קראתי מספר ספרים של יוכי ברנדס את חלקם אהבתי ובחלקם לא הצלחתי להתחבר לטקסט/לעלילה. ברנדס כותבת על עולם מאוד ספציפי, דתי. לרוב, מבקשת לעורר בקוראיה מחשבות ושייח על הנושאים עליהם כותבת, טווה סביבם עלילה דמיונית אך כזו שנוגעת לא נוגעת במציאות. כך גם בספר 'לכבות את אהבה' שבסיסו שתי נשים, אם ובת. נעמה, הבת, מתחילה לכתוב רומן היסטורי אך מגלה במהרה כי העלילה שלה מרתיעה, אלימה ומעוררת אצלה אי שקט. היא אינה מצליחה להבין מהיכן שואבת את כל הרעיונות הללו שכן אלו אינם משקפים אותה ואת חייה. לשם כך עליה לחטט בעבר, לפתוח פצעים ולגלות את האמת אודות אימה, מיכל, שחוותה בנעוריה אהבה גדולה לגבר בעל כוח משיכה כובש וסודות אפלים. נעמה יוצאת למסע הכרות עם אימה ומגלה כי שתיהן חולקות קווי דמיון שאין היא תיארה לעצמה.

טרם הקריאה גב-הכריכה נתנה תחושה שהספר כתוב בצורה מסקרנת ומעט מותחת, אך בפועל חלק מהעלילה הייתה איטית ולא משכה אותי. קשה לערער על הכישרון שיש לסופרת, יוכי ברנדס, אך בספר זה היא לא הצליחה לגעת בי ולהעביר את הרגשות שהדמויות חשו. ציפיתי לטלטל אך זו לא הגיעה. הרגש היה שטחי, חבל כי זה גרם לעלילה עצמה להיקרא מעט ביובש.

שתי הדמויות נעמה ואימה, מיכל, היו כתובת היטב והקשר ביניהם תואר בפירוט ככל שהעלילה התקדמה כדי לסגור את כל הקצוות ולתת לקורא תחושה של שייכות והבנה עמוקה יותר. עם זאת, קווי הדמיון שהסופרת רצתה להעצים ביניהן כדי ליצור החיבור בין השתיים, נקרא לי בצורה מעט מאולצת וזה הפריע לי מעט.

הכריכה, לפחות בעיניי, מרתיעה מעט וגורמת לקורא להכניס את העלילה למעין שבלונה מסוימת בראש כך כי היא מתאימה לרוח הספר.

לא יהיה זה הספר האחרון של יוכי ברנדס שאקרא, למרות שמהספר 'לכבות את האהבה' לא נהניתי כמו שציפיתי.

קריאה מהנה - יעל