|
|
|
|
|
| הגול הראשון שלי |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 5524 |
|
| |
אִיתַי אוֹהֵב מְאוֹד כַּדּוּרֶגֶל, אֲבָל אַבָּא שֶׁלּוֹ אוֹהֵב לְהַקְרִיא סִפּוּרִים, לְצַיֵּר צִיּוּרִים וּלְדַמְיֵן שֶׁהֵם טָסִים לֶחָלָל, וְדַוְקָא בְּכַדּוּרֶגֶל הוּא לֹא מִתְעַנְיֵן בִּכְלָל.
לָכֵן אִיתַי מַמָּשׁ הֻפְתַּע כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלּוֹ הִסְכִּים לַהַצָּעָה שֶׁל אַבָּא שֶׁל דָּן שֶׁיְּשַׂחֲקוּ כַּדּוּרֶגֶל בַּשְּׁכוּנָה - מִשְׁפָּחָה נֶגֶד מִשְׁפָּחָה!
אִיתַי וְגַם סַבָּא וְסָבְתָא וְאִמָּא וּמַעְיָן הַקְּטַנָּה מַחְלִיטִים לְאַמֵּן אֶת אַבָּא בְּדֶרֶךְ מְקוֹרִית וּמַצְחִיקָה. הַאִם יַצְלִיחַ סוֹף-סוֹף לְהַבְקִיעַ אֶת הַגּוֹל הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ?
כְּמוֹ בְּסִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים אַבָּא בּוֹנֶה עוּגָה גַּם בַּסֵּפֶר הַזֶּה לִיעַד שֹׁהַם מְשַׂרְטֵט בְּאַהֲבָה וּבְהוּמוֹר תְּמוּנָה שֶׁל מִשְׁפָּחָה חַמָּה וּמְאֻשֶּׁרֶת, שֶׁבְּכוֹחוֹת מְשֻׁתָּפִים יְכוֹלָה לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל מִכְשׁוֹל וַאֲפִלּוּ לְהַבְקִיעַ גּוֹל!
הַמְּאַיֵּר אֲבִיאֵל בָּסִיל, חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל מֻשְׁבָּע, הֶעֱנִיק לַסִּפּוּר אִיּוּרִים
מְלֵאֵי תְּנוּפָה וְרוּחַ סְפּוֹרְטִיבִית.
ליעד שהם הוא סופר המתח המצליח ביותר בארץ שהוגדר כג'ון גרישם הישראלי.
כל אחד מששת המותחנים שכתב נמכר בעשרות אלפי עותקים. בין ספריו: אם המושבות, עיר מקלט, מספר חסוי, משפט חוזר ועוד.
ליעד הוא מסופרי המתח הישראלים הבודדים המצליחים בעולם: זכויות התרגום לספריו נמכרו בסכום חסר תקדים להרפר קולינס, אחת ההוצאות הגדולות בארצות הברית. ספריו זוכים לביקורות משבחות ולקהל קוראים נלהב בכל המדינות הדוברות אנגלית וכן בגרמניה, דנמרק, צרפת, איטליה ועוד.
זכויות ההסרטה לספריו נקנו ע"י Yes, והם עתידים להפוך לסדרת טלוויזיה שבה כל עונה תיכתב ע"פ אחד הספרים. ספר הילדים "אבא בונה עוגה" יהפוך גם הוא לסדרת טלוויזיה.
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
הגול הראשון שלי - ליעד שהם
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 1 |
תאריך הכנסה לאתר 18/04/2019
הספר 'הגול הראשון שלי' הוא שילוב קטלני בין סופר מעולה, ליעד שהם, לבין מאייר מאוד מוצלח, אביאל בסיל.
הספר הנוכחי מדליק ביותר שגרם לי לחייך כי היא מלכד משפחה ומותח גבולות.
איתי מאוד אוהב כדורגל, ואבא שלו? פחות. הרבה פחות. אבא שלו הוא מסוג האבות שמקריאים סיפורים ומציירים ציורים. כאשר... המשך הביקורת
הספר 'הגול הראשון שלי' הוא שילוב קטלני בין סופר מעולה, ליעד שהם, לבין מאייר מאוד מוצלח, אביאל בסיל.
הספר הנוכחי מדליק ביותר שגרם לי לחייך כי היא מלכד משפחה ומותח גבולות.
איתי מאוד אוהב כדורגל, ואבא שלו? פחות. הרבה פחות. אבא שלו הוא מסוג האבות שמקריאים סיפורים ומציירים ציורים. כאשר אבא של דן, חבר של איתי, מציע שיערכו משחק משותף - משפחה מול משפחה, איתי מופתע אך גם חושש. איך אבא ישחק שאין לו שום ידע?.
הספר כתוב בהומור רב, קצבי ומעט מותח עם עלילה מהנה. בדיאלוגים משעשעים בין הדמויות הקיימות. למשל איך כל משפחתו של איתי מאחדים כוחות כדי לאמן את האב, מבלי באמת לקרוא לזה אימון. וביום המשחק? אחח איזה יום מושלם.
הכתיבה בגובה עיניי הילד, בשפה נקייה.
את האיורים של אביאל בסיל אני מאוד אוהבת באופן כללי, בואו נגיד שעד היום הבחור לא אכזב. הוא מצליח לתפוס רגעים ולהעביר רגשות ובספר זה יש רגשות שנעים מחשש ועד התלהבות ןאת כל זאת אנו חווים מהאיורים - כיף להביט בדפים ולעקוב בעין מפוקסת על המצויר.
את ספריו של ליעד שהם אני מאוד והנה הוכחה נוספת שהוא יודע לכתוב לכולם.
מומלץ - קריאה מהנה,
יעל
תאריך הכנסה לאתר 09/01/2015
אבא בונה עוגה – ליעד שהם, איורים: נעם נדב
הגול הראשון שלי- ליעד שהם, איורים: אביאל בסיל
העלילה בשני משפטים: תמר רוצה בית בובות, אבא ואמא מבטיחים לה שיקנו לה אבל הוא יקר. יום אחד אבא אומר לתמר שהם יקחו חופש היום, הם אוספים מצרכים לעוגה ובסוף מתברר שהם בונים בית בובות
איתי... המשך הביקורת
אבא בונה עוגה – ליעד שהם, איורים: נעם נדב
הגול הראשון שלי- ליעד שהם, איורים: אביאל בסיל
העלילה בשני משפטים: תמר רוצה בית בובות, אבא ואמא מבטיחים לה שיקנו לה אבל הוא יקר. יום אחד אבא אומר לתמר שהם יקחו חופש היום, הם אוספים מצרכים לעוגה ובסוף מתברר שהם בונים בית בובות
איתי אוהב מאוד כדורגל, אבל אבא שלו לא, והוא גם לא יודע לשחק, לכן איתי מופתע שאבא שלו מוכן לשחק מול אבא של דן- משפחה מול משפחה.
ליעד שוהם הוא אחד הסופרים האהובים עלי, שמחתי מאוד כשראיתי שהוא התחיל לכתוב גם ספרי ילדים. לא סתם החלטתי לכתוב על שניהם יחד. יש בשניהם הרבה מהמשותף. קודם כל החיבור בין האבא לילד. האמא יחסית שולית בספרים, והאבא והילד תופסים את מרכז הבמה. הם גם מאוד מפוכחים וריאלסטים, ומחנכים על הדרך, בלי כפייה לערכים. ב"אבא בונה עוגה" הילדה לומדת שלפעמים צריך להתאפק. לא כל דבר מבקשים ומיד מקבלים, וגם- הרבה יותר כיף לשחק במשהו שעובדים עליו, מאשר משהו שמקבלים מהחנות. אני חושב שאחד המשחקים שהחזיק מעמד זמן ארוך יותר אצל הבת שלי, מהמשחקים הקנויים שלה, הוא המיטה המצ'וקמקת שהכנו יחד מקופסת נעלים וממטפחת ישנה. ישבנו יחד והכנו, די בהשראת הספר הזה, וזו היתה פעילות מחברת ונהדרת, והבת שלי נקשרה למיטה הזו מאוד. ספר שבזכותו מגיעים למשהו כזה, הוא קסום ומיוחד. הילדים שלי פשוט עפו על הספר הזה מהפעם הראשונה, שבה שאלנו אותו מהספריה, ועוד יותר אחרי שסבא וסבתא קנו אותו עבורנו. למרות שהוא לכאורה "גברי", כי למעט תמר שותפים בו אביה, הסבים, ועוד כל מיני חברים של אבא (חוץ מאמא אחת שאחראית על קישוט), יש בו את הקטע ה"נשי", על האבא שיושב עם הבת שלו בשביל שיהיה לה משחק לבובות. החיבור הזה, הכיף הזה של אבא ובת יחד הוא נהדר, בשילוב עם הסבים, שגם הם לא תמיד מוצלחים, ופשוט עושה כיף גם להורים לקרוא אותו כל פעם מחדש. האיורים המטריפים של נעם נדב מוסיפים לאוירה הקסומה, לטיפוסים המענינים, ולבנייה המשותפת של בית הבובות, שרואים כמה הוא לא מושלם, ומצד שני כמה הוא "ביתי" וחם וכמה אהבה יש בין הילדה לאביה וסביה. פשוט מעביר את האוירה בצורה מדליקה ושאפו גדול עבורם.
גם ב" הגול הראשון שלי" יש חיבור בין אבא לילד, בן במקרה הזה, ושוב כל המשפחה משתפת פה פעולה בשביל ללמד את האבא לשחק כדורגל, גם פה, בדיוק כמו ב"אבא בונה עוגה" הכל נעשה בהתחלה בערמומיות, בלי לגלות לאבא שלמעשה מאמנים אותו למשחק, עד שהוא בסוף מבין ולוקח ברצינות את האימון, ואפילו מצליח להבקיע גול במשחק. המשפחתיות החזקה הזו בשני הספרים, האהבה, הנתינה של האבא לילדים שלו, שגם שאין לו מושג והוא לומד איך לבנות את הבית, או איך לשחק כדורגל כדי לא לבייש את הבן שלו, ויחד עם זה הם מתחברים יחד, פשוט מהנים. גם כאן יש איורים מהממים, על עמודים שלמים, צבעונים וחיים שמושכים את העין ולגמרי מכניסים את אוירת הסיפור. עם זאת, ואני חייב להגיד שהמדגם הוא לא מייצג כלל ונבחן על הילדים שלי – בן 3.5 ובת 5.5, אני חושב שקהל היעד של "הגול" הוא "נישתי" מצומצם יותר. יש בו הרבה מושגים מעלם הכדורגל, והטקסט שלו קצת ארוך יותר ומחייב קצת יותר "טוסיק" ולכן לדעתי מיועד לקהל קצת יותר בוגר מזה של "אבא בונה עוגה" וכנראה גם כזה שמתחבר יותר לכדורגל. שלי כאמור, שחולים על "אבא בונה עוגה", פחות הצליחו להתחבר ל"גול". אם כי בעיני הוא מקסים, ואני כבר מחכה שהבן שלי יגדל בעוד שנה-שנתיים ואוכל לשבת איתו ולספר לו, וכמובן לקחת אותו למשחק, כי הספר מדליק ואין לי ספק שכשהוא ייכנס לעולם הכדורגל הוא יהנה מהספר ויירצה לשמוע אותו.
שורה תחתונה- ליעד שוהם תותח גם בספרי ילדים וגם בספרי מבוגרים.
תאריך הכנסה לאתר 02/12/2014
"איתי אוהב כדורגל.
במיוחד לשחק עם החבר שלו דן.
והכי, הכי הוא אוהב
כשאבא של דן מצטרף
כי אבא של דן שחקן מצוין"
וזו הבעיה של איתי, שהשחקן המצוין הוא אבא של דן ולא אבא שלו.
אבא של איתי מופנם יותר ולא אוהב לשחק כדורגל בכלל.
והנה קבעו המשפחות להתחרות ביניהן,... המשך הביקורת
"איתי אוהב כדורגל.
במיוחד לשחק עם החבר שלו דן.
והכי, הכי הוא אוהב
כשאבא של דן מצטרף
כי אבא של דן שחקן מצוין"
וזו הבעיה של איתי, שהשחקן המצוין הוא אבא של דן ולא אבא שלו.
אבא של איתי מופנם יותר ולא אוהב לשחק כדורגל בכלל.
והנה קבעו המשפחות להתחרות ביניהן, והמשפחה של איתי כולה,
כולל הסבתא והאחות הצעירה של איתי, מאמנות את אבא.
מה קרה בסוף, תצטרכו לקרוא בעצמכם.
בחרתי בספר הזה כדי להשפיע בצורה עקיפה על אופק, ששוחה, משחק כדור-סל,
רץ מהר וכו' ואינו אוהב לשחק כדור-רגל. חשבתי שיראה כיצד אפשר לשנות גישה,
ואפילו כשזה נוגע למבוגרים. החברים של אופק כועסים שהוא לא משחק אתם בהפסקה
בכדורגל. אופק בן שש וכך עוד שניים מנכדיי, כולל בת ה-10 ובן דודה, המשחקים יחד הרבה
כדורגל במפגשים בשבת, ומעט כדור-סל.
אופק מספר על הספר:
הספר מצחיק, נחמד ויפה.
למה? כי הוא מספר על איתי ודן שהם חברים טובים. אבא של דן שחקן מצוין בכדור-רגל,
ואבא של איתי לא משחק בכלל. הכול היה בסדר עד שהמשפחות החליטו לשחק כדור-רגל
אחת עם השנייה. מצחיק מאוד איך שכל המשפחה עושה אימונים לאבא שיצליח להכניס גול.
גם סבתא משתתפת.
הכי אהבתי איך צעקו לאבא במשחק, תזכור את הבעיטה עם הגרב של סבתא.
הציורים בספר יפים ומצחיקים. ספר כייפי שהילדים במשפחה שלי רוצים לקרוא עוד פעם.
(סבתא קראה לנו בשבת). אבא קרא לי ואימא קראה לי ואני גם קורא לאט.
לסיכום:
ניכרת התלהבותו של אופק ואכן הספר מומלץ בחום, עם הסתייגות חינוכית אחת:
המשפחה חמה ומאושרת, כולם זורקים לאבא בגדים מן הכביסה ומאמנים אותו לבעיטות ...
אך הילדים נהנו מזה וצחקו. אני פחות.
האיורים בספר מהממים, כך שהספר מומלץ גם על ידי שלושת נכדיי, כשאופק בראשם,
וגם על ידי.
תאריך הכנסה לאתר 23/11/2014
אם אני אכתוב שזה יופי של ספר, אתם תגידו שאני משוחדת, נכון?
ואתם בהחלט צודקים.
אבל כמו שאומרים "זה שאני פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחרי"
אז גם כאן אני אגיד "זה שאני משוחדת, זה לא אומר שזה לא יופי של ספר".
ולמה אני... המשך הביקורת
אם אני אכתוב שזה יופי של ספר, אתם תגידו שאני משוחדת, נכון?
ואתם בהחלט צודקים.
אבל כמו שאומרים "זה שאני פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחרי"
אז גם כאן אני אגיד "זה שאני משוחדת, זה לא אומר שזה לא יופי של ספר".
ולמה אני משוחדת? כי אני אוהבת את הספרים של ליעד שהם, לגדולים ולקטנים.
בעצם ליעד מפתיע אותי כל פעם מחדש.
מכירים את המצב הזה שבו הגבר עושה כל מה שאישה רוצה, והכל בתנאי שהיא "שתלה" בראש שלו שזה בדיוק הרצון שלו? (אני מחייכת ומתלוצצת, נא לא לקחת ברצינות)
אבל על עקרון הזה מבוסס הספר.
איתי אוהב כדורגל, אבל יש לו אבא "חנון" כזה שמעדיף לקרוא ולהקריא ספרים, לצייר, לחלום. הוא בכלל לא מתעניין בכדורגל.
לאיתי יש חבר שקוראים לו דן. אבא של דן מאד אוהב כדורגל.
אבא של דן מציע שהם ישחקו משפחה מול משפחה. ולהפתעתו של איתי, אבא שלו מסכים.
אבל יש בעיה, בעיה מאד רצינית. אבא של איתי לא יודע כלום על כדורגל, הוא לא בכושר והוא גם לא רוצה להתאמן.
הוא רק אומר לאיתי "אל תדאג, הכל יהיה בסדר"
אבל איתי דואג. איתי דואג מאד.
ואז לאיתי הבזיק רעיון. רעיון נהדר. רעיון מוצלח מאד.
הוא משתף ברעיון הזה את אמא שלו, את סבתא וסבא, ואפילו את מעיין הקטנה.
הרעיון הוא – איך לאמן את אבא שלו, אפילו שאבא שלו לא ידע שמאמנים אותו.
ואתם יודעים מה? זה הצליח. הצליח מאד.
אבל אם אתם רוצים לדעת מה הרעיון, אז תצטרכו לקרוא לבד.
רוצים רמז? תסתכלו באיורים המצורפים
הספר הוא ספר באמת מקסים, מצחיק, עם הרבה הומור
מנוקד ובחרוזים
ואין אין אין על האיורים של אביאל בסיל.
קראתי וממש נהניתי
מאד מאד מאד ממליצה.
תאריך הכנסה לאתר 01/11/2014
ההמלצה נכתבה על ידי יאיר בן ה-8 בקירוב
זהו סיפור על ילדי ששמו איתי שאוהב כדורגל, אבל אבא שלו לא מבין בכדורגל. דן, חבר של איתי, ואבא שלו מזמינים את איתי ואביו למשחק כדורגל ואבא של איתי מסכים. איתי מתפלא כי בדרך כלל אבא שלו לא מסכים לכאלה דברים. איתי דואג שהם יפסידו במשחק... המשך הביקורת
ההמלצה נכתבה על ידי יאיר בן ה-8 בקירוב
זהו סיפור על ילדי ששמו איתי שאוהב כדורגל, אבל אבא שלו לא מבין בכדורגל. דן, חבר של איתי, ואבא שלו מזמינים את איתי ואביו למשחק כדורגל ואבא של איתי מסכים. איתי מתפלא כי בדרך כלל אבא שלו לא מסכים לכאלה דברים. איתי דואג שהם יפסידו במשחק כי אבא שלו ממש גרוע בכדורגל ופעם אפילו הבקיע גול לשער של הקבוצה שלו. כל המשפחה מתחילה לאמן את האבא ומתפלאת כשהוא מצליח במשחק...
אני לא אוהב כדורגל, אבל אהבתי את הספר. באמצע הספר יש הפתעה ותגלו אותה כשתקראו את הספר. אני ממליץ על הספר לילדים שאוהבים כדורגל וגם לאלא שלא כי הם ילמדו מהספר להאמין בעצמם.
בשורה התחתונה: אל תבקיעו גול עצמי!
תאריך הכנסה לאתר 25/10/2014
הספר הוקרא לאליאב בן 4.
אני חייבת להודות שכשהספר הגיע אלינו אני כל כך שמחתי וקפצתי שאליאב לא הבין מה הסיבה שאני כל כך מתלהבת מהספר.
הסברתי לאליאב שזה ספר שכתב ליעד שהם והוא כמובן עדיין לא הבין, אז לקחתי אותו למדף הספרים שלי והראתי... המשך הביקורת
הספר הוקרא לאליאב בן 4.
אני חייבת להודות שכשהספר הגיע אלינו אני כל כך שמחתי וקפצתי שאליאב לא הבין מה הסיבה שאני כל כך מתלהבת מהספר.
הסברתי לאליאב שזה ספר שכתב ליעד שהם והוא כמובן עדיין לא הבין, אז לקחתי אותו למדף הספרים שלי והראתי לאליאב כמה ספרים יש לי שנכתבו על ידי ליעד שהם, אז הוא אמר:
״נראה לי את שאוהבת לקרוא את מה שהאיש הזה כותב״.
הסברתי לאליאב ש ״האיש הזה״ הוא הסופר הישראלי שאני הכי אוהבת ומתרגשת כשיוצא ספר חדש שלו (-;
ואז הקראתי בשמחה לאליאב את הסיפור, לאבא של איתי אין מושג קלוש בכדורגל
ואיתי היה מופתע שאבא שלו הסכים להצעתו של אבא של דן חבר שלו, לערוך משחק משפחות.
ואז התחילו ההכנות ואימונים למשחק המיוחל ואבא של איתי מתחיל לערוך אימונים לקראת המשחק וזה ממש מצחיק כמה לאבא של איתי אין בכלל מושג איך ומה עושים.
לאיתי יש אחות, מעיין שמה, כל המשפחה כולל אמא של איתי, סבתא וסבא ״מתגייסים״ לטובת האימונים. ולבסוף מתקיים המשחק וכמו בכל ספר ילדים הסוף טוב.
כשהקראתי לאליאב את הסיפור הוא היה ממש שקוע בציורים שבספר, אבל הקשיב לסיפור ולא דיבר, מה שלא מתאים לאליאב, בדרך כלל, הוא שואל המון שאלות תוך כדי סיפור.
כשסיימתי להקריא, שאלתי אותו איך הוא לא שאל שום שאלה תוך כדי סיפור?
הוא אמר לכל אורך הסיפור הוא חיכה לשמוע אם יש לאיתי או לסבא וסבתא של איתי כלב.
שאלתי למה?
ואז אליאב ביקש לדפדף בספר מתחילתו, הוא מראה לי שבכל עמוד מצויר כלב חום וחמוד, פעם שוכב, פעם לבוש, פעם על הכתף של אבא של איתי ואומר לי שהכלב בכלל לא השתתף בסיפור, רק בציורים.
ואני אומרת, מושלם, מקסים
אם ילד בן 4 הצליח לשים לב לכל אורך הספר בפרט שכזה, לדעתי מגיע שאפו גם למאייר.
שאלתי את אליאב מה דעתו על הסיפור, והוא ענה שהסיפור יפה והוא שמח שאבא של איתי החליט לשחק.
ספר מקסים, מלא בציורים הומוריסטיים,
סיפור אפילו מרגש עקב סופו.
מכיוון שאני לא חושבת שיש בית במדינה שלא אוהבים בו כדורגל, הספר הזה חובה בכל בית.
תהנו.
עליזה אלחרר ואליאב
תמונות:
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
