וואוו, איזה ספר. כל כולו 91 עמוד, אך הוא נגע בי מאד.

אני חושבת שהסקירה שלי תהיה ארוכה יותר.

איך אפשר לכתוב על ספר כזה שהוא מצחיק, שנון, תמים , אכזרי ונהדר, כאשר הספר עוסק כמעט כולו בהפיכת בני האדם לגופות.

אבל, עובדה – קראתי אותו עם חיוך על השפתיים וחמלה בלב.

כמו כן, עמדו נגד עיני, הילדים של אנשי דאעש (בהמשך תבינו).

טוצ'טלי ( פירוש השם ארנב) הוא ילד בן השבע.  הוא בנו של סוחר סמים מקסיקני. הוא קורא לו בשמו – יולקאוט (פירוש השם – נחש פעמונים) ולא אבא. הוא גדל ללא אם. בחברת גברים שומרי ראש. בבית מבודד. הוא בטוח שהוא שותף מלא , ושווה מול שווים בכנופיה של אנשים קשוחים. כל חייב הוא הכיר רק 15-20 בני אדם. משום מה חלקים אילמים.

מי שמחנך אותו זה אביו ומורה פרטי. הוא ילד אינטליגנטי מאד, בוגר לגילו. יש לו אובססיה לכובעים, גליוטינה ל...היפופוטם גמדי מליבריה.

קשוח, אמרנו?

"אני לא מתבכיין כל  היום על זה שאין לי אמא. אומרים שמי שאין לו אמא בוכה מלא, ליטרים על גבי ליטרים של דמעות, עשה אן שניים עשר ליטר ביום. אבל אני לא בוכה, כי מי שבוכה, מתרומם."

"נדמה לי שהחיים שלי די נתעבים כרגע. ואולי גם פתטיים"

חינוך אמרנו?

"זה משחק של שאלות ותשובות. אחד זורק מספר של כדורים ואיבר בגוף, והשני עונה : חי, גופה או התחזית שמורה.

כדור בלב – גופה.

שלושה כדורים בציפורן הזרת של רגל שמאל  - חי.

שלושה כדורים בלבלב – התחזית שמורה"

האם זה לא מזכיר את דאעש?

"לפני כמה ימים בא לארמון שלנו אדון שלא הכרתי, ויולקאוט רצה לבדוק אם אני גבר או לא. הפנים של האדון היו מרוחות בדם, והאמת, היה קצת מפחיד לראות אותו. אבל אני לא אמרתי כלום, כי מי שגבר לא מפחד, ומי שמפחד, מתרומם. עמדתי בפנים חתומות בזמן ששני השומרים של הארמון החטיפו לו מכות קטלניות. בסוף התברר שהאדון מתרומם, כי הוא התחיל לצרוח ולצעוק : אל תהרגו אותי! אל תהרגו אותי! הוא אפילו השתין במכנסיים. המזל הוא שאני כן יצאתי גבר ויולקאוט נתן לי לצאת לפני שהפכו את המתרומם לגופה"

"בפועל יש מלא דרכים לייצר גופות, אבל הדרך הכי רווחת היא באמצעות חורים. חורים שמחוררים בבני האדם כדי שיברח להם הדם. קלעי האקדחים מייצרים חורים, וגם סכינים מסוגלות לייצר אותם"

"בפעם ההיא הוא גם קנה לי את האריה. ואמר לי משהו על איזה איש שלט הצליח להגיע אל ההר, ובגלל זה ההר בא אליו"

"את ההתאבדויות אני לא יודע איך אנחנו מבצעים, אבל בטח שלא באמצעות הנמרים. בנמרים אנחנו משתמשים כדי שיטרפו את הגופות. וכך גם באריה שלנו"

גיליוטינה אמרנו?

"הם מניחים  סלסילה על הגיליוטינה, ממש מתחת לראש של המלך. אחרי זה הצרפתים שומטים את הלהב, ואז הראש הכרות של המלך נופל לתוך הסלסילה. בגלל זה אני אוהב את הצרפתים, בגלל העידון הקיצוני שלהם. לא רק שהם מורידים למלך את הכתר כדי שלט יימעך, אלא שבנוסף הם דואגים שהראש לא יתגלגל להם על הרצפה. אחרי זה הצרפתים מוסרים את הראש לאיזו גברת כדי שתבכה [...] אנחנו המקסיקנים, לא שומרים את הראשים הכרותים בסלסילות. אנחנו מוסרים את הראשים הכרותים בארגזים של ברנדי מיושן"

"יום אחד החליטו המלכים ממלכת ספרד להפוך גם למלכים של מכסיקו. אז הם באו והתחילו להרוג את אינדיאנים [...] טוב, האמת היא שהיו אינדיאנים שהם אפילו לא הרגו, אלא רק שרפו את כפות הרגליים"

בעצם טוצ'טלי הוא ילד מאד מאושר, יש לו ראיה מאד מיוחדת על החיים. יש לו חיים מסודרים, סדר יום מאד קפדני.

הוא יודע להבדיל בקוטר של אקדח, הוא יודע איך הופכים בן אדם לגופה. יש לו גן חיות פרטי בבית (נמרים ואריה), הוא מקבל הרבה כובעים, הוא מקבל כל מה שהוא רוצה (פרט לחופש להסתובב בחוץ), הוא חושב שהוא שווה בין שווים. יש לו מבשלת ושומר ראש ומורה פרטי. יש לו ספרים.

רק משום מה, רוב הזמן כואבת לו הבטן והוא חולה (פסיכוסומטי)

הוא התמים, באמת מסתכל על העולם בתמימות.

זה העולם שהוא גדל בו. בדידות והפיכת אנשים לגופות

אחד הספרים המדהימים ביותר שקראתי בזמן האחרון.

ממליצה בכל לב.