זה הספר הראשון שקראתי של הסופרת. הגעתי אליו בעקבות המלצות רבות בקבוצות הקריאה השונות.

אתחיל מזה שלקח לי זמן (כ-150 עמ') להשאב ממש לתוך הספר ולרצות לדעת מה יהיה בהמשך. ההתחלה הייתה קצת אנמית ובאנלית והרגשתי שאין התקדמות בעלילה, עד שממש שקלתי לנטוש את הספר, אך הסיבה שבגללה בחרתי בסוף לא לנטוש, הייתה הכתיבה היפה והקולחת שתרמה מאוד לספר.

באמצע הספר העלילה התחילה להיות מעניינת ומושכת באופן שלא רציתי להניח את הספר מהיד.

הספר מדבר על מלחמת העולם השנייה וחושף אותנו לעוד נקודת מבט, שאני באופן אישי לא הכרתי, של המלחמה הנוראה והפעם מהצד של המשטר הפשיסטי באיטליה.

הספר מתמקד בשני סיפורים על שני זוגות שונים כאשר כל אחד מהם מאבד את בן/ בת הזוג שלו בדרך קשה וכואבת וכשהם מתאבלים כל אחד על האובדן הפרטי שלו הם נפגשים באמצע המלחמה ולאט לאט נקשרים זה לזה, ומצליחים למרות הקושי והכאב לבנות חיים משותפים ביחד.

מהספר הזה למדתי את הכוח שיש להזדמנות שניה בחיים, שלא צריך להתייאש ולהרים ידיים, שמתוך החושך יבוא האור, למרות שנראה שהכול אבוד.

הספר מכיל בתוכו הרבה כאב, אובדן, פחד, תחושה של החמצה ורוע לא נתפס (היו רגעים שממש עצמתי עניים מעוצמת הכאב והזעזוע) ומנגד דברים יפים כמו אהבה, תקווה, מסירות נפש, אומץ ונחישות שגרמו ללב שלי להתרגש ולעיניים לנצוץ.

ספר יפה ומרגש ואני ממליצה עליו על אף ההתחלה האנמית כפי שאמרתי, אני חושבת שהוא כן שווה קריאה כי לקראת האמצע הוא תופס תאוצה וסוחף עד הסוף המרגש.

הספר מקבל ממני 4 כוכבים.

גילוי נאות, את הספר קיבלתי במסגרת הקוראים המשפיעים של ידיעות ספרים

שמחה שקראתי את הספר, לו הייתי יודעת עליו, או לו היתה לו כריכה אחורית, כנראה שלא הייתי לוקחת אותו ליד.

התחלתי לקרוא ברגע שהבאתי את החבילה מהדואר, אחרי כמה שעות סיימתי. זה אומר הכל !!!

סיפור אהבה, אהבה רומנטית ענקית בין שני זוגות באיטליה. זה סיפור של מלחמה ואומץ, סיפור של הישרדות ,סיפור של זיכרונות כואבים ובעיקר סיפור של תקוה.

 בין השנים 1934-1943 תחת שלטון מוסליני, על רקע מלחמת העולם השנייה ושלטון האימפרליסטי של מוסולני  צומחות ועולות שתי  אהבות, הנשמעות בשני קולות, אהבתם של אלודי ולוקה, אהבה בצל המחתרת האיטלקית, אהבה הצומחת אט אט בין הספרים התווים והמנגינה, אהבה קצרה , אהבה שאלודי אומרת עליה "לא אסתובב בעיר בשיפון צהוב בהיר, זה סיפור האהבה של הורי, אולי שלי כחול ואפור" .

אהבתם של אנגלו ודאליה, ילדת הלימונים שאינה יודעת לקרוא, הרצון העז לקרוא את מכתבי אהובה גורם לה ללמוד לקרוא. מהמכתבים היא יוצרת בחדרם גן פורח, עם עצים, עננים ושמים תכולים, זו אהבה עצובה, "הבית מתיפח בדממה. היא שומעת את העצב מתפשט בחלל כמו גניחה חרישית."

הספר גן המכתבים כתוב בשני קולות, קולה של אלודי וקולו של אנג'לו, הוא נע בין זמנים, מלחמת העולם השניה התארגנות המחתרת האיטלקית כנגד שלטונו של מוסלני והכיבוש הגרמני, והתקופה שלפני המלחמה שבה מוסולני כבש את אתיופיה, הספר מאוד זורם וקולח, העלילה נודדת בין הערים ונציה, ורונה, פורטופינו.

תאורי האהבה של אנגלו לדאליה, לימונינה, כפי שקרא לה כשהתאהב בה, כשרכש ממנה את סל הלימונים שלה. האהבה של דאליה לאנג'לו והציפייה הקשה שיחזור מאתיופיה. מאוד מרגשים. זו אהבה אנושית, חמה, אהבה שקוראים עליה רק בספרים. אהבה שנראה כי לא ניתן להתגבר עליה אחרי שמאבדים אותה.

אהבתה של אודילי ללוקה והרצון להוכיח לו כי אינה נערה פחדנית הרשים אותי,

גן המכתבים הוא רומן אהבה ,אך לא רק ,רקע המלחמה מאוד בולט, שמחתי לדעת שבאיטליה היתה מחתרת שפעלה כנגד רשעות הנאצים והפשיסטים.

יש בספר אהבה לספרים ולמוסיקה,(שתי אהבות שממלאות את הבית הפרטי שלי)  אנג'לו אומר לדאליה, "לעולם לא תהיה בודדה ,אם יהיה לצידך ספר." (כמה נכון) המוסיקה של אודלי ממלאת את כל הספר, היו רגעים שהרגשתי כאילו אני שומעת את התווים ואת הקונצרט, אהבת המוסיקה שלה גרמה לי להתרוממות נפש.

אהבתי את הספר, נשאבתי לתוכו ולעולם שבראה אליסון ריצמן עבורנו. שמחתי לגלות דברים חדשים, על אופן הפעילות של המחתרת האיטלקית, על רעיון העברת מסר בעזרת צופן תווים בנגינה, אהבתי את אהבתם של אנג'לו ודאליה. אהבתי בעיקר את אהבת האדם ושותפות הגורל, למרות המלחמות האיומות הם אינם מאבדים צלם אנוש ונותנים תקוה לעתיד .

 בעזרת מחקר מעמיק ואמין הצליחה להעביר את התקופה ואנשי התקופה ולנחיות אותם מול ענינו.

תודה להוצאה שבזכותה נחשפתי לספר.

זה ספר שממש כיף לקרוא אותו!

הסיפור מתרחש באיטליה בתקופת מלחמת העולם השנייה אשר גובה קורבנות גם מן הדמויות שבסיפור. יש בספר כל כך הרבה אהבה, ידידות, חמלה, תקווה ומוזיקה המחפים על מוראות המלחמה.

סצנת הפתיחה מתרחשת על החוף בפורטופינו  (כמה רומנטי). כשאלודי ההמומה והמפוחדת עומדת למסור את הניירות שלה לחייל גרמני קשוח, צועק אנג'לו הגדול והחזק : "דודה! דודה! תודה לאל שהגעת, כבר כמה ימים אני מחכה לך!" מפלס דרכו אליה ומחבק אותה. אנג'לו אומר לחייל הגרמני "היא אתי" והלז משחרר אותה. כך הציל אנג'לו את אלודי מבדיקה קפדנית יותר של ניירותיה (שהיו כמובן מזויפים) ואולי ממעצר.

אנג'לו מציע לה מקלט בביתו אשר בראש ההר. כשמו כן הוא – מלאך! לשאלתה של אלודי מדוע עשה זאת הוא עונה "כי את היית המפוחדת מכולם על החוף".

מכאן מגוללת הסופרת את הסיפור לעברם של השניים. רובו הגדול של הסיפור הוא על אלודי, צ'לנית מחוננת, הוריה וחבריה בעיר וורונה ובעיר ונציה. אלודי הייתה חברה במחתרת האיטלקית האנטי פשיסטית שפעלה מאוחר יותר גם נגד הכובש הגרמני. היא איבדה את אהובה ואת מרבית חבריה והצליחה להימלט לפורטופינו.

אנג'לו הוא רופא הכפר. כשהיה סטודנט התאהב בדאליה היפה ונשא אותה לאישה. אחר כך נשלח כרופא עם החיילים האיטלקיים לאתיופיה במצוות מוסוליני, בן בריתו של היטלר. כאן התחילה הטרגדיה של אנג'לו.

אלודי ואנג'לו, המצולקים מן המלחמה ישקמו את חייהם בפורטופינו היפה.

אינני מבינה הרבה במוזיקה, אולם הקטעים המתארים את נגינתה של אלודי ואת יחסיה עם הצ'לו שלה – שבו את לבי! גם התיאורים של מעשי האהבה הם כל כך עדינים ויפים – ממש תענוג לקרוא.

ברב המקומות המוזכרים בספר ביקרתי והיה זה ערך מוסף עבורי מאחר וראיתי אותם בדמיוני בשעת הקריאה.

בסוף הספר מודה הסופרת לכל אלה שעזרו לה ומסתבר שערכה תחקירים רציניים לפני הכתיבה והכניסה סיפורים אמיתיים בשינוי השמות, כמובן. היה גם מעניין לקרוא מנין בא לה הרעיון הראשוני לסיפור.

ממליצה בחום על הספר.

רומן היסטורי על רקע מלחמת העולם השנייה.

1943 – אירופה בשנה הרביעית למלחמת העולם, הצבא הגרמני פולש לאיטליה, מוסלוני משתף פעולה, היהודים נשלחים למחנות הריכוז וברחוב שולט שלטון פחד.

על רקע תקופה זו נרקם לו סיפור אהבה מקסים בין אנג'לו לאלודי. אלודי נגנית צ'ילו מחוננת ובעלת כישרון מוזיקלי נדיר שכל עתידה המוזיקאלי לפניה עוברת תפנית בחייה לאחר שאביה נופל קורבן לחקירות והעינויים של  " אנשי החולצות השחורות" ומחלחטה להצטרף למחתרת האיטלקית. היא משתמשת בכישרונה המוזיקאלי להעביר מסרים לפעילי המחתרת כנגד הגרמנים.

אנג'לו – רופא צעיר ומבטיח, נאלץ בעקבות המלחמה לעזוב לאיטליה ולהשאיר בביתו את אשתו בהריון.

יד הגורל הפגישה אותם ברציף של פורוטופינו – כפר דייגים באיטליה, כאשר אלודי בורחת מהנאצים שבידה מסמכים מזויפים, היא נאלמת דום מול הקצינים הנאצים עד שאנג'לו נחלץ לעזרתה ומציע לה מחסה בביתו שבכפר, אלודי נענית להצעה ואט אט מתפתח ביניהם סיפור אהבה אשר בכוחו לרפא את פצעי העבר של כל אחד מהם.

הספר כתוב בסגנון קולח וזורם. הסופרת מצליחה ליצור לצד מאורעות התקופה סיפור אהבה אותנטי ומרגש.

מומלץ לקרוא. 

הספר הזה הוא Zucchero (תרגום מאיטלקית: ממתק מסוכר).

השילוב של "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי מקסים בעיניי. למרות שהספר קוטלג כספר לילדים, הוא בעל תובנות עמוקות, ומהותיות על  החיים ועל האהבה. 

כל כך אהבתי את "גן המכתבים", שבלעתי אותו בעשרים וארבע שעות, ותוך כדי קריאה שאפתי שלא יגיע לקיצו.

אתם מכירים את הקלישאה שכל הדברים הטובים נגמרים,  נכון?  אז עכשיו הסקירה שהבטחתי...

הנובלה התחילה בפורטופינו, (כפר דייגים), שבאיטליה באוקטובר 1943, והסתיימה באותו מקום בדצמבר 1943. כביכול הסיפור מכיל רק את הרבעון האחרון של שנת 1943. רבעון של שלושה חודשים, אך שלושה חודשים מהותיים וגורליים שמעבר להם עבר לא פשוט...

1943- הייתה השנה הרביעית למלחמת העולם השנייה שהחלה בספטמבר 1939. אדמת אירופה טבלה בדם, הרס, חורבן, והשמדה המונית תחת המכונה הנאצית המשומנת, שקצרה מכל הבא ליד.

באותה שנה, בעלות הברית פלשו לאיטליה, בניטו מוסוליני הרודן והפשיסט שכונה גם דוצ'ה  הודח מהשלטון, והכוחות הגרמנים השתלטו על צפון איטליה. עד להדחתו של מוסוליני, איטליה בראשותו של הדוצ'ה, הייתה הבובה של היטלר, שהוציאה לפועל את מזימותיו הזוועתיות,  לרבות חוקי הגזע.

הדמויות הראשיות בעלילה: אלודי ואנג'לו (מלאך) והוא אכן כזה! אלודי הפכה להיות לאנה זורזטו בתעודותיה המזויפות. היא - נגנית צ'ילו מופלאה ומחוננת. למדה בבית ספר בוורונה, שאביה  אף לימד בו. אלודי/אנה- בת יחידה להוריה: אורסינה ופיטרו לאחר טרגדיה לא פשוטה.

אלודי ברטולוטי פגשה את אנג'לו,  בעת הימלטותה מהגרמנים- מוורונה לפורטופינו.

כל רכושה כלל תרמיל גב (העבר שלה), ותעודות חדשות מזויפות עם שם חדש: "אנה זרזטו". בעוד אלודי הגישה את התעודות המזויפות לגרמני,  הגיח אליה אנג'לו מאי-שם ואסף אותה...זו הדודה שהוא המתין לה...

אלודי ניצלה מידי הטורף הנאצי, בזכות התרגיל של אנג'לו, וזוכה למקלט בביתו של אנג'לו.

כבצל מתקלף, אט אט ובזהירות,  אליסון הסירה מד"ר אנג'לו את הקליפות הדקיקות של "עברו".  

אנג'לו-רופא הכפר, אלמן שאיבד את אשתו, בעת ששירת באתיופיה, כאשר אתיופיה לא צלחה בשכנועיה לפייס את מוסוליני,  על תקרית הרג החיילים האיטלקים המפורסמת.

על ציר נוסף הסתתר סיפור חייה של אלודי שהיתה צמודה לצ'ילו המיוחד והעתיק שלה עד ש...

את הצ'לו אלודי קיבלה מתנה מאביה והוא מילא את כל עולמה.

ציטוט עמוד 24: "בכל יום אחרי הלימודים פתחה אלודי את הנרתיק והוציאה את הצ'לו שלה. "הוא שר רק כשהוא מגיע לידיים שלך, " אמרה אמה יום אחד שאלודי החלה לנגן ...

אביה הפליג בכישרונה של בתו ציטוט עמוד 24: "היא לא רק נגנית מחוננת אמר אביה לאמה, "יש לה גם כישרון נדיר יותר-היא מסוגלת לשמור את הצלילים בתוך הראש," "... למה אתה מתכוון פיטרו?" "אני מתכוון שיש לה יכולת בלתי רגילה לזכור בעל-פה את הפרטיטורה*...." (*ספר התווים).

אלודי הצ'לנית צמחה על ברכי המוזיקה. אביה-פיטרו ניגן בשלושה כלים: כינור,  צ'לו ופסנתר ושניהם היו מנגנים יחדיו בכל ערב.   

האם – אורסינה אומנם לא הייתה מוזיקאית, אך אחרי ששמעה את פיטרו מנגן,  היא התאהבה בפיטרו ובמוזיקה.

"אנשי החולצות השחורות" הפשיסטים לא פסחו על פיטרו!  הם אומנם לא הרגו אותו מיד, אך הוא לא היה אותו פיטרו אחרי התקרית...

אלודי התחברה למחתרת האיטלקית. שם היא פגשה את לוקה וגם עולם חדש: ספרים, מוזיקה,  אהבה, יחסי חברות, ובשל זיכרונה המדהים, היא העבירה מסרים מוצפנים למחתרת...

בסיפור הזה יש מעט מאוד דמויות,  שאפשר דרכן ללמוד על החוליה ההיסטורית,  והמציאות העגומה באיטליה באותה עת.

לקורא נפרסת עלילה מקסימה עם:  אהבה נדירה, נהדרת וכמעט אפלטונית, מוזיקה, אומנות, יחסים בין אנשים, נאמנות, תקשורת לא כתובה, שפת גוף, מבטים, אובדן, אומץ, אכזריות, טרגדיות, גבורה, מוות, לידה, ניצולים, מצילים ...  ויש גם אור בקצה המנהרה – "התקווה"...

אליסון ריצ'מן כתבה כאן סיפור בתווים עדינים,  ומכתירה בהצלחה רבה, את שאיבתו של הקורא לקרביה, תוך כדי תובנות כבירות... להלן ציטוט  מעמוד 169 שיצבוט קצת את כל אוהבי המילה הכתובה:

"לעולם לא תהיי בודדה אם יהיה לצדך ספר"...

אני סקרנית לגבי ספרים וסרטים העוסקים בתקופת מלחמת העולם השנייה. חלק לא מבוטל מהם נותר בזיכרוני כמו שני הסרטים שלא אשכח אף פעם: "הגן של פינצי-קונטיני" בבימויו של ויטוריו דה סיקה,  ו"החיים היפים" של רוברטו בניני שאף ביים ושיחק בסרט.  

"גן המכתבים" הוא מסוג היצירות שיצטרף לשתי הנ"ל.

יש בנובלה הזו שילוב קסום של עובדות ודמויות היסטוריות אמתיות, ספרים, מוזיקה ואהבה... ואני שואלת:  מה צריך יותר מכך?

ציטוט מדברי אנג'לו לאנה עמוד 366: "אנה, את מילאת את החללים הריקים בביתי. אין לך מושג כמה אני אסיר תודה על היותך כאן."

ציטוט מדברי אנה לאנג'לו עמוד 370: "כן", היא לוחשת. "כשמאבדים מישהו אהוב, הרעיון שהאהבה ממשיכה להתקיים, גם אם לא רואים אותה או נוגעים בה, עוזר לשאת את הכאב."

השילוב של שני מעגלי חיים שלובים האחד בתוך השני,  הם כלחמניית קשר שתופחת אט אט בתוך תנור האפייה. למי שלא אוהב מתוקים-הוא מוזמן לאכול את אותה לחמניית הקשר הזו, ולהוסיף קמצוץ של תבלינים, עלי אורגנו ובזיליקום... לא תתאכזבו J

הסיפור מורכב מפרקים קצרים, בין עבר להווה ומעגלים נוספים בתוך שני המעגלים הגדולים.  אי אפשר לעצור... אני מזהירה אתכם!

לי העלילה הזו העניקה חיבוק ענקי. אני מודה שהיה לי קשה להתנתק מהחיבוק הזה, וכשהתנתקתי -עוד נותר בי הריח, והחום  שהסיפור הזה הותיר אצלי.

אני מקווה שקהל הקוראים יזכה לספרים נוספים של אליסון ריצ'מן, שיודעת להרטיט ולהפעים את שרירי ונימי הלב.

לודוויג ואן בטהובן אמר: "המוזיקה היא כלי ביטוי לרגש"... בסיפור הזה למוזיקה יש עוד תפקיד... תקראו תגלו... ו " גן המכתבים " על שום מה? תקראו תגלו...

ולסיום אני בוחרת לצטט מתוך הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט-אכזופרי: "בני האדם שכחו את האמת הזאת, "אמר השועל. "אבל לך אסור לשכוח אותה. אתה אחראי לתמיד למה שאילפת. אתה אחראי לשושנה שלך."

המלצה רותחת במיוחד לימי החורף,  ואני מרשה לכם לצרף לזה פולונטה... J

לי יניני

נ"ב: על הכפר פורטופינו יש אפילו שיר מפורסם של הזמרת דלידה שנולדה בפורטופינו בשם:

 "LOVE IN PORTOFINO"  בביצועו של: ANDREA BOCELLI     (תלמידו של LUCIANO PAVAROTTI)

איזה ספר מקסים ומיוחד!  זהו ספר ראשון של הסופרת שאני קוראת והוא הביא לי חשק עז לקרוא ספרים נוספים שלה. למען האמת בהתחלה הספר לא ממש קרץ לי  והתחלתי לקראו ללא ציפיות מיוחדות. לאחר מספר עמודים נשאבתי פנימה לתוך האווירה הסוערת של הספר ודעתי עליו השתנתה מהקצה אל הקצה.  ביד בטוחה ובשפה קולחת ומעודנת מובילה אותנו הסופרת בשבילי אפר מאובקים ושוזרת בדפי ההיסטוריה סיפור אהבה המרטיט את נימי הלב. 

הספר מתחיל בבריחה נועזת מזרועות המכונה הנאצית, ממשיך בתיאור חיי היומיום על רקע השלטון הפשיסטי באיטליה ומסתיים בתקווה.  הסיפור עצמו מתרחש בשלהי מלחמת העולם השנייה באיטליה ושוזר בתוכו  שתי שפות: שפת האהבה ושפת המוזיקה. אהבתי את השילוב של המוזיקה בתיאור המאבק כנגד הנאצים ושימושו ככלי להעברת צפנים. הספר  מגולל שני סיפורים הנשזרים יחדיו לכדי סיפור אחד: סיפורה של אלודי, צ'לנית מחוננת הזקוקה למקלט בשל פעילותה במחתרת האיטלקית וסיפורו של אנג'לו, רופא בעל עבר טרגי העוזר לאחרים כדי לא לשבת בחיבוק ידיים. 

הספר מתעד את מאבקה של המחתרת האיטלקית כנגד השלטון והנאצי, פורש לפנינו את קשיי החיים בצל המלחמה ומגולל סיפורי אהבה נוגים. המוטיבים המרכזיים של מוזיקה, אהבה  ותקווה עוברים כחוט השני לאורך הספר ויוצרים מרקחת מושלמת.  גם לספר "הנסיך הקטן", ספר חינני להפליא,  שמור מקום של כבוד בספרינו זה. ציטוטים נבחרים ממנו  מופיעים לכל אורך הספר ומסריו הסמויים נותנים כוחות מחודשים לגיבורינו. בספר יש מכל וכל: אהבה, טרגדיה, אומץ לב, הקרבה ואובדן. זהו סיפור על נצחון הרוח האנושית וכוחה המטהר של האהבה.

אורות וצללים משמשים פה בערבוביה. סיפור האהבה שזור בעובדות היסטוריות וכתוב בצורה מרגשת ולא אחת הופיעה לה לחלוחית  חשודה בזווית העין. הספר מצייר בצבעים עזים את המתרחש וקסמו נובע לא רק מהעלילה או מהדמויות אלא גם מהאווירה ותאורי התקופה.  הסופרת מצליחה ללפות את הקורא בחוטי זהב והוא מוצא עצמו שקוע עד צוואר בסיפור חייהם של הגיבורים,  להוט לגלות איך יסתיים סיפורם. הסופרת יצרה גלריה צבעונית של דמויות ושמה דגש על התמודדותם עם מצב קשה ומציאות אכזרית. היא מצליחה להפיח בדמויותיה מידה כה רבה של חיים שהקורא שוכח לרגע שמדובר בספר ומוצא עצמו מזדהה עם הדמויות. הד מלנכולי צורב את לב הקורא למקרא הזוועות המפורשות והמרומזות. הגיבורים פועלים בעולם שאיבד את הצפון (ואת המצפון) ומנסות לעשות את הדבר הנכון למרות הסכנה הטמונה בכך. הספר כתוב יפיפיה והדו ממשיך להדהד בלב הקורא זמן רב לאחר סיומו. יש כאלה שימצאו את הסוף מעט קיטשי, אך בעיני הוא מוסיף לספר נופך של אופטימיות. נהניתי מהספר ואני בהחלט ממליצה עליו.

בשורה התחתונה: כוחה המרפא של האהבה!