העלילה בשני משפטים- קורות המלחמה בין הרובוטים לאנושות.
לפני שבועיים כתבתי שהרבה זמן לא קראתי ספר מד"ב עד שהגיע אליי לבד על מאדים המצויין, ועכשיו קראתי את הספר הזה, שהעיף אותי לגמרי, הרבה יותר מלבד על מאדים, וזו לא משימה קלה. הספר נפתח בסוף - המלחמה נגמרה. אחד הלוחמים מוצא מעין קופסא שחורה שעליה אלפי שעות צילומים ועדויות שהרובוטים תיעדו במלחמה, הוא בוחר את האירועים החשובים, את האנשים המרכזיים וכותב את הספר שאתם מחזיקים ביד. אופי הכתיבה הזו מביא לנו ספר מיוחד באופן הכתיבה שלו- בכל פעם אנחנו קופצים לנקודת מבט אחרת, לאירוע אחר, בנקודת זמן אחרת, והקורא, שאמור להיות אחד שמכיר את האירועים מספרי ההסטוריה, משלים לעצמו את התמונה של כל מה שחסר, של כל העדויות שמוזכרות כלאחר יחד. בנוסף לכך, הספר בנוי מחמישה חלקים- קדם המלחמה- מה שגרם לה ואירועים מקדימים לה, פרוץ המלחמה, התאוששות ראשונית, החזרת קרבות וסיום הלחימה. זה הופך את הספר לחויה מיוחדת, למעין תיעוד קר בחלקו, עניני מאוד, אבל מרתק מאוד.
הרבה זמן לא קראתי ספר שטלטל אותי ככה. בגלל הטון העניני והקר, הדווח שמוגש כאן, למישהו שלכאורה מכיר "את החומר", הוא לא מרחם. האכזריות של הרובוטים במלחמה לא מונגשת בעדינות, אתה מרגיש את הקשיים ואת העצב שעובר על הדמויות, אבל הכל בא בבום, בלי לרכך, ויש בצורת ההגשה הזו משהו מאוד חזק ובעיקר מעורר מחשבה. אמנם הספר הוא מד"בי אבל העתיד שהוא מתאר הוא לא רחוק, בקצב הטכנולוגיה של היום, נגיע לשם עוד 20 שנה, אולי קצת יותר, אולי קצת פחות, וזה מפחיד, מפחידה המציאות הזו, של הרובוטים שנלחמים באנושות, ובעיקר מפחידה השליטה של הטכנולוגיה באנושות והתלות שלנו בה, חוסר היכולת להתקיים בלעדיה ואיך, גם היום, אם מישהו היה יכול להשתלט על כל הטכנולוגיה שלנו, הוא יכל להשמידנו בקלות. המציאות הזו הלכה איתי בכל זמן הקריאה, חשבתי לעצמי כמה אנחנו קרובים לשם, כמה האנושות שרוצה להשיג עוד ידע ועוד התקדמות, יכולה ברגע, בניסוי לא מוצלח, באינטליגנציה מלאכותית גבוהה מדי יכולה להגיע לנקודת אל חזור.
כבר כתבתי לא אחת שספר שמעורר בי מחשבה, שהולך איתי ביום יום ולא נותן לי מנוח, הוא ספר מוצלח בעיני. מלחמת הרובוטים הוא כזה.
שורה תחתונה- אתם חייבים, אבל חייבים לקרוא את הספר הזה. חוויה חזקה שלא תעזוב אתכם.
