האם אפשר היה להשאיר את 126 העמודים הראשונים של הספר על רצפת חדר העריכה? אם סופר זוטר היה כותב את הספר הזה, בטוח שהיה נכנע ללחצי העורך ומקצר את ההקדמה הארוכה הזאת.
את כל מה שמתרחש במאה עשרים וששה העמודים הראשונים, תוכלו לקרוא על הכריכה האחורית בשתי פסקאות, כל השאר לא חשוב, לא שייך ולא מוסיף כלום.
ואם לא קראתם את הכריכה האחורית, הרי לכם תקציר קצרצר: ג'ייק לאנדריי הוא מנהל זוטר בחברת תעופה. הוא מוזמן ביחד עם המנהלים הבכירים לבית מלון כפרי לכמה ימי גיבוש ובילוי ללא קשר עם העולם החיצון, הישרדות, יעני. בערב הראשון הם מותקפים על ידי חבורת פושעים. בין המנהלים חברתו לשעבר אלי. לג'ייק עבר רחוק במוסד לעבריינים צעירים.
זה כל מה שעליכם לדעת לפני שתתנו קפיצת ראש לעמוד 127. ואם אתם חושבים שקצת רקע קודם יעזור לכם להכיר טוב יותר את חבורת המנהלים הנפוחה הזאת, יש לכם טעות. עד סוף הספר לא בטוח שתזכרו מי גזבר החברה, מי היועץ המשפטי שלה, מי הנציג בלונדון וכולי וכולי. רק את שריל המנכ"לית לא תשכחו, לא בגלל אישיותה הבלתי-נשכחת, אלא מפני שהיא אישה.
אם דווקא חשוב לכם לדעת מהו התפריט הסנובי, המפוצץ והפלצני המוגש לחבורת ההישרדות הזאת בבית המלון הכפרי, אם חשוב לכם מאוד לקרוא רשימת מאכלים בלתי ידועים לאדם הפשוט, תקראו שניים שלושה עמודים קודם.
משם והלאה מתחיל המתח. לא יותר מדי מתח. קצת אקשן, קצת רציחות, קורטוב של פחד, ובקיצור, שגרתי עד אימה.
אתם בהחלט יכולים בזמן הקריאה לאכול ארוחה טריוויאלית של בני תמותה רגילים, כמו שניצל ופירה או חביתה וסלט, בשום שלב לא תתהפך לכם הבטן מרוב חרדה.
גם פתרון התעלומה שגרתי ביותר ולא נותן שום תמורה לארבעים השקלים שביזבזתי על הספר בחנות לספרים משומשים. הפיתרון לא מעניין ביותר, הפושע שלא נחשד קודם, גם הוא לא מעניין ביותר. הדבר היחיד המעניין הוא: האם יחזור ג'ייק לזרועותיה של אלי, או לא. למען האמת, בינינו, גם זה לא מעניין.
פיינדר מרבה לכתוב על פרשיות הונאה של חברות גדולות. בספר רצח בעיניים, הטיב לתאר את ההיררכיה בחברות הענק ואת האופן שבו אדם מוכשר נעשה גרגיר אבק בחברות ענק אלה.
מהספר הנוכחי הבנתי שמנהלים בכירים גאים מאוד בשעונים שלהם ושעדיף להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות.