אבא בונה עוגה – ליעד שהם, איורים: נעם נדב

הגול הראשון שלי- ליעד שהם, איורים: אביאל בסיל

העלילה בשני משפטים: תמר רוצה בית בובות, אבא ואמא מבטיחים לה שיקנו לה אבל הוא יקר. יום אחד אבא אומר לתמר שהם יקחו חופש היום, הם אוספים מצרכים לעוגה ובסוף מתברר שהם בונים בית בובות

איתי אוהב מאוד כדורגל, אבל אבא שלו לא, והוא גם לא יודע לשחק, לכן איתי מופתע שאבא שלו מוכן לשחק מול אבא של דן- משפחה מול משפחה.

ליעד שוהם הוא אחד הסופרים האהובים עלי, שמחתי מאוד כשראיתי שהוא התחיל לכתוב גם ספרי ילדים. לא סתם החלטתי לכתוב על שניהם יחד. יש בשניהם הרבה מהמשותף. קודם כל החיבור בין האבא לילד. האמא יחסית שולית בספרים, והאבא והילד תופסים את מרכז הבמה. הם גם מאוד מפוכחים וריאלסטים, ומחנכים על הדרך, בלי כפייה לערכים. ב"אבא בונה עוגה" הילדה לומדת שלפעמים צריך להתאפק. לא כל דבר מבקשים ומיד מקבלים, וגם- הרבה יותר כיף לשחק במשהו שעובדים עליו, מאשר משהו שמקבלים מהחנות. אני חושב שאחד המשחקים שהחזיק מעמד זמן ארוך יותר אצל הבת שלי, מהמשחקים הקנויים שלה, הוא המיטה המצ'וקמקת שהכנו יחד מקופסת נעלים וממטפחת ישנה. ישבנו יחד והכנו, די בהשראת הספר הזה, וזו היתה פעילות מחברת ונהדרת, והבת שלי נקשרה למיטה הזו מאוד. ספר שבזכותו מגיעים למשהו כזה, הוא קסום ומיוחד. הילדים שלי פשוט עפו על הספר הזה מהפעם הראשונה, שבה שאלנו אותו מהספריה, ועוד יותר אחרי שסבא וסבתא קנו אותו עבורנו. למרות שהוא לכאורה "גברי", כי למעט תמר שותפים בו אביה, הסבים, ועוד כל מיני חברים של אבא (חוץ מאמא אחת שאחראית על קישוט), יש בו את הקטע ה"נשי", על האבא שיושב עם הבת שלו בשביל שיהיה לה משחק לבובות. החיבור הזה, הכיף הזה של אבא ובת יחד הוא נהדר, בשילוב עם הסבים, שגם הם לא תמיד מוצלחים, ופשוט עושה כיף גם להורים לקרוא אותו כל פעם מחדש. האיורים המטריפים של נעם נדב מוסיפים לאוירה הקסומה, לטיפוסים המענינים, ולבנייה המשותפת של בית הבובות, שרואים כמה הוא לא מושלם, ומצד שני כמה הוא "ביתי" וחם וכמה אהבה יש בין הילדה לאביה וסביה. פשוט מעביר את האוירה בצורה מדליקה ושאפו גדול עבורם.

גם ב" הגול הראשון שלי" יש חיבור בין אבא לילד, בן במקרה הזה, ושוב כל המשפחה משתפת פה פעולה בשביל ללמד את האבא לשחק כדורגל, גם פה, בדיוק כמו ב"אבא בונה עוגה" הכל נעשה בהתחלה בערמומיות, בלי לגלות לאבא שלמעשה מאמנים אותו למשחק, עד שהוא בסוף מבין ולוקח ברצינות את האימון, ואפילו מצליח להבקיע גול במשחק. המשפחתיות החזקה הזו בשני הספרים, האהבה, הנתינה של האבא לילדים שלו, שגם שאין לו מושג והוא לומד איך לבנות את הבית, או איך לשחק כדורגל כדי לא לבייש את הבן שלו, ויחד עם זה הם מתחברים יחד, פשוט מהנים. גם כאן יש איורים מהממים, על עמודים שלמים, צבעונים וחיים שמושכים את העין ולגמרי מכניסים את אוירת הסיפור. עם זאת, ואני חייב להגיד שהמדגם הוא לא מייצג כלל ונבחן על הילדים שלי – בן 3.5 ובת 5.5, אני חושב שקהל היעד של "הגול" הוא "נישתי" מצומצם יותר. יש בו הרבה מושגים מעלם הכדורגל, והטקסט שלו קצת ארוך יותר ומחייב קצת יותר "טוסיק" ולכן לדעתי מיועד לקהל קצת יותר בוגר מזה של "אבא בונה עוגה" וכנראה גם כזה שמתחבר יותר לכדורגל. שלי כאמור, שחולים על "אבא בונה עוגה", פחות הצליחו להתחבר ל"גול". אם כי בעיני הוא מקסים, ואני כבר מחכה שהבן שלי יגדל בעוד שנה-שנתיים ואוכל לשבת איתו ולספר לו, וכמובן לקחת אותו למשחק, כי הספר מדליק ואין לי ספק שכשהוא ייכנס לעולם הכדורגל הוא יהנה מהספר ויירצה לשמוע אותו.

שורה תחתונה- ליעד שוהם תותח גם בספרי ילדים וגם בספרי מבוגרים.

אם אני אכתוב שזה יופי של ספר, אתם תגידו שאני משוחדת, נכון?

ואתם בהחלט צודקים.

אבל כמו שאומרים "זה שאני פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחרי"

אז גם כאן אני אגיד "זה שאני משוחדת, זה לא אומר שזה לא יופי של ספר".

ולמה אני משוחדת? כי אני אוהבת את הספרים של ליעד שהם, לגדולים ולקטנים.

בעצם ליעד מפתיע אותי כל פעם מחדש.

מכירים את המצב הזה שבו הגבר עושה כל מה שאישה רוצה, והכל בתנאי שהיא "שתלה" בראש שלו שזה בדיוק הרצון שלו? (אני מחייכת ומתלוצצת, נא לא לקחת ברצינות)

אבל על עקרון הזה מבוסס הספר.

איתי אוהב כדורגל, אבל יש לו אבא "חנון" כזה שמעדיף לקרוא ולהקריא ספרים, לצייר, לחלום. הוא בכלל לא מתעניין בכדורגל.

לאיתי יש חבר שקוראים לו דן. אבא של דן מאד אוהב כדורגל.

אבא של דן מציע שהם ישחקו משפחה מול משפחה. ולהפתעתו של איתי, אבא שלו מסכים.

אבל יש בעיה, בעיה מאד רצינית. אבא של איתי לא יודע כלום על כדורגל, הוא לא בכושר והוא גם לא רוצה להתאמן.

הוא רק אומר לאיתי "אל תדאג, הכל יהיה בסדר"

אבל איתי דואג. איתי דואג מאד.

ואז לאיתי הבזיק רעיון. רעיון נהדר. רעיון מוצלח מאד.

הוא משתף ברעיון הזה את אמא שלו, את סבתא וסבא, ואפילו את מעיין הקטנה.

הרעיון הוא – איך לאמן את אבא שלו, אפילו שאבא שלו לא ידע שמאמנים אותו.

ואתם יודעים מה? זה הצליח. הצליח מאד.

אבל אם אתם רוצים לדעת מה הרעיון, אז תצטרכו לקרוא לבד.

רוצים רמז? תסתכלו באיורים המצורפים

הספר הוא ספר באמת מקסים, מצחיק, עם הרבה הומור

מנוקד ובחרוזים

ואין אין אין על האיורים של אביאל בסיל.

קראתי וממש נהניתי

מאד מאד מאד ממליצה.