העטיפה של הספר, אותה עיצבה כרמית בן ימיני, מציגה באחת ובאופן חזותי כמעט את כל הכתוב במילים בספר ביכורים זה של דורית דינור.
תחילה לוכד את העין הצילום, אותו צילם רן ארדה, הצלם המוכר בצילומיו האומנותיים. בצילום מופיע החלק העליון של פרופיל פני אישה, שהיא דורית דינור. בפני האישה מוארים חמשת האברים, בהם כל אדם חש את העולם: העין הרואה, האוזן השומעת, האף המריח, מקום הפה הטועם, והלחי העשויה לליטוף. בדיעבד נראה, כי נקודת הפתיחה של הספר היא בתרדמת חושית של המספרת, שלאט ובהדרגה היא מתעוררת, מביטה במראה(בראי) ובמראה (במראה שלה), כמשמעות הדו ערכית של שם הספר, והיא מגיעה בסופו של דבר לעוצמה חושית, רגשית וגם גופנית.
על הרקע השחור המנוקד בולט זר לבן המונח על ראש האישה, מקום המוח והשכל . תחילה נדמה למסתכל, כי בזר שזורים פרחים, אבל מבט חודר יגלה, כי הזר עשוי מ...קליפות של ביצים... והוא ,בו זמנית, "זר ניצחון – כתר כישלון": הדוברת מזווית ראייתה הסובייקטיבית מציגה את עצמה כמנצחת במסעה הנפשי, בו היא כאפרוח, שבקע מכלא הקליפה, והיא יצאה לחיים של חופש. אבל באותה עת היא גם מודעת למחיר הגבוה ששילמה על השחרור, שאובייקטיבית הוא עלול להיתפס ככישלון.
שם הספר כתוב בתוך מלבן בצבע חול מדברי, על רקע תכלת שמים, ובצבע חול זה מופיעים בעטיפה גם שני פסים ,אחד למטה ואחד למעלה, ובזה שלמעלה מצוירת שיירת גמלים.
הגמל מוזכר בספר אחרי שנתוודע לדוברת, המשרטטת בלשון רהוטה, בגובה העיניים ועם הרבה מאוד משפטי שאלה את התהליך הקשה של יציאתה מ"המדבר הרגשי "שלה. (ע' 106).
הדוברת מספרת, כי הגמל הוצע כנושא לתערוכה קבוצתית באגודת האומנים, אליה השתייכה כציירת, והתערוכה אמורה להתקיים בבאר שבע, עיר מגוריה ומגורי משפחתה והעיר בה עבדה כמורה לכימיה. היא מציינת בגלוי ובכנות, דרך האופיינית לכל דבריה בספר, שאמנם ראתה גמלים בשוק הבדואי, אבל לא הייתה לה זיקה לבעלי חיים, וגמל במיוחד היה רחוק מליבה.
אבל היא, שלאורך כל הספר מספרת על מאבקה הפנימי להכרה בייחודה כאישה יוצרת ואומנית, רצתה להשתתף בתערוכה זו, ולכן כפתה על עצמה נושא זה , שלא נבע ממנה. זה כמו כל שאר הכפיות בחייה, שהיא מתארת לאורך הספר, שלא נבעו מרצונה, והיא, הכנועה למוסכמות, נאלצה לבצען, כמו: לימודים אקדמיים בחוג לכימיה, עבודת הוראה, נישואים לבעל, שהיה אדיש לרגשותיה, חיי אישות שהיו לה משמימים, טיפול בשתי הבנות שילדה וניהול כל ענייני הבית.
מה שכן נבע ממנה הוא החופש לבחור את עיצובו האומנותי של נושא הגמל, שכמו לעיצובה של כל עלילת הספר, היא בחרה להציב "מגבלות", ששחררו אותה מהצורך לצייר, כמצופה, גמל ריאליסטי. היא הלכה אל הצבעוניות הקישוטית, שמתלווה לגמל ,ואל מקומו של הגמל המבוית בתרבות סחר החליפין ,כפי שעוצב במסורת האומנותית, זו היהודית מימי התנ"ך וזו האסלמית מראשיתה.
המספרת אומרת(ע' 107): "הזדהיתי עם הגמל. מצאתי קווי דמיון בינינו. מבחינה פיזית, עיקול הצוואר של הגמל ייצג את הקשת הצווארית בעמוד השדרה שלי. תנאי חייו של הגמל סימלו וייצגו את חיי במדבר רגשי, ואת יכולת ההישרדות שלי בתנאים של ביקורת, שיפוט, כעס, נוקשות, מחלה והיעדר חיבה."
ואכן מלכתחילה מוצגים בספר הכלא והכבלים, שנכפו עליה מילדות על ידי מצבה הגופני ,ובעיקר על ידי תורת האם, שבמקצועה היא אחות פדנטית ,ומוסר האב, המדען התובעני, שבספר הם מופיעים בקטעים נפרדים בעלי פונט שונה. השוני בפונט הוא הברקה עיצובית, כי הוא תואם לשוני ולמרחק שבין השקפת עולמה של הדוברת ובין השקפת עולמם של הוריה.
עלילת הספר מתחילה מהרגע בו נחשפה הדוברת לראשונה לשיטת פלדנקרייז.
הספר אינו מלמד את שיטת פלדנקרייז. פה ושם מוזכר תרגיל זה או אחר, ולא יותר.
אבל הוא מלא אמונה בפלאים, שמסוגלת שיטה זו לחולל בגוף ובנפש של כל אדם בכל הגילאים.
דורית דינור, ככתוב על גב העטיפה ולפי האתר שלה באינטרנט, למדה שיטה זו בארץ ובעולם. מזה עשרות שנים היא עוסקת בהפעלתה והיא היום מומחית מדופלמת גם בהוראתה.
בספר הביכורים הזה היא מתארת שיטה זו כמעצימה את חופש הבחירה של כל אדם לעשות ולחיות לפי מה שהוא באמת רוצה, כמזרזת להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי, כמאפשרת פריצת דרך לפתיחות רגשית, כמורה את הדרך לחולל שינוי בתפיסת העצמי, בכיבוש הכאב, הנפשי והפיזי, בהתנהגות הבין אישית ובכלל באורח החיים.
העריכה של הספר, שעשתה ענת לוויט, טובה מאוד.
אין מוקדם ומאוחר ברקמת העלילה האוטוביוגרפית, אבל יש התפתחות התהליך הנפשי של הדוברת.
הוא מתחיל באי הבנה, בחוסר ביטחון עצמי, בקבלת הדין ובפעולות רובוטיות.
הוא ממשיך בפעילות האינטנסיבית לשינוי במצב המשפחתי, גירושין, במצב התעסוקתי, קבלת תפקידים מאתגרים של ניהול והמשך הציור והפיסול, ולשינוי גם במקום המגורים, מעבר מבאר שבע לתל אביב.
התהליך מסתיים בתחושה לא מעטה של בדידות, אבל גם ובעיקר במודעות גבוהה שאין לוותר על סיפוק צורכי הנפש והגוף, בהפגנת דימוי עצמי ,שהתגבש, התפתח והתחזק, ובתחושת השלווה, שמביאים אתם ההשלמה והפיוס עם ההורים שזקנו, הבעל שהתמתן והבנות שגדלו .
הספר קריא מאוד והוא מאפשר לנו להכיר מקרוב אישה , שבספר אין לה שם פרטי, ולכן רבבות בני אדם ישנם כמוה, אבל היא ייחודית בהיותה אומנית ובבחינת "בעלת שם טוב" (בעש"ט) , היא אישה שסיפור חייה הוא דוגמה להצלחת תורת ד"ר משה פלדנקרייז, תורה ,שיש לה חסידים ומאמינים רבים בעולם כולו, והיא, כידוע, תורה מתוצרת עמנו וארצנו.
