"מי שמאושר מעניק אושר לאחרים, מי שיש בו אומץ ואמון, הסבל לא יכריע אותו לעולם"

אלו מילותיה החכמות והמעצימות של אנה פרנק, הנערה המתבגרת מהבית האחורי בהולנד, אשר הסתתרה יחד עם משפחתה וחברים נוספים, בין השנים 1942 – 1944, שנתיים בהן אנה חוותה ימים של מלחמה, סגירות, איפוק ואובדן חושים וכתבה את כל חוויותיה ורגשותיה ביומן אישי בשם "קיטי", אותו נשאה צמוד ללבה, עד הסוף המר, עד שהנאצים גילו את המחבוא.

הספר לילדים ולנוער, "אנה פרנק היומן הגרפי", שיצא לאור בספטמבר האחרון, מנגיש לקורא הצעיר והבוגר, עיבוד מרהיב לסיפורה של אנה פרנק, בת ה – 13 .

היומן הנצפה, הנקרא והמדובר ביותר, ברחבי העולם, מעובד ומאויר על ידי שני אנשים מוכשרים ורגישים מאוד, ארי פולמן ודוד פולונסקי.

"אנה פרנק היומן הגרפי" מכיל שימוש מרהיב באומנות גרפית יחד עם עיבוד טקסטואלי מדויק על חייה של אנה פרנק, במציאות היסטורית אפלה ובלתי נשכחת.

למעשה, שילוב זה, יוצר שפה חדשה-ויזואלית-מרתקת, שפה המעניקה לספר עוצמה ונגישות.

הסיפור מטלטל ומציב עובדות חיים מורכבות, רגשות מוקצנים, סיטואציות חברתיות בין שמונה אנשים הנדרשים לשמור על איפוק, שקט, והתנהלות של חסכון וצמצום באוכל, במלים טובות, בשמחה ובאהבת האדם והטבע.

אנה הנערה הבוגרת, רואה את הדברים אחרת ומתעדת ביומנה, תיעוד נדיר, בוגר, חד ואמיץ את חייה וחייהם של הסובבים אותה.

המאייר הישראלי והמוערך, דוד פולונסקי, אייר באופן רוחני-תרבותי ממש, חלומות וסיוטים, עצב וכאב, שמחה והתאהבות, בצורה משכנעת, עמוקה, רגישה, עכשווית, עם קריצה והומור שחור, בצבעים עזים.

העיבוד של הטקסט על ידי ארי פולמן במאי ותסריטאי ישראלי, העושה את מלאכתו ברגישות ובאנושיות רבה, התייחס לטקסטים הארוכים כפי שהופיעו ביומן המקורי ולחלוקתם לטקסטים קצרים יותר ומרתקים, המודפסים על גבי הדף לצד האיורים החמים והעזים, בפורמט של קומיקס.

שיתוף פעולה נועז בין השניים, משחרר את אנה פרנק מקפסולת הזמן, המפשירה עצמה לכדי חיים של ממש. כמו כן, תחושת צמרמורת חובקת, עוברת בגופי, בזמן הקריאה. ונדמה כי אנה פרנק קוראת מיומנה באוזניי.

תרגומה הנפלא מאנגלית של מיכל פז-קלפ, מעניק לתוכן, מקוריות, עכשוויות ונגישות לקורא הצעיר.

מטרת כתיבתה של אנה, היתה לגרש את הריקנות, היאוש, הבדידות, העצב ולשמור על כוח פנימי המניע את החיים, לדייק את הרגישות והדינמיקה בין האנשים המסתתרים ,לרפא את הנפש ולהפוך את היומן לספר כתוב שיהפוך אותה ביום מן הימים לסופרת מפורסמת, שתיעדה תקופה מכריעה בתולדות האנושות.

ביומן אנה כתבה על ארועים שונים כמו :

היחסים הבעייתים של אנה עם אמה ואחותה הבכורה "תמיד משווים ביני לבין אחותי" (עמ' 30)

ענייני גיל ההתבגרות ומיניות והאהבה של אנה לפטר- "לפני שהבנתי מה קורה היינו בעליית הגג, מתנשקים בתשוקה" (110)

ההפגזות האוויריות – "אתמול התרסק כאן מטוס. אלה שהיו בו הצליחו לקפוץ בזמן ולצנוח. המטוס נפל על בית ספר שלא היו בו ילדים...הגרמנים ירו כמו משוגעים בטייסים הצונחים.." (115)

הקשר החם והאוהב של אנה עם אביה, קשר קיומי ולמעשה בזכות הקשר הזה, היומן של אנה הופך לצוואה שאותה מקיים האב אוטו פרנק, היחיד שניצל. "אני אוהבת אותך כל כך, אבא, הלוואי שהייתי מרגישה ככה כלפי אמא" (עמ' 35)

למרות כוחות האופל שהקיפו את אנה, היא מצאה בלבה מקום לאופטימיות, הומניות, שלום ואחווה "מי שמאושר מעניק אושר לאחרים, מי שיש בו אומץ ואמון הסבל לא יכריע אותו לעולם" (109)

הסוף המר ידוע מראש ובכל זאת, הקריאה מרפדת את הלב בחמלה, בכי ואהבה וגם, הכרת תודה על תובנות חיים שילוו את הקוראים המתבגרים, ברצועת זמן חיונית בחייהם.

"אנה פרנק היומן הגרפי" עיבוד של ארי פולמן, איור של וד פולונסקי, מבוסס על תרגומה מהולנדית של קרלה פרלשטיין,, תרגום מאנגלית והתאמה לרומן הגרפי של מיכל פז-קלפ, הוצאת דביר, 151 עמודים כולל דבר המחברים, אותיות קטנות, לא מנוקד, לגילאי 11 ומעלה

קריאה מהנה

שרית

על אנה פרנק כתבו הרבה ואולי כבר כתבו הכול. את סיפורה של אנה פרנק כולם צריכים להכיר - כל דור ודור, היא הילדה של כולנו בדרך כזו או אחרת. כולנו גדלנו על סיפורה האישי, היומן שכתבה בימי השואה והיא בהחלט מזכירה לנו שאנו פה בזכות רב ולא בחסד ולהגיע לאן שהגענו זו לא הייתה משימה פשוטה. כשהרומן הגרפי ראה אור לקח לי לא מעט זמן לבקשו לסקירה כי מי שמכיר אותי יודע כמה אני חוששת מספרים שהשואה מוזכרת בהם ואת סיפורה של אנה פרנק אני מכירה כך שחששתי להישאב לספר שיעמיס עליי רגשית.

הסקרנות גברה על החשש ואני שמחה שכך היה.

אינני מאמינה שיש צורך להרחיב על התוכן כך שאדלג ישירות להתרשמותי מהספר.

אם יש לכם חשש שמשהו ולו הקטן ביותר נעלם מהתוכן אז הטעות בידכם כי המעבר לסיפור הגרפי בוצע בצורה מופלאה וחלקה כך שהסיפור נשאר אותנטי. אין תחושה שמשהו התפספס. יש תחושה של דיוק וירידה לפרטים. מעבר לתוכן-הסיפור יש עומס רגשי רב, רגשות עוברים לקורא מהר מאוד, על אף שהסוף ידוע מראש.

הסיפור קריא מאוד, האיורים משולבים בחוכמה ומתלכדים היטב עם הטקסט.

בעת הקריאה וההתבוננות באיורים קשה להימנע מהתחושה מה קדם למה: סיפור-היומן או היומן הגרפי עצמו.

על ספר כזה קשה לומר שהינו נהדר עקב התוכן שבו והאירועים שהובילו לכתיבתו אך הוא באמת כזה בזכות דרך ההגשה שלו לקורא. פונה לקהל הרחב ומעודד את הקריאה בו והחשיפה אליו רבה יותר בזכות האיורים.

מומלץ - קריאה מהנה,

יעל

ספרם הנוכחי של ארי פולמן ודוד פולנסקי מציג את עולמה של אנה פרנק באופן שונה מכפי שהתרגלנו לראות עד עתה. השניים שילבו לצד טקסט מתורגם מיומנה גם עיבוד חזותי לנושאים השונים הנדונים בספר כאשר במקרים רבים תמונות שונות מייצגות עמודים רבים מספרה. טבעו של הרומן הגרפי הוא שימוש מצומצם מאוד במילים אשר מוחלפות בייצוגים ויזואליים שנועדו להעביר את המסר טוב יותר מהן.

הבחירה של פולמן ופולנסקי אילו מילים להותיר על כנן, ואילו להחליף בייצוג ויזואלי נעשתה אחרי מחשבה רבה אשר העניקה ליומן המיתולוגי של אנה פרנק עיבוד מודרני הנשאר נאמן לעולמה של נערה מתבגרת בזמן מלחמת העולם השנייה מצד אחד אך נוגע במתבגרים של ימינו באופן בלתי אמצעי מאידך.

פרנק, אשר חלמה להיות סופרת וכתבה על כך ביומנה שוב ושוב, ניחנה במתת הכתיבה שיש לסופרים גדולים לאורך ההיסטוריה, זו המתרגמת את עולמה הפנימי בחדות מפתיעה ההופכת את כתיבתה לרלוונטית גם עשורים רבים לאחר מכן. אנה פרנק מיטיבה לתאר את חבוטי הנפש שלה בגיל ההתבגרות, תוך שהיא חושפת בכנות מפתיעה את חולשותיה. לצידם היא בוחנת לעומק את הסובבים אותה, אלו המקיפים אותה 24/7 בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית, ומציגה את התרגום החיצוני של עולמם הפנימי, זה המקנה להם את אופיים ומכוון את התנהלותם.

הספר פורש בצורה מרתקת את תפיסת עולמה של נערה מתבגרת אשר איתרע מזלה לחיות בתקופת השואה. אנה פרנק, ככל נערה מתבגרת אחרת, עסוקה בניסיון להגדיר את עצמה כנגד העולם בו היא חיה, לנסות ליצור כללים אשר לדעתה יוכלו לשנות את הדברים הדורשים שינוי בעולם הקיים כך שיהפוך למקום בו נעים יותר לכולם לחיות בו. לצד ניסיון ליצור משנה פילוסופית מקיפה, פרנק עסוקה ככל נערה מתבגרת גם בתרבות הפופולרית, בגישושי אהבה ובבחינת חיי המשפחה מנקודת מבט בוגרת המאפשרת לה לראות את הוריה ואחותה לא רק בתפקידם המשפחתי, אלא כבני אדם העומדים בפני עצמם וכך לראות אותם בצורה אחרת.

באחרית הדבר לספר פורשים יוצריו את דרך היווצרותו ומספרים מעט על האופן בו התגלגל היומן שכתבה אנה פרנק מעליית הגג להוצאות הספרים והפך להיות מזוהה כל כך עם מלחמת העולם השנייה והשואה. לא פשוט לקחת על עצמך משימה לעבד את המילים הכתובות שהפכו להיות מזוהות עם השואה יותר מכל טקסט אחר, לרומן גרפי אשר יש מי שיתפסו אותו כחוטא לטקסט ולהצגת הנושא. גם לאחר קבלת ההחלטה כי למיצג החזותי של הטקסט יש ערך בפני עצמו עדיין ניצבות החלטות לא פשוטות בנוגע לאופן בו יעובד הטקסט ולבחירה אילו חלקים ממנו להביא במלואם ואלו להציג באופן ויזואלי בלבד.

בחירתם של פולמן ופולונסקי מצליחה להעביר בצורה מכובדת ובהירה את התכנים הרבים שמכיל יומנה של אנה פרנק באופן שיש בו כדי לתרגם לבני נוער בימינו את עולמה של פרנק בדרך בלתי אמצעית. כתיבתה של פרנק בוגרת ומעמיקה והכנות הבלתי מתפשרת שלה, על אף שהיא מכוונת את דבריה לפרסום עתידי, מצליחים לגעת בלבבות הקוראים גם יותר מ-70 שנה לאחר שנכתבו.

סקירה מאת רונית ש' דינצמן

פורסמה בבלוג שלי בסלונה "לגדול עם ספרים" ב 27.10.17

בהתחלה הופתעתי כששמעתי שהמאייר דוד פולונסקי והבמאי ארי פולמן עובדים על עיבודו של היומן של אנה פרק לנובלה גרפית. זה נראה לי חילול קודש, אבל כעבור שניות אחדות נזכרתי: אפילו חלק מסיפורי התנ”ך עובדו לקומיקס, ספרים ממיטב הספרות העולמית, כמו ‘הנסיך הקטן’ של אכזופרי ו’הגלגול’ של קפקא עובדו לנובלות גרפיות. זו אפילו אינה הנובלה הגרפית הראשונה שעוסקת בשואה – בשנות השמונים יצא לאור ‘מאוס – סיפורו של ניצוֹל’ מאת ארט ספיגלמן. מישל קישקה יצר נובלה גרפית ששמה ‘הדור השני’ המתארת את סיפורם של אביו ניצול השואה ושל המשפחה שהקים. רק עוד דקות אחדות של מחשבה נדרשו לי כדי להבין עד כמה גאוני הוא הרעיון לעבד את היומן של אנה פרנק לנובלה גרפית.

ילדים ובני נוער ממעטים היום לקרוא, וכשהם קוראים – אין להם סבלנות לספרים עבי כרס. זמן הקשב קצר, ומסכים שונים מרצדים בסביבה ומפתים בתמונות צבעוניות ובקצב מהיר. הפיכת הספר לנובלה גרפית, מנגישה את הספר לדור חדש, שיהסס לקרוא את היומן עב הכרס של אנה פרנק, אבל את עיבוד הקומיקס שלו יקרא בעניין רב.

פולמן ופולונסקי בחרו טקסטים וסצינות מתאימים במיוחד לאיור. בערך כל שלושים עמודים ביומן המקורי, הפכו לעשרה עמודים ברומן הגרפי. בין הטקסטים משולבים גם קטעים מקוריים מתוך היומן שכתבה אנה פרנק.

האיורים ממחישים את הצפיפות ואת ‘סיר הלחץ’ הרגשי במחבוא בו הסתתרו שמונה אנשים:  אנה בת ה־13, אביה אוטו, אמה אדית, אחותה מרגוט בת ה-16, בני משפחת ואן פלס (שנקראים ביומן ואן דאן) – הרמן, אאוגוסטה ובנם בן ה־16 פטר, וכן רופא השיניים ידיד המשפחה פרידריך פפר (שנקרא ביומן אלפרד דוסל).

כל אחת מהדמויות מאופיינת באופן צבעוני, מלא חיים, אאוגוסטה ודוקטור דוסל מספקים רגעים קומיים רבים.

אנחנו מכירים את דמותה של אנה פרנק מתצלומים מעטים שלה בשחור-לבן. האיורים מעניקים לה הבעות פנים מגוונות ותנועה. האיורים גם מעניקים מוחשיות לנפשה הסוערת. הקוראים מקבלים הצצה לתמונות שיצר דמיונה העשיר של אנה

גם פחדיה של אנה מקבלים צורות וצבעים, והם מצויירים כסצינות פסיכודליות, קולנועיות  ומלאות עוצמה.

יש בספר קטעים מהירים, וקטעים שמזמינים התעמקות והשתהות. יש סצינות עדינות ופיוטיות וסצינות מצחיקות, סצינות קטנות ואינטימיות וסצינות מרובות משתתפים. השילוב ביניהם יוצר ספר מרהיב ביופיו שמעניק לקוראים חוויה רגשית עמוקה.

אנחנו רגילים לראות צילומי שחור-לבן מתקופת השואה. איורי הספר צובעים את התקופה בצבע, מעניקים חיים לדמויותיהם של האנשים, מאפשרים לנו להכיר את האופנה של אותן שנים, את אדריכלות הבניינים, את צורת הרחובות ואת הנופים. ההומור הרב שבספר, המודעות העצמית הגבוהה של אנה, מעבירים את המסר שהקורבנות היו אנשים בשר ודם, לא קדושים עגומים, אלא אנשים עם מעלות וחולשות, עם אהבות טהורות ושנאות קטנוניות – אנשים כמונו, בני נוער בדיוק כמו קוראי הספר.