סיפור על אהבה נואשת המתרחשת בירושלים על רקע האינתיפאדה הראשונה. הספר פורסם לראשונה בשנת 1994 בהשראת השיר של אום כולתום.
בילדותי בשכונת פלורנטין בן השכנים הכיר לי את המוסיקה המזרחית, את זהר ארגוב ושימי תבורי בתחילת דרכם אי-שם בשנות ה70, שעות הקשבנו ל'הלנה' ו'לילה בלי כוכב' והקסם שיש במנגינה המזרחית שבה את לבי. בערבי שבת ישבנו יחד לצפות בסרט הערבי ושם נשביתי בקסם השפה הערבית, הערצתי את פריד אל-אטרש ואום כולתום. השיר שלה אינתא עומרי חדר ללבי למרות שלא הבנתי מילה ממנו. המנגינה, האווירה המלנכולית, חדרו והרטיטו את לבי.
בספר הזה אין סיפור אהבה שאנו רגילים אליו, אין כאן תיאורי רומן רומנטי. הספר כתוב בשפה יפה ועשירה, תענוג לעיניים. יש בו חוכמה ספרותית, והוא נקרא בעונג רב.
זהו סיפור אהבה בין צעירה יהודיה ופלסטיני, אהבה לוהטת ונואשת, מתמסרת וחושנית, מתובלת במילים יפות ופיוטיות. "התחלתי לחשוב בלשון אחרת, נשית וכבדה ומשכרת. התחלתי לחשוב בלשונה של אום כולתום. אתה נעשית החיים שלי, השחר שלי, האהוב שלי".
לכאורה סיפור אהבה בין ערבי ויהודייה אבל אני ראיתי בספר הרבה מעבר לרומן המתהווה ביניהם. בעיניי- סמדר ועומר כוכבי הסיפור הם רק סטטיסטים בסיפור, מעין משל למצב בארץ, לאינתפיאדה המתהווה, לשני הקצוות המנוגדים.
סמדר ועומר הם הנמשל ליהודים מול ערבים, לחרדים מול חילונים, לשמאל מול הימין, להשקפות שונות, לסכסוך המתמשך בין יהודים וערבים.
הקשר ביניהם מתרחש בעיקר בנסיעותיהם ברכבה של סמדר. נסיעות בין הכפר הערבי החרב שהפולשים היהודים סילקו אותם לבין עמק יזרעאל, פגישות במקומות רחוקים מעיניים מוכרות. מסע בפנימיות השסועה שלהם בעקבות האהבה האסורה. הם מחפשים מקום סודי עבורם שבו יוכלו לממש את אהבתם. שורר ביניהם חוסר אמון אחד בשנייה, הם בוחנים את הקשר ביניהם, תוהים על פשר האינטרס של כל אחד כלפי השני בקשר, חוששים שאחד יבגוד בשני. "וקרתה אהבה. אהבה אחרת. שונה מזו שהיתה שם קודם. כי קודם היא היתה כמו הטבעת על אצבעו וכמו הצעיף הוורוד שלראשי: קישוט. אנחנו השתמשנו בה ונהנינו ממנה. ועכשיו היא גדלה, והתמלאה חיים, ונעשתה תובענית ובולענית. האהבה שלנו הפכה לחיה גדולה עם תיאבון גדול. היא יכולה לשאוב אותנו פנימה והיא יכולה לקרוע אותנו לגזרים".
סמדר קוראת לעומר הערבי שלי, אינתא עומרי- אתה חיי וגם אתה העומר שלי. הייאוש מפעפע לקשר ביניהם, שניהם מבינים שאין להם עתיד משותף. הידיעה הזו מוליכה את הרומן ואת הקשר ביניהם למבוי סתום, להחלטות ובחירות שצריכים לקחת. הגורל מתעתע בזוג האוהבים ומחליט להתערב ולקבוע את עתיד הקשר.
"את הסוף של הסיפור הזה כתבה המציאות. והמציאות היא צהובה....היא יוצאת דופן ומלאה עד גדותיה בפליטים. תחילתה בפליטים יהודים וסופה בפליטים ערבים. והחלומות, הזיכרונות, הייאוש רב-הכח של פליטים, הופכים את כולם לאכזריים. וכולם, יהודים וערבים, מסתובבים על האדמה הזאת, מתחת לשמש הזאת, ואינם סולחים. מי שאינו יכול לשכוח אינו יכול לסלוח".
רומן שכתוב טוב, התענגתי על העברית התיקנית והעשירה, ספר שגורם לגלגלי המוח לנוע, הספר מעמיד את הקורא בפני דילמה אישית שנכונה גם לימינו.
מומלץ- קריאה מהנה!!
