כאחת שאינה מחוברת למסך ולשלט, דווקא את הסדרה "אחוזת דאונטון" מאוד אהבתי, ומצאתי את עצמי עוקבת אחריה באדיקות.
"בלגרביה" הינו רומן תקופתי, שמתחיל בבריסל ביוני 1815. באותו חודש, אף אחד מהאנושות על פני אדמת אירופה, לא ניחש שנפוליאון וצבאו יגיעו לפאתי העיר.
לימים, המבצע ייקרא בהיסטוריה "קרב ווטרלו", העקוב מדם, שבה נהרגו למעלה מחמישים אלף לוחמים. ב"קרב ווטרלו" נפוליאון נחל תבוסה מוחצת. הקרב בוצע לאחר שנמלט מהכלא באי-אלבה, במהלך שלטונו שהחזיק מעמד רק כמאה ימים.
הקרב נערך בין צבאו של נפוליאון, מול צבא הקואליציה שהוקם נגדו בפיקודו של הדוכס מוולינגטון.
באותה עת, גם סופיה טרנצ'ארד בת ה-18, והמשרתת שלה ג'ין קרופט בת ה-22, צעדו להן בעיר השוקקת, בין דוכני השוק הצבעוני.
בדרך לא דרך, ובאמצעות האחיין של הדוכסית ויסקונט, סופיה היפיפייה והבת של אחראי האספקה למפקד הכוחות הבריטי-הדוכס מוולינגטון, השיגה הזמנות להוריה ולה לנשף, שהדוכסית מריצ'מונד אירחה בו את כל הסולתה והשמנה של החברה הבריטית.
אביה-ג'יימס ואימה-אן ממעמד הסוחרים, ובליוויה של סופיה צעדו שלובי זרוע, לתוך הנשף כשברקע הכרוז מכריז את שמם בקול תרועה, לנגד הרמת גבות של הנוכחים. הכיצד משפחה ממעמד הסוחרים הגיעו בכלל לנשף הזה?
ומי לכד את עיניה של סופיה היפה? הלורד אדמונד בלאסיס.
מפגש האוהבים של סופיה עם הלורד בלאסיס, היה "קצר מועד" וגורלי, והניח אבן יסוד לכל העלילה המגוללת בספר "בלגרביה".
אחר אותו נשף מפואר, הלורד בלאסיס וגברים רבים נוספים שנכחו בנשף לא שבו משדה הקרב.
עם קבלת הבשורה, סופיה נאלצה להתעורר מחלום קסום לתוך עולם אכזר, עם מזכרת שתהיה לה השלכות גם אחרי 25 שנה.
כ-25 שנה לאחר "קרב ווטרלו" סופיה כבר לא הייתה בין החיים...אך, הוריה ואחיה המשיכו את חייהם. משפחת טרנצ'ארד השתדרגה, ועברה להתגורר ב"בלגרביה" שבלונדון, יחד עם אוליבר-בנה וסוזן אשתו.
המפגש בין המשפחות ר'יצמונד וטרנצ'ארד, לא איחר לבוא, ומכאן ואילך, העלילה מתפתלת ומציפה אגלי סודות כטיפות שמן על פני מים.
קרולין אימו של הלורד אדמונד בלאסיס, ואן אימה של סופיה, היו בנות מעמד שונה, ומאידך דומות מאוד. שתיהן היו נשים דעתניות, חריפות, ובמקרה הנוכחי לשתיהן היה גם נצר משותף.
בעלילה הזו יש את כל המרכיבים שגורמים לקורא להישאר מרותק. מה יש פה?
הכול: סודות, תככים, מערכות יחסים, רומנטיקה, קנאה, מלחמת ירושות, פרטים היסטוריים על אותה תקופה, דמויות מרתקות ומעניינות, אדונים ומשרתים, עסקים, פוליטיקה, קודי לבוש והתנהגות תקופתיים, הומור אנגלי ואפילו קצת מתח.
הכתיבה של ג'וליאן פלוז מהודקת, התיאורים והפרטים על התקופה הופכים את הכול יחדיו לעלילה משובחת.
הספר מחולק לפרקים, וכל פרק קורם עור וגידים, בקצב תואם לתקופה כאשר מעליה מרחף "סוד גדול".
בד בבד, ניתנת הצצה להתפתחותה של לונדון במאה ה-19. באותה תקופה לונדון התפשטה ובלעה לתוכה כפרים ועיירות שלמים, שהפכו לרובעים של לונדון. באותן שנים בלונדון הייתה תנופה אדירה של בנייה, וחלק מהמבנים מסמלים את העיר עד לימינו.
יחד עם ההתעוררות הכלכלית, ניכר שהחלו סממנים של פמינז'ם ודעתנות מצד הנשים. אחת הדמויות: מריה מייצגת את הדעתנות הנשית. מריה עמדה על דעתה ולא נכנעה לתכתיבי החברה. אהבתי את השובבות שלה, וביחס לאותה תקופה היא בהחלט נחשבה לאמיצה ושובבה.
בל נשכח שלא רחוק מאותה תקופה, ב-1869 ג'ון סטיוארט מיל הבריטי, פרסם את חיבורו "שעבוד האישה", וטען לזכות בחירה לנשים. ג'ון סטיוארט מייל אף כיהן כנשיא הארגון הסופארג'יסטי הבריטי, ויש טוענים שאלה השנים, שבהן נזרעו את זרעי תנועת הסופרג'יזם, שפעלה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.
כל הדמויות מקסימות, ולכל דמות יש את הדנ"א הבריטי טיפוסי.
למרות שברור שיש כאן Happy End ג'וליאן פלוז בכישרון מיוחד מצליח לרתק את הקורא.
העריכה, התרגום ובחירת התמונה על גבי הכריכה מצוינים ומשובחים.
כדי לא לקלקל לאף אחד/ת את חווית הקריאה, מעבר למה שנכתב כאן לא אנדב פרטים נוספים. אני רק מוכנה לרמוז במשפט מדברי בינג'מין פרנקלין: "שלושה אנשים יכולים לשמור סוד אם שניים מהם מתים"...
עכשיו לכו לקרוא...
עונג צרוף במיוחד לימים הקרים הללו.
לי יניני
