זה הספר השני בסדרה שאיילי ואני קוראים.

קראנו את "בבה הכבשה הכתומה" וגילינו שהיא גם חכמה וגם אמיצה, והאמת? התאהבנו בה. כעת אנו פוגשים את בבה הכבשה השחורה שלה יש רטייה על העין, ממש כמו לשודדי ים. ולמה? וואו, אתם לא תאמינו. בואו רק נגיד שהסיבה קשורה לכך שכולם חוששים ומפחדים מפניה אבל האמת דווקא ממש מצחיקה, אך הקדמנו את המאוחר. בבה היא מנהיגה של כנופיית כבישים שומרת חוק. אלו כבשים שמידי פעם חובשות קרניים, הן מצלות את המצב וגובות קנסות מכל מי שמעז לעבור על החוק. במערה שלה כבר יש המון כדים עם מטבעות-כסף, זהב ותכשיטים. ומה היא תעשה עם כל זה..?

הספר הוקרא לאייל בן השלוש. לדעתי, העלילה בהתחלה מעט מפחידה בכמה סצנות מבחינת הטקסט אבל האיורים (שכולם עשויים מפלסטלינה), מרככים את הסצנות השונות. הטקסט חוזר ומדגיש כמה בבה הכבשה מפחידה אך כנגד אנו מגלים כמה היא טובה ועוזרת לחסרי הישע.

אייל פחות היה מרותק לספר, הוא התלהב מכך שבבה הצילה את המצב אך היה חשוב לו לוודא שלמרות של"רעים" בסיפור הגיע להיענש, הם לא לגמרי ייעלמו מהנוף הספרותי. היה חשוב לו להבין מה על בגורל כל אחת מהדמויות, מכיוון שהדבר לא מסופר בסיפור (כי אין זו הפואנטה), איילי ואני המצאנו סיפורי-משנה וזה הרגיע אותו והמשכנו בקריאה.

הסיפור כתוב בחרוזים בצורה קולחת כיאה לספריו ולכישרון של אפרים סידון.

בסיום הסיפור ישנה תעודה שמוענקת לבבה על היות גיבורה ואיילי ציין שכיף לבבה שיש לה כזו תעודה כי היא באמת אמיצה.

האיורים מאוד מיוחדים מכיוון שכל תפאורת הספר עשויה מפלסטלינה, הדמויות והרקע. זה נעים לעין, שונה ומיוחד. איילי התעכב על האיורים זמן ממושך, גם לאחר שסיימנו לקרוא את אותו דף. יותר מזה, לא פעם רק מהסיטואציה שראה הוא הרכיב מיני-סיפור ששונה מהטקסט המסופר. היה לו חשוב להתעכב על הבעות הפנים והסצנות השונות.

בסופו של הקראת הספר נמרח על פניו של איילי חיוך, כך שאני מבינה שהוא בהחלט נהנה מהסיפור.

מומלץ - קריאה מהנה,

יעל