אני אוהבת שירה פשוטה, מינימליסטית, העולה מעלה, מעלה בשפתה ויורדת מטה, מטה אל תהומות הנפש, אל קרקעית הים. גאולה הודס-פולחן כותבת כך. שפתה יפה, בהירה, גבוהה ונפשה חשופה, עירומה.
כך היא עומדת, ניצבת מול הקורא ואין לו אלא לקחת. לגעת במילים החשופות, להקשיב לקולות ולפרשם כראות עיניו. דמויות תנכיות מהוות לה השראה ומים עמוקים מלטפים את קולה והיא משוררת את שיריה ומספרת את שעל ליבה ולא נותר לנו, אלא ליהנות משירה עמוקה ורגישה ומשפה יפה ועשירה.
בבל אשר בים
דג בלע
תהום.
תובענית וקשה
היא שיטה,
כתוכחה סמויה
לגופו
החלקלק והגמיש
בנקודת האפס
נחבאות הלבנים של בבל,
לחשה לו סוד,
היה אחד
ומגדלך יגע בשמים.
*
תפילה
דג ההתפקחות
החבוי
בעמקי
סלע הברזל,
שוט
אלי
בשעת חסד,
כשדחיסות
ההויה היומיומית,
מפנה את מקומה
לציד ירח
המאיר משער הרקיע
גע
בי
במתינות,
כהתפשטות
טעם התפוח
בחלל
הפה
אל
תבוא
בלבה
*
גאולה הודס-פלחן כתבה חמישה ספרי שירה, שלושה קראתי ואהבתי.
"בבל אשר בים", ספר מקסים!!
אהבתי מאוד מאוד!!
תודה גאולה.