ערגת ילד קטן.
ואני שמח
וצוהל, צוחק -
אך בתוכי כבר משהו מתיפח,
ולהזיל דמעה דוחק." (עמ' 14)
וכך גם מופיעה הערכה רבה לילד התם:
" הצפור שבה לענף,
החלום - לבעליו.
הפרפר - אל הבקר לרחף.
המתופף להכות בתף.
ובעיני הילד התם,
נצת המבט החכם -
המבחין אף ברגע פעוט
בהדהוד השלמות" (עמ' 15)
עם כל השמחה והצהלה, העובדה שהילדות רחוקה ממנה, גורמת למשוררת להתייפח. הילד הקטן המבחין ברגע אחד בהדהוד השלמות,
מתאר גם את היכולת של המשוררת לראות דברים דקים ומעורפלים שאחרים כבר אינם רואים. במידה מסויימת, המשורר והסופר נשארים בעידן הילדות בלבם ויודעים לדלות ממנו ליצירתם.
משפטי השירה של גאולה הודס-פלחן הדוקים, השפה ציורית ורהוטה. היא שולטת במכמני השפה כאשפית...
"בבקר הקדום ההוא
בין עצי הגן
רשרש, אוש (ו' מנוקדת בצירה)
תפוח אדמדם". (עמ' 12)
מקסים בעיני, כה קצר ומדוייק.
ובכל זאת גם הצעה לשיפור, בעיקר להוצאה, להגיש את הספר כתוב בגופנים גדולים יותר כדי שגם הקטנים יוכלו לקרוא...
תודה רבה לגאולה ולהוצאה.
