הסיפור הזה הוא דרמה מתובלת בתבלינים חריפים הודיים. אישית אני לא מתחברת לסוג הזה של תבשילים. זכור לי שלפני מספר שנים, ביקרתי במסעדה הודית, ולאחריה זכיתי ללילה לבן. לצערי, הקיבה העדינה שלי לא מסתדרת עם התבלינים הללו.
הספר "נערת ההרדוף" מסופר על ידי קורובי. קורובי בתרגום מהודית – הרדוף שידוע כשיח איתן שעליו רעילים. מטאפורה תואמת לדמות הראשית בסיפור, בדיוק כמו קורובי שעמדה איתנה מול הדיעות הקדומות, הסטיגמות והמנטאליות.
אימא של קורבי נפטרה לפני כ-18 שנים בלידתה, וזה קרה אחרי חודשים ספורים, שהאב סטודנט למשפטים, נהרג בתאונת דרכים בארה"ב. עם המידע הזה חיה קורובי עד לגיל 18.
קורובי רוי יודעת מעט מאוד על הוריה. היא גדלה אצל סבתא וסבא (הוריה של האם) ולמדה בפנימיה. מצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב ביחס לאחרים בקלקותה.
ב-27.2.2002 ערב ארוסיה לרג'אט, היא פוגשת את האם בחלומה ומספרת לה על רג'אט ארוסה, שמתואר על ידה כבחור חכם, מצחיק, דאגן, אכפתניק, בן למשפחה עשירה ומודרנית בהודו.
בחלום הזה יש מסר לקורובי, אך היא נמנעת מלשתף אפילו את הסבתא והסבא (סרוג'יני ובימאל).
לפני מספר שנים, קורובי חיפשה ספר לקריאה, כפי שנהגה תמיד לחפש בספריה של הסבא. היא בחרה ספר שירה ישן ומתוך הספר נפל דף נייר כחול.
ציטוט עמוד 11:
"יקר לי מכל,
אני חושבת עליך כל דקה, כל שעה. קשה להאמין שחלפו רק שלושה חודשים מאז חיבקתי אותך ונפרדתי ממך לשלום. חשבתי שאוכל לעמוד בפירוד הזה, אך אינני יכולה. בכל יום ויום מייסרים אותי הגעגועים למגע ידך. בכל לילה ולילה אני נזכרת איך בזרועותיך הרגשתי שלמה. אני מדברת אל התינוקת שבתוכי-אני משוכנעת שזאת בת-ומספרת לה עליך עוד ועוד. חשוב לי להבטיח שילדתנו תדע שאהבתך אופפת אותה גם כשאתה מרוחק מרחק בלתי אפשרי, בעולם אחרי לגמרי-"
קורובי מרגשת, פשוטה ועקשנית – אהבתי את העקשנות שבה. היא לא ויתרה ויצאה נגד כל המוסכמות המסורתיות והחברתיות. הדמות הזו מובילה את הקורא אט אט מהודו, למסע רחב בתוך ארצות הברית הענקית.
מלבד הסיפור הנוגע ללב של קורובי, הסופרת צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני, עוטפת את כל העלילה ברקע הפוליטי והחברתי של הודו. לדוגמא: הבעיות עם המוסלמים, הכנופיות ברחובות, הפחד משודדי הדרכים, הבדלי המעמדות בהודו, עשירים מול עניים, ועל חשיבות המעורבות והקרבה לבעלי ההחלטות והממון בהודו.
על רקע הסיפור האישי, נשאלות שאלות האם מותר לשקר מתוך אהבה ופחד? קורובי אהבה את הסב שהיה כל עולמה, ודווקא הוא הסתיר ממנה סוד, שכמעט מעמיד את נישואיה לרג'אט בסימן שאלה...
ציטוט מעמוד 80: "ברור שלא ... אבל בעמקי לבו רג'אט מוטרד. אחד הדברים שקסמו לו בקורובי היה הרקע לה. בנגל הוותיקה במלוא הדרה, סבא-רבא שלה השופט, סבה הפרקליט, אביה הסטודנט המצטיין למשפטים שחייו נגדעו באבם בתאונה טראגית – קנדאני , אצולת קולקטה, מעמד בעל משקל סגולי ששום הון לא יקנה כרטיס כניסה אליו..."...."ועכשיו מתברר שהיא איננה מי שחשב...".
ציטוט נוסף מעמוד 94: "אם זה חשוב כל כך לעסק שלכם, אני מוכנה לשחרר את רג'אט מהאירוסים"...
הספר הזה מחולק לשניים: חיי שתי המשפחות בהודו לרבות הסביבה החברתית, ומסע החיפוש של קורובי אחר זהותה בארצות הברית. בשני המקרים עוסקת הסופרת במצב הפוליטי והחברתי. ארצות הברית המודרנית והמתורבתת, שעדיין מלקקת את פצעיה מאסון התאומים - 11.9.2001 , מול הודו המתייסרת בבעיות עם המוסלמים וקבוצותיהם, ומצב כלכלי וסוציו-אקונומי נוראי.
בארצות הברית קורובי חושפת את הסודות אט אט, היא אוספת את המידע כטיפות שמן על גבי מים ומאידך, בהודו רג'אט עצמו מתמודד עם עברו ואהבתו לסוניה ולא רק...
זהו ספר על אישה שלא מוותרת, ויוצאת מול הדעות המיושנות והקדומות של בני עמה.
בסיכומו של עניין זהו ספר חביב, קריא, מרגש, עם קצת קנאת נשים, ולעיתים יש פה ושם מעט "מתח באוויר".
זו עלילה שנתפרה כשמיכת טלאים... את הטלאים מחברת קורובי לקורא פרק אחר פרק.
לי הספר הזה הזכיר את הסדרה "אבודים" המוכרת מהטלביזיה.
נחמד, קלישאי, צפוי ומוכר... אין בו חידוש. לדעתי היה אפשר לקצר את הסיפור ויותר לעבות את הדמויות, למרות ההרחבה המרובה, על מערכות היחסים במשפחה ההודית ומנהגיה, והכבוד והערכה שהדור הצעיר רוכש לדור הבוגר.
בסך הכול נהניתי לקרוא את הספר אין בו פיתולים מסוכנים. J. תיהנו!
לי יניני
