שאלה. מה עדיף לאהוב ולאבד אהבה או לא לאהוב הכלל?

שאלה שנשאלת לפעמים.

נזכרתי בשאלה הזו, כאשר קראתי את הספר "ילד מחוק".

נח הוא ילד קצת "מרחף". הוא אוהב לחלום. לא אוהב ללכת לבית הספר. אין לו הרבה חברים. יש לו כלב שאמא שלו לא אוהבת וידי "רשת" (הוא לא מסוגל לתפוס כדורים)

בשכונה שלו גרה ציירת. קוראים לה מיכאלה. נח מתיידד עם מיכאלה, והוא מקבל ממנה מחק פלא. מחק שיכול למחוק הכל.

גם כתמים וגם...רגשות. גם כאב וגם שמחה.

בהתחלה נח משתמש במחק במשורה. מוחק כתמים, קשקושים על השולחן הערות ביומן ועוד.

אך עד מהרה הוא מתחיל למחוק גם רגשות.

הוא מוחק – עצב, כאב, אכזבה, מחשבות. צעקות, גערות של אחרים.

עד מהרה הוא הפך להיות ילד אפתי. לא משחק במחשב, לא משחק עם חברים, לא מתייחס.

כל דבר קטן הוא פשוט מוחק.

מה שבעצם הוא עושה, הוא מבטל את "האני" הפרטי שלו, את האישיות שלו והופך להיות כמו כולם.

בעצם, נח מוחק את עצמו.

הספר מלווה באיורים יפים ו"ילדותיים". הספר מנוקד, ומיועד ומומלץ הן למבוגרים והן לילדים. הספר מראה את הצד של הילד השונה, האחר.

הפתרון הוא לחזק ילדים כאלה ולא למחוק אותם.

ספר מאד רגיש, מרגש ומומלץ

אני לא יודעת כמה מכם זוכרים את הסקירה שלי לספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" של הסופר של מארק האדון. אני לא חושבת שמאז אותו ספר היה ספר אחר כלשהו אשר נגע בי ככה ברגש. סיפור על ילדים כמעט תמיד נוגעים עצם התעסקות בנושא במיוחד אלו שהם לא ילדים שגרתיים לחלוטין אך היופי האמיתי זה אופן ההצגה וההגשה לקורא, צעיר ומבוגר כאחד. בספר 'ילד מחוק' אנו מקבלים את כל החבילה, את כל הכלול: סיפר מעניין, הגשה ייחודית והמון רגש.

בספר 'ילד מחוק' אנו פוגשים את נח ילד בגיל בית הספר ששונא את שמו אך לדעת אימו זהו השם הכי יפה. לנח יש כלב, מרסלו שמו, שהוא החבר הכי טוב שלו. יום אחד כדור שנכנס בטעות לחלון ביתה של הציירת (כך נח קורא לה למרות ששמה מיכאלה) גורם לו לדפוק על דלת ביתה ולבקש אותו חזרה וזה לאחר שכל חבריו ברחו, הם פחדניים אך לא נח. נח נכנס וראה שעל כל הקירות ישנם ציורים של עצים, חלקם ציורים שכה דומים למציאות שקשה להבדיל בינם לבין צילום. לאחר זמן מה מיכאלה נותנת לנח במתנה צבעים וההתרגשות רבה, אך עם ידי הרשת של נח והתלהבותו של הכלב כשראה את נח ובידו הצבעים והכדור גורמים לצבעים להישפך ומרסלו החל להתרוצץ בכל מקום ולהחתים את כל הבית באדום. נח נלחץ ורץ אל ביתה של הציירת והתחנן לעזרתה. היא עזרה לו לרחוץ את מרסלו ואף את הבית אך הספה עדיין הייתה מוכתמת באדום ואז נזכרה כי חבר הביא לה מחק קסמים אשר מוחק הכול ו.. הופ כל האדום נעלם. הציירת נותנת לנח את המחק במתנה לאחר שהסכים למלא מספר תנאים אך נח  החל להשתמש במחק בשביל למחוק כל דבר שבעיניו חסר חשיבות או גרם לו לתחושה לא נעימה ומציקה, מה שגורם לכך שהמחק מחק דברים שהם בסיסים לאדם עצמו.

קהל היעד של הספר הינם ילדים אך אין לי כלל ספק שמבוגרים ייהנו גם כן מסיפור איכותי.

העלילה מקורית, דמיונית ומלהיבה. מצאתי את עצמי דבוקה אליו ונהנית מ45 דקות של סיפור המתפתח בצורה נהדרת בזכות דמות מקסימה וכנה. תחילה  אנו נחשפים לנח כילד רגיל המשחק בכדור המוצג כילד אמיץ שעושה את הדבר הנכון. אנו כבר יודעים שכל ילד הוא עולם ומלואו וככל שהסיפור מתקדם, נח מגלה לקורא את פחדיו ואת רגשותיו. הוא מציג לנו את אי הצלחותיו ואת משאלות ליבו. משאלות אלו מציגות ילד רגיל אך עם קשיים שאלו נשמרים בבטן, בפחד. עבור האדם מבוגר הקורא את הסיפור ישנה ביקורת והכוונה שנאמרת בין השורות: נראה כי קל יותר להעיר ולצפות מילד להיות כמו כולם מאשר להבין שכל אחד נמצא על קו דמיוני אחר בהתקדמות האישית. יש צורך לרדת לשורש הבעיה ולתת נגיעה אישית במקרה כי עם תשומת הלב הראויה הילד יכול להצליח ולהגיע רחוק.

ילדים ומבוגרים יכולים להפיק רבות מהספר – הוא מעודד דיבור ישיר, שיתוף עם מבוגר אחראי והוא תזכורת נהדרת שכל ילד שונה מאחר ומכיל בתוכו אתגר ויופי מיוחד.

הספר ממלווה בציורים דקיקים, לא מדויקים כאילו וצוירו על ידי ילד קטן מה שנותן תחושה של סיפור בעל עוצמה רבה. לציורים מלווה מלל בכתב של ילד, כתב מעט מבולגן, נגדיות לאותיות הדפוס של הסיפור עצמו, בכך נוצרת הבלטה של תשומת לב הקורא.

צחקתי, בכיתי ומאוד התרגשתי.

בהחלט מומלץ.. קריאה מהנה,

יעל