ספר השירים 'פרח נתתי לנורית' מרכז לתוכו 26 שירים אשר נכתבו על ידי המשוררת, מרים ילן-שטקליס ז"ל. משוררת גדולה שרבים משיריה הפכו עם השנים לחלק מהפלייליסט של חיינו מקטנות, כמו: דני גיבור, עיפה הבובה זהב, הסבון בכה מאוד, מיכאל ועוד.
בספר זה ישנה הקדמה נהדרת של שלומית כהן-אסיף בו היא מספרת על החוויה שלה כקוראת שירה וממליצה על דרך לקרוא ז'אנר זה. כהן-אסיף אף מוסיפה שתי פסקאות הנוגעות בשיריה של ילן-שטקליס: "שיריה של ילן-שטקליס מציעים מפגש נדיר ביופיו, שמבטיח לצעיר ולמבוגר מסע רגשי משותף שנצרב בתודעה ולא נמחק אף פעם. קחו את השירים לאן שאתם רוצים והעיקר, תהנו מהם יחד!
המשוררת מציעה לכם כרטיס נסיעה. סעו איתו, ורק זיכרו: קראו את השיר בקול פעם ופעמיים ויותר, אט-אט תתאהבו בו ותוכלו להביאו לילד שאינו יכול להגיע אליו בכוחות עצמו. המפגש הזה יהיה מפגש לבבות: בין ליבו של הכותב, הלב שלכם וליבו של הילד הקשוב."
מדובר באסופה מקסימה ומגוונת. את הרוב הגדול של השירים הכרתי בעל פה ובעת הקריאה, אלו התנגנו בראשי בקצב. הטקסט של ילן-שטקליס מאוד עשיר בדימויים עם גרעין סיפורי מעניין, בשפה נקייה ובסיטואציות שונות. חלק נוגע לאני-הפנימי של הילד וחלק נוגע במעגלים השונים של חייו (משפחה, חברים). השירים אינם ארוכים, מתומצתים ומאוד מעניינים.
החשיפה של השירים כטקסט עבור הקהל הצעיר יוצרת מצב של שמיעה עמוקה יותר ואף מוביל לסיטואציה בה הילד יכול ללמוד התנהגות נכונה ולהכיר מצבים חברתיים שונים. להביע רגשות, תחושות ולהפעיל את החושים השונים של גופינו על ידי הדמיון.
האיורים של דוד פולונסקי נותנים עניין ונפח לאותם 26 שירים וגורמים להם להיות אף יותר נגישים לקהל הצעיר.
נהניתי בעבר להאזין לשיריה וכעת כאדם כמבוגר נהניתי להתהלך בין המילים ולקרוא אותם, את אותם המילים שיצרה לנו המשוררת. אין לי ספק שילדים רבים ימצאו אותו כמהנה לא פחות ממני.
ספר זה נבחר כחלק מפרויקט "ספריית פיג'מה" בו ילדי גן מקבלים ספר מתנה לקחת איתם הביתה. המטרה היא להנחיל אהבת קריאה ועידוד שיח סביב ערכים ומורשת ישראלית בקרב ילדי גן ומשפחותיהם. אני מאוד מבינה מדוע ספר זה נבחר, הנושא שעוסק בו מעניין את קהל היעד שלו וכתוב בגובה עיניי הילד.
מומלץ – קריאה מהנה,
יעל
