הלכתי לספריה העברית בברלין – פרויקט פרטי נפלא של מיכל זומר הפותחת את דלתות ביתה בפני כל ישראלי הצמא לקרוא בשפת הקודש (לינק לספריה בתגובה הראשונה). יחד איתי הגיעה תרומה של ספרים וארגז שלם של ספרי אגאתה כריסטי. אין דרך טובה מזו לקבל את החורף, חשבתי ביני לבין עצמי, והתחלתי מרתון של קריאת ספרות בלשית מעולה. אגאתה זו ארגה 80 עלילות, כולן שתי וערב של מתח ומסתורין. גם רמזים לפתרון שבחלקם קשה מאד להבחין, פזרה אגאתה והם נחשפים רק בסוף.... ולפעמים אחריו. אין אלא להגדיר את מלאכת המחשבת הזו כוינטג' משובח.
אחד הספרים – "עשרה כושים קטנים" מטפס אל פסגת המתח. גם אני – שבנותי אינן רוצות לצפות בחברתי בסרטי מתח כי כבר בדקות הראשונות אני חושפת את דמות ה"רשע" – לא הצלחתי למצוא את הרוצח שהתרוצץ לו בבגדי הסוואה עד לעמוד האחרון.
אם כן – "עשרה כושים קטנים". שמו המקורי של הספר הוא
""Ten Little Niggers.
השם הוא כשמו של שיר ילדים על עשרה ילדים כושים שיצאו לפעילויות מגוונות וכל פעם אחד מהם לא שב. אי אז בימים שירי ערש היו מעין שירי הרס כדוגמת "לילה לילה" של אלתרמן וזעירא: נוּמִי, נוּמִי, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים/לַיְלָה, לַיְלָה, אֶחָד הָיָה טֶרֶף/לַיְלָה, לַיְלָה, שֵׁנִי מֵת בַּחֶרֶב/לַיְלָה, לַיְלָה, וְזֶה שֶׁנּוֹתַר/נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר...
כך או כך - עשרה אנשים מגיעים לבית מפואר הנמצא על "אי הכושים" אשר מול חוף דיבון שבאנגליה. כל אחד מהם קיבל הזמנה – מכתב מעורפל מאדם בלתי מוכר - להתארח בבית מלון יוקרתי בחינם. האורחים שביניהם אין שום קשר, מגיעים אל האי. נראה שהם מייצגים את כל רבדי החברה הבריטית כפי שבאה לידי ביטוי לפני מאה שנה (לפני שאנשי אחורי הקלעים – מלביש/ה; ספר/ית - צעדו אל קדמת הבמה). העשרה: שופט ומזכירה, איש צבא, קפיטן ואיש משטרה, זקנה דתית פנטית, בחור צעיר ועמיד, רופא וזוג משרתים.
מהר מאד מתברר שכל אחד מהעשרה ביצע בעברו פשע עליו הוא לא נענש. "יש פשעים שאי אפשר להוכיחם ולענוש את מבצעיהם". מהר מאד מתבצע רצח. מהר מאד מבינים התשעה ואחר כך השמונה שהרוצח הוא אחד מהם. מהר מאד מבינים השבעה ואחר כך השישה שאופי הרצח נקבע בהתאם לשיר הילדים הצמוד למראה בכל אחד מן החדרים, ובכל זאת להתגונן הם אינם מצליחים.
לבסוף – בהתאם לשורת הסיום שבשיר:
And Then There Were None -
לא נשאר אף אדם שיעיד או יבהיר את תרשים הדמים שזרם באי. המשטרה גם היא לא מצליחה לפתור את התעלומה במלואה.
למרבה הפלא, כבר בהתחלת הסיפור נשזר רמז די עבה המצביע לעבר הרוצח הפוטנציאלי. אני חייבת להודות שאת הרמז לא מצאתי ולא שלא התאמצתי. שרטטתי טבלה ובה שמות ומקצועות, עוונות וחטאים, רצחים ופרקי השיר ו – לא!
רק בדף האחרון מתבהר המסתורין וזאת בשל רצונה הטוב של הסופרת. אגאתה שולחת גלגל הצלה לקורא האינטליגנטי שלה בצורת מכתב בבקבוק - וידויו של הרוצח - ורק אז מצליחים להתחבר להם כל חלקי הפאזל.
שתי הערות על תקינות פוליטית
*** שם הספר עבר גלגולים רבים. מיד אחרי שחצה את האוקיאנוס, האמריקאים כינוהו
"Ten little Indians".
כשהתקינות הפוליטית נגעה גם במיעוט הזה השם שונה ל-
"And Then There Were None"
כשורת הסיום של השיר "עשרה כושים קטנים". שם הספר הוחלף גם בתרגומים שלו לכ- 40 שפות. אצלנו למרות הדפסה מחודשת מ –1993 החליטה הוצאת מ. מזרחי, בשל סיבות השמורות עמה, שאין כל בעיה תקנית עם שמו המקורי של הספר.
*** לקורא/ת של היום עלולות להיות שפע הערות הקשורות בשוביניזם וסקסיזם. לעניות דעתי אלו עניינים שוליים באותה כתיבה מרהיבה. בסופו של דבר אם נביט מפרספקטיבה היסטורית – בספטמבר חגגו 125 שנה להולדתה של אגאתה כריסטי - נבחין שיחסית לתקופת כתיבת הספר, מנשבות בו רוחות פמיניסטיות.
ועוד הארה קטנה של הסופרת על המוזה שלה עצמה:
"Oh I’m an incredible sausage machine, a perfect sausage machine!… I always think it must end soon, then I’m so glad when the next one comes along and it’s not so difficult to think of something new after all."
