שירתה של גאולה פלחן מושכת אותי ומשפיעה עלי. מלותיה בספר זה ובקודמו: "איגרת ללהבה" מובנות יותר והדימויים קלים יותר. מדבר זה לא נפגע הספר כלל, וכל אחד יכול לקראו. בספרים שלפני כן, למשל ב"שוקט הזהב הניגר", ישנם שירים די רבים הקשורים למקורות: לתנ"ך ולקבלה. שירים לא פשוטים הם השירים הנובעים מהכרת המושגים, מושגי העומק בקבלה, שהמשוררת אמונה עליהם.
אביא למשל שיר כזה מן הספר: "שוקט הזהב הניגר": 
"בעת שבירת הקלפה
מתחדדת הלת העצמים
נקבוביות המציאות נפערות
אל שרף הסוד
הלויתן הרדום מקיץ
ורטט אדיר חולף בכתרו" (שם, עמ' 16)

אהבתי מאוד שיר זה, אך שמעתי תגובות של קוראים השואלים: מה עושה כאן הלויתן, על איזה סוד ועל איזה כתר. כל אלו מושגים מן המסורת והקבלה והשיר מקסים. אלא שלא כולם אוהבים להתעמק במופלא מהם. זה אינו חיסרון לשירתה של המשוררת, אלא שלב נוסף לאותם שיודעים מסורת ולמדו קבלה. 
שמעתי משורר נכבד שאמר: אני אוהב שירה ברורה.

בספרים האחרונים יש שירים ברורים, שאינך זקוק לידע רב כדי להבינם.
עתה אפנה אל ספרה החדש של גאולה: "בסוד תהומות".
שירים מקסימים וזורמים כמו: 
"במלא דעה
נפלתי ברשת
שהרי איני כלואה-
חרותי נוצה לובשת" (עמ' 7)

שיר מקסים. הנפילה היא ברשת הכתיבה שלכודה בה המשוררת.
רשת, איני כלואה, נוצה, מסבירים את המטאפורה. שיר קצר בן 4 שורות עם חריזה של א,ב,א,ב. מלודי - והקורא מסוגל לדעת אותו בע"פ מיד...

ושיר טבע:

"קשה לגל-
שהתנפצות
היא סוד תחיתו
מעפר ישני הים -
אשר אין מכיר
זכרם.
קשה לו -
מים ושמים,
והוא בתוך,
כמו עד סרבן
במשפט לא לו" (עמ' 16)

מי לא ישב מול הגלים וראה את המראה שמתארת המשוררת וחשב כמה קשה לגל ואיך הוא מתגבר... יפה מאוד הדימוי שהוא כמו עד שמתעקש במשפט שאינו שלו. יש כאן היתממות מקסימה.

אפשר להמשיך כך בלי סוף, להביא שירים הקשורים לתורה, שבכל זאת נמצאים כאן (על יוסף), אך הם נראים לי קלילים יותר בקובץ זה.

התרגשתי למצוא כאן את סיפור סבה וסבתה של גאולה, שרק נרמז ב"איגרת ללהבה" בהקדשה בראשית הספר: "לסבי בנימין הי"ד, שנהרג בקרב על סטלינגרד, ולסבתי מרים ז"ל
כאן "בסוד התהומות" יש פירוט בשני עמודים 26-27, המסתיימים בשלושה משפטי שירה נוקבים:
"ארורה את אדמת אירופה!
הייתי מוכנה לוותר על שנים מחיי,
בתמורה לפגישה אחת עם סבי וסבתי".

תודה לך גאולה על ספרייך ועל זה הזועק כאן!

 אני אוהבת מילים שנוגעות בנשמה, מהדהדות, מעוררות מחשבות, ומחברות בין הכותב לקורא. כזו היא שירתה של משוררת זו וכמו יין יישן נושן שמשתבח עם הזמן, כך משתבחת ומתפתחת שירתה של גאולה מספר לספר.  "בסוד תהומות" הוא ספר השירה ה-11 של משוררת מוכשרת זו. אני מכירה אותה היכרות וירטואלית מזה מספר שנים ואוהבת אותה ואת שיריה. המלצתי בעבר על אחדים מספרי השירה שלה ואני שמחה להמליץ על ספר חדש שלה שיצא לא מכבר. 

כבר ציינתי בעבר  ששירה אינה כוס התה שלי, אך שיריה של גאולה הינם היוצאים מן הכלל. כל שיר שלה הוא עונג צרוף ורב בו הנסתר על הגלוי. שירתה מחוברת למקורות ולאגדה, עוצמתית, מדוייקת ומרגשת. היא מתכתבת עם המקרא ועם שירתה של זלדה ומרשימה בפואטיות העשירה שבה. יש למשוררת היכולת לבטא עולם שלם של רגש במילים ספורות ולפרוט על נימי הנשמה. אני מודה שלא תמיד אני מבינה את המשמעות הנסתרת של חלק משיריה, אך זה מעולם לא הפריע לי ליהנות מהם.  אחרי הכל שירה לא צריך להבין אלא להרגיש, לגלגל על הלשון, לטעום ולספוג את טעמה. 

רוב השירים בספר קצרים, חלקם בני ארבע שורות בלבד, אך שיר אחד העוסק בסבה ז"ל ארוך במיוחד. בשיר מבכה המשוררת על מר גורלו של סבה, שנפל בקרב על סטלינגרד ואותו לא זכתה להכיר, ומקוננת על גורלם של שאר יהודי אירופה שדמם זועק מאדמתה. אהבתי את כל שיריה, אך שיר זה נגע לליבי במיוחד.

להלן טעימה קטנה משיריה:

"במלוא דעה
 נפלתי ברשת,
 שהרי איני כלואה -
 חרותי נוצה לובשת".
 

" איך
 פניך
 זוחלים
 סביב האותיות
 המוגפות.
 אם תביטי
 בעצמך בוערת,
 לא תוכלי
 לשאת
 את האש."

"שמש נקלפת וחושפת -
באשך את נשרפת.
כיצד תלדי עוד ועוד נפשות -
להזין להבות?

כאמור זוהי רק טעימה קטנה ואת השאר תצטרכו לקרוא בעצמכם. נהניתי מאד מהשירים ואני ממליצה גם לכם לקרוא ולהתענג. כמו מים המחלחלים אל מעמקי האדמה, כך מחלחלת שירתה של המשוררת אל מעמקי הנפש. גם אם אינכם חובבי שירה, כמוני, כדאי לכם לנסות ולחוות את שירתה. ההנאה מובטחת! מה שטוב בספר שירה שלא חייבים  לקרוא את כולו בבת אחת ואפשר בכל פעם להתענג על שיר או שניים, בהתאם למצב הרוח. אחרי הכל, אין כמו שירה טובה  כמרגוע לנפש לאחר יום עמוס במיוחד.  ואי אפשר לסיים מבלי מילה טובה על הכריכה המרהיבה. לרוב איני מתייחסת לכריכה, אך הפעם אי אפשר להתעלם מהכריכה שצוירה בידי אמה של המשוררת. אהבתי מאד את הכריכה, כמו את השירים עצמם כמובן, והיא בהחלט הולמת את תוכנה המשובח. ממליצה בחום על ספר זה לאוהבי השירה והמילה  הכתובה!

בשורה התחתונה: לתת דרור לציפור הנפש!