אני לא יודע אם הסופר יאהב שאני קורא לו אנדרדוג אבל כל אני חוויתי את הספר הנהדר שקראתי כרגע.
ואם יש משהו שאני אוהב זה אנדרדוג או לפחות מישהו שהחברה הפכה אותו לכזה.
הכישרון הספרותי של ליאוניד פקרובסקי הוא אינסופי ואני שמח שכישרונו התגלה לקורא הישראלי.
זה הספר השני של שומר החניון המבוגר העולה מרוסיה שעדיין קשה לו לדבר עברית שוטפת ונאלץ לחיות בקטבים כמעט בלתי אפשריים בין אדם שכותב ספרות מעולה ומנתח את כתביו של ז'בוטינסקי לבין עבודה בחניון בשכר מינימום.
אבל בסופו של דבר אלו החיים של הרבה מהעולים החדשים שכבר לא חדשים אבל תאריהם וכישרונם נעלמים בישראל ונבלעים בתוך מלחמת הקיום הבלתי אפשרית ומחסום השפה שהמבוגרים ביניהם עדיין מתקשים לצלוח.
הכתיבה של פקרובסקי היא לא פחות מגאונית בעיני, היא משלבת בין אינטלקטואל גבוה ויכולת ניסוח מרשימה לבין כתיבה נוגעת ומרגשת צינית ומלאת הומור גם עצמי וגם על החברה שבה הוא חי.
אוסף הסיפורים שמביא פקרובסקי הפעם נוגעים כולם בחייו ובחוויות אותן הוא עבר או עובר
חלקם הגדול נוגע בדיסוננס שבחייו של פקרובסקי.
פרנסתו שהיא עבודתו בבודקה בחניון וכתיבתו ועיסוקו הספרותי שבעיני מרשימה ביותר.
חוץ מחוויותיו והשילוב הבלתי אפשרי בין אינטלקט מרשים לעבודה בשכר מינימום פקרובסקי מביא סיפורים הנוגעים לחוויות אותם הוא עבר דרך אהבתו הגדולה שהיא הספרות.
הוא מספר על שכר הסופרים הראשון שהוא קיבל ומספר את הדרך בה הוא עבר עד שבני ציפר הציע לו לפרסם את סיפוריו במוסף הספרות של עיתון הארץ.
הניתוח שאישי והכה מרגש שהוא עושה לסיפרו של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך" הוא דבר שעוד לא נתקלתם בו.
מרגש אינטימי ושונה מכל ניתוח שקראתי.
סיפורו על היפרדותו מאביו לפני מותו החזיר אותי אחורה לפרידה שלי מאביו.
וכל זאת ביכולת כתיבה שגורמת לקורא לסר להוריד את הספר מהיד.
אני מאמין לסיפורים שלו גם ההזויין ביניהם, אני מאמין שהם קרו לו באמת. אני מאמין לו כשהוא מתאר על היכולת שלו ליצור גם מהמקום של שומר בקניון וגם בגילו המבוגר להגשים את חלומותיו.
פקרובסקי מביא את עצמו דרך החשיפה האישית. דרך הפילוסופיה והתובנות שמלוות אותו כעולה חדש, כישראלי, כרוסי, כסופר.
באדם שמושפע מזבוטינסקי, אדגר אלן פו, בוריס פסטרנק, פושקין ועמוס עוז.
ספר נפלא שבנפלאים ואני לא מגזים. נהניתי מאוד מאוד.
אני לא יכול לסיים את הסקירה הזו מבלי לציין את התרגום הנפלא של טניה חזובסקי ותותר שריג.
גם להם מפרגן פקרובסקי בספר ומגיע להם כל פרגון.
אל תחמיצו את כתיבתו של פקרובסקי. הוא ראוי לחשיפה הוא סופר נפלא.
