בחיים שלי לא קרה לי דבר כזה.
בסך הכל אני מחבב  את סמי ברדוגו, ספרו הקודם, "סיפור הווה על פני הארץ" היה סביר, סיפורו "ילדה שחורה" הוא חובה לבגרות בעקבות ועדת ביטון, אבל אחרי שני עמודי קריאה כבר כעסתי מסגנונו המטופש של הספר, ואחרי 20 עמודים זה כבר הפך לפארסה, כבר תהיתי אם זו מתיחה, בהמשך כבר צחקתי כל פעם שנכתב ביטוי חסר משמעות או חסר טעם, באיצטלה של עברית מהודרת.

על גב הספר, בחוצפה אופיינית לספריה החדשה, שרותמת את העגלה למרות שבכלל אין סוסים, נכתב שהספר מצטרף לשרשרת לא ארוכה של ספרים עבריים גדולים באמת, וכל זה למה? בגלל המרכיב שגרם לי לצחוק בקול רם קצת לפני שנואשתי מהספר: העברית, או בלשונה היומרנית של הכריכה האחורית: "השפה שמרתך ברדוגו" או "עברית חתרנית שליד העברית", ובחוסר מודעות מדאיג מביאים דוגמה מגוחכת אחת מני רבות: "מיששתי את פתיחותה של הדלת". יכול להיות שאם ההיסטוריה שלי עם הספריה החדשה לא הייתה גורמת לי להימנע לחלוטין מקריאת גב הספר בספריהם, משפט זה היה גורם לי להימנע לחלוטין מקריאתו, או לפחות מכין אותי לחוויה התמוהה שמחכה לי בתוך הכריכה.

רוצים דוגמאות? מה דעתכם על "רגלי עשו הליכה נדהרת"? מספיק מגוחך? ומה עם "שלושה כיסאות שלדיים, כל אחד בגבו, ובאישיות זוויתו הסרבנית" (אנחנו מדברים על כיסאות, כן?). או אולי הדימוי המופרך "דיבר אלי הזיכרון בפתיתי מתאבנים"? או המשפט חסר המשמעות לחלוטין "כל מדרגה הביאה אותי לדרגה נוספת, עד שנעמדתי לפני דלת הכניסה" (תאמינו לי, אין פה שום מטאפורה)?ב או היומרה חסרת הערך שב"שם ראיתי את מתחם השעשועים ששוכן בימיו של כל ילד וילדה"? ולא נשכח את שיא השיאים: "לא היה צריך להיזהר חציית הכביש, סכנה לא נרמזה בזכות היעדר התנועה"!!

זו לא עברית מהפכנית, זו עברית של כותב מתחיל יומרני, וברדוגו אינו כזה, שמנסה להרשים בזכות שפה ייחודית, ויוצא נלעג בניסיונותיו. זה ניכר בהדבקה המלאכותית של שמות תואר לכל שם עצם כמעט, בהחפצה של מילים כמו "בינתיים" שהופך ל"הבינתיים" או "קדימה" שהופך ל"הקדימה".

חיפשתי שוב ושוב הצדקה עלילתית לשפה המופרכת הזאת, לכתיבה בגוף ראשון בשפה מלאכותית כל-כך. חשבתי שאולי לדמות המספר יש בעיה עם עברית בגלל היעדרותו הממושכת, אבל לא, בדיאלוגים בספר הוא מדבר בעברית שפויה לחלוטין.

אחרי 65 עמודים זה גם הפסיק להיות מצחיק, וגם ההבלחות של פסקאות ארוכות שבהן ברדוגו שכח את היומרה ופשוט כתב לא הצילו את הספר, אז נטשתי. העניין המדאיג הוא שיום יבוא שאיזה אקדמאי יחשוב שמדובר באמת במשהו מהפכני, ולא ביומרה ריקה וריקנית, וימכרו לאנשים את הדבר הזה כספר חשוב.