העולם נברא בידי האל, כך כתוב בספרים. והספרים הם החוט המחבר את החיים עם המתים.
גיטל, נולדה בווהלין במאה ה-18. אביה משולם- פייביש היה למדן גדול ואהב את הספרים. הוא גם אהב מאוד את בתו, והיה מלמדה גם לקרוא בספרים. גם היא מאוד אהבה אותו, אבל ביום שעזבה את ביתה כדי להתחתן, הוא אפילו לא ליווה אותה, רק הסתכל עליה עוזבת מהחלון…

בגיל שתים עשרה השיאו אותה בשידוך לבנו של המגיד גדול ממזריטש, רבי אברהם המלאך, שהיה חולני ומתבודד. המגיד ידע, שבכוחה של גיטל, לאפשר לבנו חיים, לכן שלח שליחים שיבואה אליהם.
את המגיד הגדול היא פגשה כשהפכה לכלתו, ובמהרה נפשה נקשרה בנפשו. זמן קצר אחרי נישואיה, בחלומה היא עלתה לסנהדרין של מעלה וטענה לפניו טענות, שהקנו לבעלה עוד שתיים עשרה שנות חיים. המגיד הגדול ראה מה היה שם וזכר הכל.
גיטל תמיד הרגישה שהמגיד רואה אותה ויודע עליה הרבה יותר ממה שהיא ידעה על עצמה. כל זמן היה בחיים היא חשה שיש לה בית.
הוא היה אדם עם יפעה, זה הזוהר הנוגע בליבותיהם של בני האדם. ומאז שהוא מת היא לא ראתה שום אדם עם יפעה. פעם היא חשבה שבארץ ישראל היא תראה הרבה אנשים כמוהו, אך היא טעתה.

אחרי שהמגיד הלך לעולמו, חרב ביתה והיא הרגישה שנשארה חשופה.
בעלה בקושי שהה עמה מאז נישואיהם, הוא המעיט במילים ואף נסע לעיר אחרת ללמד שם. היא נשארה עם שני בניהם לבדה. היא חשה כלפי בעלה כעס גדול, שעם השנים רק הלך וגדל.
כשבעלה נפטר לאחר שתיים עשרה שנה, היא חשה שהוא לא מת כי אם פרש כנפיים ופרח. ובוודאי הוא יושב עכשיו בכיסא הסנהדרין הריק, שראתה אז בחלומה.

חלומה הגדול של גיטל עוד מילדותה היה להגיע לירושלים. היא אפילו ניסתה, בהיותה ילדה קטנה, לקחת את אחיה וללכת איתו ברגל לשם. (כמובן שהם לא הגיעו רחוק…).

לאחר שאיבדה את אביה, את המגיד ולבסוף גם את בעלה, היא החליטה שהגיעה העת לצאת למסע לארץ ישראל. היא מסרה את שני בניה לאימוץ ועזבה את עולם החסידות.
בתום מסע מפרך, דרך טורקיה, היא הגיעה לארץ הנכספת. בירושלים היא חייה חיי עוני ובדידות והסתירה כל פרט על מוצאה ועברה החסידי.

על ערש דווי, היא שמעה את קולו של אלוהים. וכך בזקנתה היא יושבת וכותבת את קורות חייה. תוהה האם היא עדיין אמא, כואבת את מות בנה הצעיר, שכה היה קשור אליה בילדותו. האם היא בגדה בילדיה כשעזבה לארץ ישראל?

ספר זה מבוסס על דמות היסטורית אמיתית ומציג בפני הקורא את דמותה של גיטל בצורה נוגעת, כואבת ואוהבת.

מאחלת לכם קריאה נעימה!