שרה, שגדלה בחברה החרדית, מורדת בהוריה כשהיא מגיעה לפירקה ומתעקשת להינשא לבן-דודה האהוב. בתוך כך היא מגלה את סודותיה המוצנעים של המשפחה. כמו הנחש הושך את זנבו, כך גם ברומן הראשון של יוכי ברנדס גמר טוב, קשה לדעת מהי ההתחלה ומהו הסוף. האם נישואיהם בני שישים ותשעת הימים של שרה ובנימין הוכתבו וגם סוכלו עוד לפני לידתם? והאם תחילתם או דווקא סיומם הם היציאה מחשכה לאור גדול? בנשימה אחת אבל בקולות רבים, נעה המספרת במעשה אמנות מדיבור למעשה ולתודעה פנימית, ובתוך כך אורגת כאב ואירוניה לסגנון ייחודי. בדרך נפרשת בפנינו סאגה משפחתית של שני דורות במשפחה חרדית, שמורכבותה מבחינה אותה משאר המשפחות, ואולי היא דווקא מצרפת אתה לשושלת ארוכה, מקראית וספרותית. בתוכה עולים יחסיהן השים של שתי אחיות ונטווית אהבתם של שני בני-דודים אהבה עזה ולא ממומשת שאולי כולה ציפייה ומשוגת הדמיון. שרה ובנימין נועדו זה לזה על-ידי בת-קול, או על-ידי אדם, ושמא רק על-ידי משאלת-לב המנסה לפצות ולתקן מה שאינו ניתן לתיקון. האהבה הקשה הזו מעלה שאלות של גורל, בחירה ומרידה בנורמות חברתיות ושל מחיר ההשתייכות, ובודקת מחדש את התפקידים המשפחתיים, שגם החריגה מהם וגם הנסיון למלאם במקובל הם הבסיס לשבר. הרומן הזה מתמודד בעדינות אם שאלות גדולות ולא פתורות הנעוצות בכשלונה הכמעט-מובטח מראש והחוזר על עצמו של המשפחה, ושל הטשטוש המובנה לתוכה בין אמהות ודודות, בני-דודים ואהובים. ומעל הכול מרחפת השאלה הנוקבת לאיזה סיפור ולאיזו גירסה אנו נותנים להכתיב את חיינו ואהבתנו, האם ניתן להיחלץ מהם ובאיזה מחיר. גמר טוב הוא נובלה מרתקת, מרגשת, טרגית, ובאותה עת גם מצחיקה מאוד, המאירה לנו פינות חשוכות בקירבנו, שלעיתים אנו מעדיפים שלא לראותן.