נתחיל מהסוף: ספר מומלץ!
עכשיו אפשר להתפנות לכל השאר:
הרוקי מורקמי הוא יליד קיוטו, 1949. הוריו היו שניהם מורים לספרות יפנית והוא בוגר תואר בתיאטרון ובעלים לשעבר של מועדון ג`ז. כפי שניכר מקריאה בסיפוריו ובספריו, לתרבות האמריקאית הייתה השפעה לא מבוטלת על הסופר, שתרגם ליפנית ספרים דוגמת "התפסן בשדה השיפון". לאורך הקריירה הספרותית שלו הוא פרסם ספרי עיון לצד פרוזה ותרגומים שונים.
ספרו הראשון, "שמע את הרוח שרה", פורסם בשנת 1979.
רשימה לא מייצגת של ספריו בתרגום לעברית: קורות הציפור המכנית, קפקא על החוף, ספוטניק אהובתי וריקוד האדמה.
ועכשיו לספר עצמו: שם של סופר שכתביו נחרתו בזכרונך או בלוח לבך הוא כמו הזמנה פתוחה לפגישה כשאת נתקלת בו לצד שם סיפור או ספר לא מוכר. לכן לא חשבתי יותר מדי בטרם בחרתי לקרוא את אסופת הסיפורים של הרוקי מורקמי, המהווה את קןבץ הסיפורים הראשון שלו. הספר יצא לאור ב-1993 (תרגומו לעברית ראה אור לראשונה ב-1999 וזוהי הדפסה מחודשת שלו).
מששקעתי בעמודים הראשונים של הספר, חשתי שקראתי אותם זה מכבר. התחושה התעצמה עד לסוף הסיפור הראשון באסופה וחזרה על עצמה גם בסיפור העוקב. למעשה, התחושה הייתה חריפה בהרבה: נדמה היה לי שקראתי גרסה מעט יותר מפורטת שלהם, וגם... יותר מוצלחת.... בספריו הבאים של מורקמי.
לו הייתה זה תרגום ראשון לעברית ליצירותיו של מורקמי, אין לדעת מה הייתי חושבת.
לו הייתי קוראת את המהדורה הראשונה של ספר זה אי אז ב-1999, אני סבורה שהייתי דוחה אותה כאפלה מדי. אבל! לספר הנוכחי נחשפתי בימים אלו ממש, ועל אף הרתיעה שלי מהסיפורים הראשונים, דומני שאט אט הספר משתפר והכתיבה משתבחת.
אם אני מנסה לגבש דעה מוצקה מעט יותר, עמוק לתוך הספר הזה, אז אפשר לומר שהקריאה משרה תחושה של מגע בעולם אפל, בחלקים הראשונים של הספר נדמה שהדמויות מצויות על גם סף עולם מיני שלא במקומו, אך מבט נוסף כמו גורם לתיאורים אלו להתבטל מעצמם ולהותיר תחושת חלקלקות הנעה על הסף שבין המותר לאסור ומדגדגת בצורה לא כל כך נעימה את נימי המחשבה. לכן - את הסיפורים הראשונים בספר אני גומעת במהירות, כמו תרופה מרה, למרות אורכם. אבל אז מגיח לו הסיפור הרביעי שבספר "בראותי בחורה מאה אחוז מושלמת בבוקר אחד יפה של אפריל", ונוגע בי. הסיפור הקצרצר הזה מזכיר לי מה בכתיבתו של מורקמי מותיר בי משקעים אחרי הכל, ורק אז אני מרפה מהציפיות הגבוהות שהיו לי ומנסה לתת לספר הזה הזדמנות של ממש להותיר עליי את רישומו. אפשר לומר שמסיפור לסיפור הדמויות תופסות יותר ויותר אחיזה בקורא, ופחות ופחות אחיזה במציאות כפי שאנחנו מכירים אותה.אני מוצאת שהספר הזה מספק רגעים יפים לרוב, טמונים בין מדמנות של כאב ואדישות. אם במחציתו הראשונה של הספר נדמה שגיבוריו של מורקמי הם מגוחכים באיזשהו אופן, על גבול הפתטיות ברגעים מסויימים, וברגעים אחרים מכמירי לב בחוסר ההתמצאות שלהם במרחב חייהם, הרי שבהמשך הספר משהו בהם עמוק יותר והשבר שבהן שורט את הקורא ביתר קלות, כמעט מבלי משים.
אני מוצאת את עצמי מהרהרת לא פעם ולא פעמיים על האופן בו מוצגות נשים בספריו: מצד אחד הוא סלחן אליהם יותר מאשר כלפי הגברים שהוא כותב, היד הכותבת אותן היא רכה, כמעט אוהבת, ומצד שני אני לא מצליחה להתחמק מההרגשה שהגישה היא פטרונית משהו. ושני הדברים הללו משתלבים היטב בכתיבתו ולא משתלבים גם יחד.
יש משהו עצוב בסיפוריו של מורקמי; גיבוריו נעים על הסקאלה שבין תחושת החמצה לתחושת אפסיות אל מול מציאות חיים נתונה ולא רצויה, כבולים אליה בלי יכולת להינתק. באחד מסיפוריושינה הוא אף מנסח את הדברים בצורה חדה וקשה יותר. מעל לכל תלויה בסיפוריו של מורקמי, לתחושתי, תחושת הבדידות של גיבוריו, הניכור שלהם, לעתים אף מעצנם, וההשתאות של חלקם אל מול התחושות הללו, חוסר היכולת שלהם להבין את עצמם.
מורקמי טוען את הסיפורים הקטנים והיומיומיים לכאורה הן בהשתלשלות עניינים בלי צפויה, לעתים על סף הפרוורטית, והן במשמעויות עמוקות יותר של נקודת המבט על החיים ועל המקום שלנו בהם.
בשורה התחתונה אני ממליצה על "הפיל הנעלם": רגעי הנחת שרוויתי מהספר הזה חיפו בקלות על הסיפורים שהיו מוצלחים פחות לטעמי. מעבר לזה, נדמה לי שסיפורים שונים בספר יישאו חן בעיני אנשים שונים. בנוסף, הסיפורים ישאו מסרים שונים לאנשים שונים, בהתאם לתקופה למצב ורוח ולאלף ואחד משתנים אחרים. אני כותבת את מה שקראתי במילותיו היום - מי יודע מה אקרא בהן בעוד שנה ?
הייתי רוצה לסיים באחת הפסקאות היפות שנתקלתי בהן לאחרונה לגבי התפתחות חווית הקריאה מהילדות לבגרות, מתו הסיפור "שינה":
"בלי משים התרגלתי ככה לחיים בלי ספרים. עכשיו זה פתאום נראה לי מוזר כל כך. בצעירותי היתה הקריאה מרכז החיים שלי. קראתי את כל הספרים בספריית בית הספר היסודי, וכמעט את כל דמי הכיס שלי הוצאתי על ספרים....אף אחד לא קרא כל כך הרבה כמוני... השתתפתי בתחרויות חיבורים על ספרים כדי לזכות בתלושי קנייה לספרים נוספים. באוניברסיטה למדתי בחוג לספרות אנגלית... עבודת הגמר שלי.... זכתה בציון לשבח... לאחר שסיימתי את הצואר הראשון הייתי פשוט מוכרחה להתחיל לפרנס את עצמי.
מתי באמת קראתי ספר בזמן האחרון? ואיזה ספר זה היה? בשום אופן לא יכולתי להיזכר. מדוע זה חייבים חייו של אדם להשתנות יד כדי כך? לאן נעלמה אישיותי הקודמת, זאת שהייתה קוראת ספרים כמכושפת?...." (עמ` 87)
ועוד ציטוט, מאותו סיפור ממש:
"...אם המוות איננו מצב של מנוחה בשבילנו, מה יכפר על החיים הפגומים האלה שלנו, חיים כה עמוסי לאות?..." (עמ` 105)
