הספר מוגדר על פי רוב כמשהו קומי, ועל רבים (גם מקבוצה זו) כספר ש- "יפיל אתכם מצחוק". אז זה הזמן לגילוי נאות - לא נפלתי מהכיסא, וגם לא התגלגלתי מצחוק - אך עדיין חשוב לציין שאני ממליץ על קריאתו של הספר.

מלכתחילה כאשר רכשתי את הספר זה היה משום שרציתי משהו קליל, ומשהו שאף עשוי להצחיק אותי. מה רק לצחוק מספר?...

כאשר קראתי את ההתרחשויות של הדמות המרכזית - שירה, עם חמותה דליה, תהיתי האם רק אני אינני צוחק מתיאורי המאבקים בין שתי הנשים הללו, והאם רק לי שיחות לא פשוטות אלו נראות רציניות ואף מכעיסות, שזה די התגובה ההפוכה ממה שציפיתי אליו בעת רכישת הספר.

במקום זה הופתעתי כאשר התרחש בי תהליך אחר, שבו התחלתי להיקשר לדמויות, בפרט לדמות הראשית (שירה כאמור), התחלתי להבין את התסכול שלה, את התהליך הרגשי, את הקונפליקט שהיא נתקלת בו ביצירה, ולבסוף - מצאתי את עצמי עם חיוך קטן אך קבוע על פני - עד הדף האחרון של הספר. 

אין ספק שנהניתי, ואני ממליץ על הספר.

אני חייב לומר שדבר זה קרה לי גם עם "איש ושמו אובה". לא צחקתי, כלל וכלל לא צחקתי למרות שהכריכה הבטיחה שאתגלגל מצחוק, אך גם שם הצלחתי להתחבר אל הדמות המרכזית - הסובלת בעיקר מבדידות ומחוסר הבנתו את העולם - וחוסר הבנת העולם אותו.

גם שם סיימתי את הסיפור עם "אובה בליבי", מתוך הזדהות עם הבדידות, הבנה של החיים החדשים שהוא נאלץ לחיות והזהות החיצונית של זקן שלא מפסיק לרטון. כך שבשליש האחרון של הסיפור, הייתי עם חיוך קטן, אך לבבי וקבוע עד הדף האחרון.

המסקנה שלי - יתכן שאני לא צוחק מספיק / רציני מידי. 

גילוי נאות - אני ביחסים טובים עם חמותי :)

זהו. 

תיהנו מהקריאה במידה ואתם בוחרים בספר. 

אכן מומלץ 

 חווית הקריאה שלי בספר זה הייתה מדהימה! הספר נקרא במהירות, בקליחות ובנעימות. לא רציתי לסיים אותו, וגם ציינתי בפני מאירה שאני כבר מחכה לספר המשך. כן, הספר מעולה והצטערתי שנגמר.

  הסיפור מתחיל בשירה בוכבינדר- רגב, שהיא סופרת החווה הרבה עליות ומורדות בחייה. בתחילה אנו חווים עמה משבר רגשי מאוד עמוק, תוך כדי רצון להתגבר על משקעים עמוקים אישיים, להשאיר את המשפחה המתפקדת והיפה, ולקבל החלטות קודם כל למען עצמה.

  והיא בהריון, בעלה הוא עורך דין מצליח שעסוק סביב עבודתו ואמו כל הזמן, ובנוסף לכל- גם מגיעה להתגורר עם הזוג ושני ילדיהם, דווקא ברגע הכי לא מתאים; כששירה צריכה שקט ולחשוב על חייה וכשבעלה עסוק בעניינים שלא בדיוק נוגעים לבית, וזה מוציא אותה מהכלים. היא לא מעוניינת בחמתה, דליה, על הראש, ובמיוחד כשיש כל כך הרבה עניינים המטרידים אותה.

 וכן, גם לא קל להיות סופרת בארץ כמו שלנו, כשיש הרגשה שפחות קוראים ספרים ויותר עסוקים ברשתות חברתיות ובהודעות וואטאסאפ. שירה מצליחה להתגבר על עניינים אלה, והספרים שלה הם רבי מכר. אמנם גם הסטטוסים שלה בפייסבוק, אך ספריה מצליחים ונמכרים כמו גרעינים. אבל עדיין היא לא מרוצה. עדיין יש דברים מכבידים בחייה.

  אמו של בעלה, דליה, עוברת להתגורר אצלם בעקבות מות הגרוש שלה. נכון, היא לא הייתה איתו בקשר לפחות 30 שנים, והיא אישה שלא מעוניינת בשום אופן לוותר על עקרונותיה ועצמאותה, אך יחד עם זאת היא צוחקת לאורך כל הספר על זקנתה ומגבלותיה הנובעות מהגיל, אך מצליחה לשמור על אופטימיות. היא בהחלט דמות משעשעת המניעה את כל העלילה בספר.

  שירה מוציאה ספר חדש, בשם "נודדות", המגולל פרשיית אונס שהגיבורה עברה בצעירותה. הספר יוצר הדים והסתייגויות, אך גם תובנות ורצון להראותו ולחשוף אותו בפני כל מי שנדרש. שירה מתבקשת להגיע לתכניות ולהתראיין עליו, לדבר על עצמה, כי איזה כתב בעיתון ציין כי היא האונס קרה לה, ובכלל, לכבות שריפות גם בזמן שהיא מקדמת את הספר.

  ודליה, היא לא בדיוק עוזרת בין כל הבלגן ביחסים בינה ובין בעלה, בענייני הבית ועם הילדים; היא נוטה לתת להם ממתקים מאחורי גבה של שירה, היא נוטה לחטט בחפציה ולהיכנס לאזוריה הפרטיים בבית, היא נוטה להתערב בעניינים לא לה, ולשנות סדרים ששירה, כהורה, רגילה ונחלה אותם בקרב ילדיה, והיא, כאימא לילדים, צריכה להתמודד עם השיגעונות של חמותה.

הסיפור עובר הרבה תהפוכות ומסופר מנקודת המבט של שירה ודליה, וזה כשלעצמו הופך את הקריאה לזורמת ומעניינת. הסיפור מראה לנו את השוני בין שתי נשים אלה, שאפשר להגיד שכמעט "נלחמות" על תשומת הלב של ליאור, בעלה של שירה והבן של דליה. הן מצליחות לגשר על פערים גדולים מאוד ביניהן, ואף להגיע כמעט להיות חברות.

  הספר מצחיק לאורך כל עמודיו. הוא כמו לקרוא קומדיית טעויות טובה במיוחד.

הספר "מסעותי עם חמותי", מתאר בדיוק את שמו של הספר. המסעות של שירה עם חמותה, דליה. הספר מסופר מנקודת מבטן של השתיים.

יש את נקודת מבטה של דליה, חמותה של שירה, שהתאלמנה וכבר כמה זמן שהיא גרה לבדה בביתה. המצב הוא אינו אידיאלי והיא עוברת לגור ביחד עם בנה ליאור ואשתו שירה.
המצב שבו דליה עוברת לגור ביחד עם שירה וליאור מצטייר כנוראי מבחינת שירה, משום שהיא שונאת, בלשון המעטה, את חמותה. עם זאת, ליאור מסביר לה שהמצב הוא יוצא דופן ואין ברירה. הם יבחנו את העניין לחודש הקרוב ואחר כך יראו אם באמת כדאי להמשיך עם המגורים המשותפים. האפשרות שדליה בעצמה תרצה לקום ולעזוב היא סבירה גם כן.

מצד שני, יש את נקודת מבטה של שירה, שבדיוק מוציאה את ספרה החדש. ספרה הראשון הצליח מאוד, אך זה שאחריו והנוכחי(זהו שיצא לאחרונה) אינם הצליחו כלל. עד שמגיע פרסום שהופך את הספר הנוכחי למצליח מאוד. כולם מדברים עליו והעולם מתחנן ממנה "לחשוף" את עצמה בעזרת ראיונות וימי חתימות. היא, לעומת זאת, אינה מסכימה.
בנוסף, היא מגלה שהיא בעיצומו של היריון לא רצוי ונישואים שאולי בעצמם אינם רצויים. היא חושדת בבעלה שהוא בוגד בה, והיא שוקלת להפיל את התינוק ולחשוף את הבוגד. בינתיים היא מרעיבה את עצמה, אמה היא גורו של תזונה שהייתה מרעיבה את ילדתה כשהייתה קטנה.

אני מודה, הספר היה יכול להיות יותר מצחיק במידה והייתה לי באמת חמות שמעצבנת אותי. אבל אין לי. אני בת תשע-עשרה, ואני לא חושבת שנישואין עומדים על הפרק בזמן הקרוב. ובכל זאת, הספר היה מצחיק, משעשע, קליל ובשבילי אפילו טיפה מרתיע לקראת מה שהולך להיות לי עם חמותי בשנות הנישואין שלי. ממליצה לכולם לקרוא.

קראתי את כל ספריה למבוגרים של הסופרת ואהבתי אותם מאוד. כמו כן אני עוקבת אחר הפוסטים , שהיא מעלה לפייסבוק , ונהנית לקרוא אותם. גם את ספרה זה אהבתי מאוד.

מדובר ברומן קליל , עכשווי , מצחיק ומשעשע , העוסק בתא המשפחתי וביחסים המורכבים שבו ובעיקר ביחסים שבין כלה לחמותה.

במרכז העלילה נמצאת דמותה של שירה בוכבינדר-רגב , סופרת לא מוצלחת במיוחד. היא נשואה לעו"ד מצליח בשם ליאור , ויש להם שני בנים חמודים בשם איליי ועידו. הם חיים ברווחה כלכלית.

מערכות היחסים בחייה של שירה אינן מוצלחות. בעלה נמצא שעות רבות בעבודה , וגם כשהוא בבית אינו מקדיש לה יתר תשומת לב . יש לה אחות אחת בשם טליה , שהפרש הגילאים ביניהן לא רב , אך המרחק הפיזי ובעיקר הרגשי עצום. הן בקושי מדברות , וזאת על רקע פרשייה טעונה מן העבר. מערכת היחסים שלה עם אימה מורכבת במיוחד , והיא קשורה בהתעסקות הכפייתית של האם בכל מה שקשור לגוף ולמשקל , דבר שהטביע את חותמו על שירה , שסובלת בעקבות זאת מהפרעות אכילה ומהתעסקות בלתי פוסקת עם האוכל. הספר החדש שלה זוכה לפרסום ולהכרה רק בעקבות פרסום של פרט שקרי ומזעזע מעברה. אל כל אלה מצטרפת " הצרה" הגדולה ביותר – חמותה דליה עוברת להתגורר איתה ועם בעלה.

מערכת היחסים בין השתיים בעייתית מאוד. החמות , דליה , מצליחה " להקפיץ לה את כל הפיוזים ". לדעתי , די בצדק. כל שיכולתי לחשוב עליו במהלך הקריאה היה " איזה מזל שחמותי לא הייתה כזאת , ושלא הייתי צריכה להתמודד עם מצבים דומים". היא חודרת לפרטיות שלה , מחטטת בחפציה האישיים , מעירה הערות עוקצניות ונוטפות ארס , מתערבת במערכת היחסים שלה עם בעלה וילדיה ולוקחת חלק פעיל בחינוך הילדים , שלא בהסכמתה של כלתה. הדבר יוצר מתח רב , ונראה כאילו בכל רגע עומד להתרחש ה"פיצוץ". מתח זה נשבר , כאשר שירה חושדת , שבעלה בוגד בה , והחמות מסייעת לה ומשתפת עימה פעולה כדי לחשוף את הסוד , שנדמה לשתיהן שהבעל מסתיר. שיתוף פעולה זה מוליד מערכת יחסים שונה ובריאה הרבה יותר , שיש בה הכלה ואמפטיה.

הפרקים בספר מחולקים לכאלה , הנכתבים ע"י  שירה ולאחרים,  הנכתבים ע"י דליה. הכתיבה שנונה , מלאת הומור, קלילה וקצבית. הספר נקרא בשטף רב. רוב הזמן הבעת חיוך הייתה נסוכה על פניי. לצד ההומור שבספר הוא עוסק במורכבות שבמערכות יחסים בין הורים לילדים , בין זוגות נשואים , בין גברים לנשים ובכלל במערכות יחסים במשפחה הגרעינית והמורחבת.

קראתי את הספר תוך ימים ספורים בלבד , נשאבתי אליו , נהניתי מקריאתו , ואני ממליצה גם לאחרים ליהנות ממנו.

קריאה מהנה !

ספר קליל, מצחיק, קולח וקיצבי אך יחד עם זאת הוא נוגע גם בנושאים מורכבים הקשורים למערכות יחסים: משברים בזוגיות, יחסי כלה- חמות, ילדים והורים.

אם מתחשק לכם כמה שעות של הנאה וחיוכים, זה בדיוק הספר בשבילכם!

הגיבורה היא שירה. שירה היא סופרת שהוציאה ספר חדש שלא כל כך מצליח. היא מתראיינת לעיתון וכשהכתבה מתפרסמת, היא מגלה שסילפו את דבריה ופרסמו פרט לא נכון אבל “עסיסי” שיכול מאד לעזור לה. היא רותחת אבל נראה כי מאוחר מדי לדווח על הטעות. בקיצור, בלאגן.

במקביל, היא מגלה שהיא בהריון שלישי לא מתוכנן מבעלה שבזמן האחרון היא רק רוצה שהוא כבר ימות. היא אף שוקלת לעשות הפלה. שיא השיאים מגיע כאשר חמותה הדיכאונית והבודדה, דליה, עוברת לגור איתה לאחר שהגרוש שלה נפטר. חמותה מאמינה שנכדיה יעזרו לה להחזיר את השמחה לחייה. שירה כועסת על בעלה שהסכים לזה, מה שגורם עוד יותר לחיכוכים ומריבות ביניהם.

היחסים בין שירה לחמותה מתוחים מאד. מהרגע שהכירו, הן לא הסתדרו. עכשיו דליה מתערבת לה בכל פרט בחיים, בגידול הילדים, בהפרעות האכילה שלה ואפילו בצבע התחתונים של בעלה. היא נכנסת אליה לחדר בלי לדפוק וקרה פעם שתפסה אותה במצב מאד מביך. כאשר אמה של שירה מגיעה מחו”ל ודורשת גם תשומת לב, היחסים בין שירה לחמותה מידרדרים עוד יותר. בספר מתוארים שלל מצבים מצחיקים בין השתיים בצורה הומוריסטית ושנונה.

כשבעלה של שירה מתחיל להגיע מאוחר הביתה ולקחת ימי חופש לא מוסברים, שירה חושדת שהוא בוגד בה. למרות היחסים המתוחים עם חמותה והפיצוצים ביניהן, החמות מתייצבת לצידה וביחד הן מחליטות לעקוב אחריו. שיתוף הפעולה עוזר להן להכיר קצת יותר אחת את השנייה ומה שהן יגלו יפתיע אותן בגדול …

ממליצה בחום!

לפני כמה שנים הייתי בחתונה של בת של חבר מהעבודה. בקבלת פנים אני רואה כמובן את מי שהזמין אותי ואשתו וכמה צעדים מהם מישהי בשמלת כלה צחה כשלג שמקבלת את אורחיה. אני מתקרבת קצת וחושבת לעצמי שהילדה החמודה שאני זוכרת נהייתה ממש ענקית ונראית קצת מבוגרת לגילה אבל אולי זה בגלל כל שכבות האיפור שעליה. החבר לעבודה שחש במבוכה שלי לחש לי "זאת אמא של החתן". כבר עברו יותר מעשר שנים מהחתונה, הזוג החמוד עבר בינתיים לגור בחו"ל (מעניין למה ) אבל המראה של אם החתן לבושה בשמלת כלה לא יוצא לי מהראש.

יש עוד המון סיפורים על יחסי חמות - כלה חלקם מצחיקים, חלקם עצובים חלקם כואבים ויש גם כמה סיפורים טובים, אבל אין ספר שהסיפור של שירה ודליה בספרה החדשה של מאירה הוא אחד הסיפורים המצחיקים מצד אחד והקשים מצד שני.

שירה בוכבינדר־רגב היא סופרת שהוציאה זה עתה את ספרה השלישי. הספר לא מצליח כפי שהיא קיוותה וטעות קטנה שהיא עושה בראיון יכול להרוס את כל האמינות שלה. היא נשואה לליאור שלא ממש רואה אותה בשנים האחרונות ונוסף לכל, דליה - חמותה האיומה מחליטה לעבור לגור איתם.

גם אמא של שירה היא טיפוס לא פשוט - גורו הרזיה שגרמה לבת שלה לחיות עם הפרעות אכילה קשות שמשפיעות עליה גם היום.

המעבר של דליה לביתם של ליאור ושירה גורם לחיכוכים בלתי פוסקים בין שתי הנשים. כל אחת בטוחה שהיא יודעת טוב יותר כיצד לחנך את הילדים ואיך לנהל את הבית.

אחד הקטעים הכי מצחיקים בעיני בספר זה כאשר דליה מחליטה לזרוק את כל התחתונים הצבעוניים של בנה ליאור ולרכוש לו חדשים בצבע לבן - כמו שגבר צריך ללבוש. בנוסף לכל אלה, שירה מגלה שהיא בהריון ובמקביל חושדת שבעלה בוגד בה. דליה שמאד מעוניינת ששירה תשמור על ההריון נאלצת לשתף איתה פעולה ואפילו לגונן עליה בפני הסביבה העויינת.

ספר מצחיק ושנון אבל נוגע גם בנקודות כואבות בחיים ומראה שבסך הכל כולנו רק מחפשים אהבה ויחס מהסביבה ומהאנשים שאנחנו אוהבים.

ממליצה בחום

מעולם לא היתה לי חמות וגם לא תהיה לי, והחמות שאני מכירה, הלוואי וכל החמות היו כמותה!

את מאירה ברנע-גודלברג אני מכירה מהרשתות החברתיות. לכתיבתה נחשפתי בשני ספריה הקודמים: "משפחה לדוגמא" ו-"כמה רחוק את מוכנה ללכת". שני הספרים עוסקים בתא המשפחתי.

הספר "מסעותי עם חמותי" הוא רומן קליל וסטנד-אפ משעשע על משפחה, ובעיקר על היחסים הטעונים בין כלה לחמותה.

ראשית העלילה בדו-שיח שהתנהל בין שירה לחברתה המוזרה – ענבל.

"אני שונאת את בעלי ואני רוצה שהוא ימות."

באותו רגע שקראתי את המשפט הזה עניתי מחוייכת ביני לבין עצמי: "תזרקי אותו מהחלון!"... חה חה חה

חוץ מהעובדה ש שירה בוכבינדר-רגב מבקשת את מותו של ליאור בעלה, יש שני בנים: איילי ועידו, אימא שוחרת בריאות ואת דליה חמותה. בנוסף היא מגלה שהיא מצוייה בהריון שלישי, הספר החדש שלה לא ממריא, וחמותה עוברת להתגורר לגור איתם.     ג-ו-ו-ע-ל-א-ד!!!

הרומן מגולל לקורא בשני קולות: קולה של שירה וקולה של דליה. שתיהן מתארות את מערכת היחסים העכורה והמתוחה ביניהן.

כבר בלילה הראשון לנישואיה, שירה אמרה לליאור שהיא שונאת את אימו. דליה מתוארת כמרשעת, מגעילה, רכלנית, שקרנית, נוירוטית, דוחה ולדעתה של שירה, לא סתם בעלה נטש אותה וברח לארצות-הברית. ריחמתי על ליאור שכל הזמן נאלץ לנווט בין הפטיש לסדן וניסה להיות הקול המרגיע.

ואיך ליאור מרגיע את שירה?....עמוד 52: "הוא ניגב לי את הדמעות, "אמא שלי אישה עצובה. מאז שאבא שלי עזב אותה, היא שקועה בדכאון. היא כאילו חיה, אבל היא לא. יש לה חברה אחת בשם יהודית, והן מאמללות אחת השנייה. הן כל היום בתחרות מי יותר חולה, מי לוקחת יותר כדורים, הילדים של מי גורמים צרות גדולות יותר. היא לא יודעת איך ליהנות ממה שיש לה. אני אוהב אותה כי זו אמא שלי, והיא עשתה בשבילי הרבה דברים טובים, אבל אני יודע שיש לה בעיות. את חייבת לזכור שאת לא מתחתנת עם אמא שלי, אלא איתי... " האם הדברים הללו ניחמו את שירה? ...

היחסים בין השתיים גורמים לחילוקי דעות, אירועים משעשעים, וסיטואציות מביכות ומורכבות.

מאידך גיסא, צרותיה של שירה לא מסתיימים במגוריה של חמותה בביתה, כשמופיעה לפתחה חדשה מרעישה על בעלה העורך-דין, שעובד שעות מרובות כולל ישיבות שמחלחלות לשעות הלילה.

בשיתוף פעולה ואינטרס משותף, שירה ודליה יוצאות למסע בדיקות, לבדוק את החדשה המסעירה על נסיעתו הפתאומית והתמוהה לארצות הברית ועם מי... ו... אופס מסתבר שדברים שרואים מכאן לא רואים משם...

מאירה ברנע-גולדברג חולשת בספרה הנוכחי, על מנעד נושאים אקטואלים כמו: דיאטה, הרגלי תזונה, נראות חיצונית, דאגנות יתר, לייקים בפייסבוק, מה אמרו בתקשורת, תקשורת פגומה, משברי אמון ועוד.

לדעתי ספר נהדר, שנון, מצחיק, משעשע, קצבי וקולח, שאינו מתיימר להיות ספרות מופתית, אך מהנה בדמויותיו הססגוניות.

אגב, רק מלהביט על הכריכה אפשר להתחיל לחייך.

שולחת אתכם לצחוק ולהפעיל את שרירי הפנים.

לסיום בדיחה מוכרת:

האם נכנסת למסעדה ומוצאת את בנה בחברת ארבע נשים.

הוא אומר לאם: אמא, אחת מאלה היא אשתי לעתיד. נחשי מי היא.

האם בוחנת את ארבע הנשים וממהרת להצביע על אחת מהן.

הבן מופתע ושואל בתמיהה: איך ניחשת אמא?

והאם משיבה: מהרגע הראשון לא סבלתי אותה.

אני אהבתי את הספר! תיהנו

ממליצה בחום.

לי יניני