|
|
|
בת המקום |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 3920 |
|
|
ג'ניפר, המכונה סמוקי, היא גיבורת בת המקום, הנובלה הפותחת את ספרה החדש והממגנט של לאה איני. סמוקי היא אמריקנית, נוצרייה, מוגבלת שכלית, הסועדת את רייצ'ל סולומון, קשישה יהודייה, שהעניקה לה חסות ובית, בעיירה אחת בפלורידה.
לאה, גיבורת ספרא, הנובלה השנייה בספר, שחומריה ביוגראפיים, היא לאה נערה ישראלית
מבת-ים, שאביה ניצול שואה אלים, ואימה נוכחת-נפקדת. פרטים אלו מהדהדים את הרומן המונומנטאלי ועטור השבחים של איני, ורד הלבנון. אך הציר הביוגראפי החדש מתמקד ב"ספרא", בית-ספר תיכון פרטי בצפון תל-אביב, שבו, ב-1976, לומדת הגיבורה.
לאה מנהלת יחסים בלתי מפוענחים של אהבה-שנאה עם המנהלת החשוכה והשתלטנית של בית הספר. לצד יחסים מטרידים אלה, הרומן גם מספר על יחסיה עם חברותיה לכיתה, עם הוריה הלא מתפקדים וסבתה האוהבת, ועם אחד מהתלמידים שתוקף אותה מינית. הנובלה בוחנת את הגבולות שבין המרכז לפריפריה, שבאים לידי ביטוי בהעמדת בת ים מול צפון ת"א בישראל של שנות השבעים, בין הפדגוגיה לשחיתות – הדמויות המחנכות בסביבתה של לאה נדמות כמי שפשטו את הרגל מבחינה ערכית, בין החברות לסחטנות.
בין שתי הגיבורות מפריד אוקיאנוס, והן נדמות כשייכות לעולמות שונים לחלוטין. גם הנובלות שונות מאוד. הראשונה היא יצירה קאמרית מושלמת, עשויה מקשה אחת, שלמה, אחידה ומזוככת, שכאילו נכתבה על-ידי סופרת אמריקנית שחורה. השנייה, ממזגת מיני סוגות: סיפור בלשי, סיפור התבגרות, וידוי ועוד. והיא פסיפס שברירי, בעל סדר משלו, רגיש לכל קול ובת קול, ונושם מקומיות ישראלית של אז ועכשיו.
אבל, וכמו בזכותו של איזה נס, היצירות מדברות זו עם זו באורח אינטימי. חושפות רבדים וצדדים נסתרים האחת אצל רעותה, ועוסקות בסוגיות מהותיות לעולמה של הסופרת: שייכות, חריגות, אהבה, מיניות, משפחה גרעינית ומשפחות חלופיות, חירות, שעבוד ואחריות מוסרית, וגם, התשוקה העצומה ליצור, הדחף האמנותי, שהוא כאן ציר העולם. "בת המקום" הוא ספר הפרוזה העשירי במניין לסופרת המקורית והמגוונת ביותר הכותבת כאן. זו פסגה חדשה, מפלחת-לב, ומרהיבה ביופייה, בממלכה הספרותית של לאה איני.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 10/10/2018
בתוך שני סיפוריים ציוריים, מתגלות שתי דמויות מפתח בספרה של לאה איני. כל אחת וייחודה, אך יחד עם זאת מאוד דומות. למרות, שסיפורה של אחת מתרחש בארה”ב והשני בישראל, אחת מאותגרת שכלית והשניה נערה שאף עוזרת בשיעורי הבית, האחת אישה בת 29 והשניה תיכוניסטית; שתי הגיבורות מתמודדות עם קשיים דומים ויש ביניהן... המשך הביקורת
בתוך שני סיפוריים ציוריים, מתגלות שתי דמויות מפתח בספרה של לאה איני. כל אחת וייחודה, אך יחד עם זאת מאוד דומות. למרות, שסיפורה של אחת מתרחש בארה”ב והשני בישראל, אחת מאותגרת שכלית והשניה נערה שאף עוזרת בשיעורי הבית, האחת אישה בת 29 והשניה תיכוניסטית; שתי הגיבורות מתמודדות עם קשיים דומים ויש ביניהן לא מעט נקודות דמיון: היותן חריגות ומנודות מהחברה, התמודדות עם מיניות (בעיקר מיניות מנצלת כנגדן , המאיימת ומפחידה אותן), התמודדות עם משפחה קשת יום, הבריחה למקום המקלט (אצל סמוקי הביצות והמזבלה ואצל לאה הגומחה בבית הספר), היותן אומניות בנשמה (סמוקי יוצרת כלבי ים ממתכות שמוצאת במזבלה ולאה כותבת וחולמת להיות סופרת), תהיות על הגורל שלהן.
ג’ני, הינה סמוקי, גיבורת הסיפור “בת המקום”, הפותח את הספר.לאה, הינה גיבורת הסיפור “ספרא”.
שני הסיפורים נוגעים ללבנו, הם כתובים כל אחד בשפת הגבורה. לפעמים בשפה קצת מבולבלת, לפעמים בצורה ציורית למדי, אך השפה הייחודית מכניסה אותנו לתוך מחשבות ותחושות הגיבורות.
סמוקי, הינה אומנית מתכות. היא מייצרת כלבי ים ממתכות ישנות שהיא מוצאת במזבלה.היא החליטה שבמקום לכתוב חיבור היא תלחים כלב ים. כלב ים שנולד מהמשפט הסתום של מלווין. היה זה כלב ים שהיה עשוי מחורים.
במהלך השנים היא ייצרה המוני כלבי ים. אותם היא היתה לוקחת לרחוץ במי הביצות שבסמוך לביתה. לאחר מות האישה שפרסה עליה את חסותה, היא חשבה שהיא תוכל לקחת אותם איתה. הם היוו חלק בלתי נפרד מחייה. כן, היא סקרה עכשיו את מעשי ידיה, כלב הים שכולו עיניים כבר היה מתועד, סודר ומוכן לנסיעה. היא לא רצתה לחשוב הנסיעה של מי, איך ולאן. היא רק המשיכה להתארגן, והמשיכה ועברה ביסודיות לכלב ים מספר 2,3,4…זה היה שבט.
לאחר שהוסבר לה שהיא לא תוכל לקחת אותם איתה למעונה החדש, היא החליטה לקחת את כולם לביצה. שישארו לשחות בה. “פה יהיה להם הכי טוב” סמוקי הנהנה “הם בני המקום”.
גם היא מחליטה לא לעזוב ולעבור למשכנה החדש. היא מרגישה שהיא גם בת המקום ולא תוכל לחיות בשום מקום אחר.
סמוקי, היתה אמורה לעבור לאיש חסותה החדש, ד”ר מנואה,שמסתבר שהוא בנה החורג של האישה הזקנה שלקחה אותה תחת חסותה. ד”ר מנואה,היה זאולוג אשר התגורר בחוות תנינים, שבאופן פרדוקסלי תנינים טורפים כלבי ים. והוא אף אמר: “עם התנינים אין הפתעות, ההשרדות היא תמיד על צד ה’רוע’, החיים כשדה טרף מתמיד…ואילו אנשים פה ושם, אתה עוד מגלה ניצוץ של הקרבה. אחרי שלומדים וחוקרים תנינים, בני אדם הם באמת נסלחים.”
סמוקי רואה בקשרים בין אנשים גורל. היא ראתה בקשר עם אשת חסותה, שנפטרה, קשר גורלות. ובכלל, היא רואה את ההשפעה של אנשים כגורליים על אנשים אחרים: איך זה שלפעמים הגורל הכל –יכול הוא בכלל גם אנשים כמו…כמו ההורים שלה, וכמו שרלוט, וכמו ג’וש, ואפילו כמו ניל? ומה זה אומר על סמוקי עצמה?
היא אף רואה עצמה כגורל של אחותה וילדיה , ולכן, היא מוותרת על המעבר לחווה, לטובת האפשרות שאחותה וילדיה יזכו לחיים טובים יותר בחוות התנינים.
בסיפור השני בספר, “ספרא”, אנו מכירים את דמותה של לאה.השם שלה מצויין פעם אחת במהלך הסיפור. היא מוזכרת כ”היא” או בשמות הגנאי להם היא זוכה מהסביבה (שרמוטה צ’חצ’חית, סתומה). חוסר השימוש בשמה, במיוחד לאור השימוש הנרחב בשמה ובכינוייה של סמוקי, מראה לנו על ההתייחסות האישית של הסופרת, המחזק את תחושתנו (מעבר לשם הזהה), שמדובר בה עצמה.
לאה, התיכוניסטית חובבת הספרות והקולנוע, מגדירה עצמה כמי שהיתה רוצה להיות סופרת ופושעת (בהקשר של הפושעת,אנו נתקלים במהלך הסיפור, כמה שמסתבר הטרדה שלהטלפונית את המנהלת של בית הספר).
במהלך הסיפור, היא מתארת סיטואציות, כסיטואציות מספרים וסיטואציות מסרטים, בעיקר מסרטים של לואי דה פינס, שהיה שחקן קומדיות צרפתי, שהתפרסם בשנות ה-60 וה-70 ונחשב לגדול שחקני הקומדיות הצרפתיות.
היא בורחת מחייה, חסרי האהבה, לעולם הדמיוני של הסרטים והספרים. הקשרים היחידים המתוארים כקשרים חמים הינם עם כלבה ועם סבתא, שהיא אף מציינת שהיא הולכת לבקרה כדי לקבל נזיד של אהבה. היא נלחמת עם הוריה, בעיקר עם אביה, כדי שסבתה תגור עימם, וכשזה לסוף קורה, היא מרגישה מוגנת ואינה צריכה עוד לברוח מהבית ולחפש מקלט ב”גומחה” שבבית הספר.
בתחילת הסיפור היא מגדירה את עצמה כנערה חולנית, ולפי המשך הסיפור, מסתבר לנו שהחולניות הזו, נועדה לאפשר לה להתבודד לבדה בחדרה, כי הרי רק כשהיא חולה עוזבים אותה שם לנפשה.
החיים הם ספר או סרט מבחינתה : ” זה הרי לא יאומן, את מבינה, זה סצנה מספר, מסרט, אין משהו אחר…”.
המילים , הסיפורים והדמיון, מאפשרים לה למקום מפלט. זהו העולם שלה: “היא חייבת להבדיל בין מה שאפשר למה שלא, לקחת בחשבון את כל הסימנים. גם המציאות סיפרה סיפורים. אחדים גרמו לרגליה להתנדנד גם כשהיתה בריאה. היא הלכה אל וחזרה מן בתוך סוגריים מרקדים. פה נחתו על ראשה כקורות. שם הסתחררו מולה כקירות מצויירים.כהבטחות או שקרים”.
הדמיון, הוא המקום שאפשר לה להתקיים, לשרוד את חיה העגומים : ” היא אהבה מדענים. גם הם ניזונו מן הדמיון.חיו בעולמות משלהם. ועל אף שזיהו בעיות במציאות, המציאו תרופות ופתרונות נשגבים דווקא מתוך זה שהם היו בודדים.
אהבה את ההמצאה. הדמיון היה מקום פתוח, מושג ומתחלף שאפשר לה להיות ולא להיות בו- זמנית…לאן יובילו אותה המשוואות האלו עם נעלם אחד, שני נעלמים, שלושה, שהכבידו על מציאות שבעצמה היא סוד?!…מתהלכת בעולמות שאני ממציאה, שממציאים אותי, סיפורים, דמויות, שמות, שפות משלי… לפעמים מדביקה פנים של אדם אחד לאחר, שאולי בכלל לא נברא מעודו, או מגדירה לעצמי.”.
לאה אומרת על הספרים בספריה, ולמה הם, שכל אחד מהם הוא מקום, עולם, סגורים וחנוקים כאן בכזאת כוונה, בשיטתיות? הרגישה שבדומה למאבק שמתקיים עם החיות, זה או ספרים או בני אדם…
לפני שיצאה (מהספריה), הביטה שנית בקברם המשותף של הרפאים הללו, שנאחזו בתכריכי הזיכרון כאילו כוסו באבק מזהב, ובושה בקנאתה. היא תדחק פעם לנשף השכחה העליון הזה? היא תוברג?
בית הספר “ספרא” הינו הבית ספר שאליו לאה פנתה כדי להתקדם מבחינה לימודית. היא קראה עליו מודעה בעיתון והתרשמה וחשבה שנפל בחלקה מציאה של ממש.
במהלך הסיפור, אנו נחשפים, לקשיים ולניצול שהיא חווה שם, להתנהגות הפסיכוטית של המנהלת, למורים שפותחים בפני התלמידים עולם חדש ובתלמידים עצמם שחלקם זוכים לכינויים מצד לאה במקום לשמותיהם האמיתיים.
לפי לאה היא למדה ב”ספרא”, שאפשר ללמוד מכל דבר, שהחיים עצמם הם שיעור מתמשך, שהאדם נפתח לזולתו בתנאי שהזולת בעצמו חוצה את מפתנו.
בית הספר מהווה מסגרת לחייה, לטירוף שבו היא חייה.הוא מהווה מקלט, שנראה על סף הזייה, לחיים האמיתיים שלה, שמהם היא בורחת.
המיניות היא סוגיה אמביוולנטית אצל לאה. מצד אחד רוצה להיות אישה ולהרגיש מושכת ומצד שני, היא מפחדת מהמיניות שלה. לאט לאט תרשה לעצמה להיות אישה מחוץ לבית. כי בתוך הבית ובסביבתו, שיקרה. היתה בן או נזירה. כשיובי/ שחף, ניסה לאונסה היא נעה בין רצון לכך לפחד.
גם סמוקי, נמשכת למין, ומצד שני היא מודעת לניצול שבכך. אנו רואים זו בעיקר, שבנסיונה להציל את אחייניתה מג’וש.
כמו סמוקי, גם לאה נחשבת לחריגה חברתית. בעקבות זאת היא מרגישה קורבן, ומנסה להבין, כמו סמוקי מדוע החיים שלה ככה: מה יש בה שזה קורה לה? שהיא נרדפת ככה? ניצודה? אולי זה איזה ריח שהיא מדיפה.. של חיה? של כבשה מטומטמת או ארנבת שטסה כל חייה מנקודה לנקודה בסיבובים חדים עד לרגע שבו תזנק אל השיפוד? ומתי זה יפסק? זה ייפסק פעם?…אין “פעם” במערבולת שלה. זה יקרה לכשיקרה, או לא. לעולם. היא נלחמת שכן. היא הלא בצבא הלא, ובהיכון מתמיד, כדי שכן. ובכל זאת, היא שבה ונקלעת אל מעגל הציד. כל עולם שלא מקבל אותה, או שהיא אינה יודעת איך להתקבל לתוכו, כשהוא כבר בועט אותה פנימה- היא בזירות קרב…למה? זה מולד? סביבתי? כלומר, זה בגלל האינמשפחה הזאת שלה? או שזה פשוט ככה. יש הנותנים ויש הלוקחים…
נקודות רבות נוספות יש בספר. ספר מרתק ספרותית, אך לא אמשיך ואפרט על מנת לא להרוס לכם את הקריאה ועל מנת לא להעמיס יתר על מידה.
אם למי מכם, יש מה להוסיף כדי לפתוח דיון, בהחלט מוזמן.
מקווה שתהנו מהקריאה!
תאריך הכנסה לאתר 21/08/2014
ספרה החדש והמשובח של לאה איני "בת המקום" מאגד שתי נובלות: הראשונה שמה כשם הספר והשנייה "ספרא".
חוטים סמויים מקשרים בין שתי הנובלות שהשנייה שבהן (שנכתבה מאוחר יותר) מתכתבת עם הראשונה: שייכות למקום, שייכות לחברה, אינדיבידואליזם מול קונפורמיות, ניצול... המשך הביקורת
ספרה החדש והמשובח של לאה איני "בת המקום" מאגד שתי נובלות: הראשונה שמה כשם הספר והשנייה "ספרא".
חוטים סמויים מקשרים בין שתי הנובלות שהשנייה שבהן (שנכתבה מאוחר יותר) מתכתבת עם הראשונה: שייכות למקום, שייכות לחברה, אינדיבידואליזם מול קונפורמיות, ניצול מיני ועוד כהנה וכהנה.
גיבורת הנובלה הראשונה: סמוקי, או בשמה הרשמי: ג'ניפר, היא אישה צעירה בת 29 שלוקה בפיגור קל.
מזה עשרים שנה שסמוקי מתגוררת עם גברת סולומון שאיבדה את אלוהים בתנור. סמוקי לא מבינה את משמעות העובדה, אך היא יודעת שזהו עניין חשוב בחייה של גברת סולומון.
סמוקי היא בת למשפחה לא מתפקדת: אב מתעלל ואם אלכוהוליסטית. מחלקת הרווחה הוציאה את סמוקי ואחותה שרלוט מבית הוריהן.
סמוקי אומצה על ידי גברת סולומון, אלמנה יהודיה שמתגוררת ליד המזבלה בעיירה נידחת באיזור הביצות של פלורידה.
שרלוט נמסרה לפנימייה. כך, למן הילדות, נגזר על שרלוט להתקנא באחותה בת המזל.
מאז שהמחלה החלה לקנן בגופה של גברת סולומון מטפלת בה סמוקי במסירות אין קץ: מאכילה, מלבישה, רוחצת ואף סוחבת את הקשישה דלת הבשר על גבה למטבח, שם לפעמים גברת סולומון מחפשת את אלוהים בתנור.
הוא בא בעשן ואבד בעשן נוהגת לומר הקשישה.
סמוקי עצמה קיבלה את כינויה מגברת סולומון לאחר שכיבתה באצבעות רטובות מרוק את נרות השבת וכתוצאה מכך עלה מהם עשן.
סמוקי קשורה מאוד למיטיבתה ולמקום מגוריה, אף שיש בו אנשים, דוגמת השריף, שמתאנים לה.
למרות מגבלתה יש לה עולם פנימי עשיר, יכולת התבוננות חדה ומצפן מוסרי שגברת סולומון סייעה רבות בפיתוחו.
הספר נפתח לאחר מותה של הקשישה, מוות שלמרות שהיה צפוי, נחת על סמוקי בהפתעה גמורה, והיא מתקשה להתמודד איתו ועם השלכותיו.
אחותה שרלוט, שהמשיכה במסורת המשפחתית של נישואין לגברים מתעללים, מיהרה להגיע לבית הקשישה בתקווה שהאחרונה הורישה לה דבר מה.
עד מהרה מתחוור לסמוקי שיהא עליה לעזוב את הבית ולעבור להוואי, אך היא אינה רוצה בכך.
זאת ועוד, אם תעזוב מה יהא על כלבי הים אותם היא מלחימה בכישרון רב (שאף יזכה להכרה בהמשך) מגרוטאות מתכת?
גיבורת "ספרא" היא נערה צעירה ששמה לאה. לאה מתגוררת בדירה מוזנחת בבת ים עם אמה התופרת ואביה חולה הלב. האם עובדת בחצי משרה במפעל בדים והאב מועסק כגנן במפעל המשקם.
האב הוא ניצול שואה (חוט נוסף שמקשר בין שתי הנובלות) ממוצא ספרדי (גם מוצאה של גברת סולומון ספרדי) ויש רמזים לכך שהוא מתעלל בבת.
לאה היא צעירה נבונה, תאבת דעת וחובבת קריאה. כאשר מחנכת הכיתה פוסקת שלאה לא תוכל לעלות לתיכון העיוני ונגזר עליה להיות תופרת כאמה, מחליטה הגיבורה ליטול את גורלה בידיה.
היא מוצאת בעיתון מודעה של בית ספר תיכון עיוני פרטי (שהלימודים בו ממומנים על ידי משרד החינוך) שממוקם בצפון תל-אביב. לשמחתה הרבה היא מתקבלת אליו.
אלא שבמהרה מכה בה המציאות המאכזבת. מדובר בבית ספר שמיועד לפליטי התיכונים העיוניים, כאלה שנכשלו בלימודיהם ונשארו כיתה.
גם לאה, כמו סמוקי, היא בעלת עולם פנימי עשיר ויכולת התבוננות חדה. גם היא, כמותה, לא שייכת.
ביד בוטחת ובכישרון ספרותי גדול בוראת לאה איני גלריה של דמויות מורכבות ומשכנעות.
גיבורותיה נוגעות ללב הקוראים ביופיין הפנימי ובבדידותן.
אני ממליצה בחום רב על "בת המקום".
תאריך הכנסה לאתר 07/07/2014
הספר בת המקום מכיל בתוכו 2 סיפורים. 'בת המקום' הוא מעין סיפור בדיוני כשלצידו 'ספרא' אשר לפי דברי הסופרת (באחד מהראיונות איתה) הוא נובלה ביוגרפית המתמקד בתקופת לימודיה בתיכון.
'בת המקום' מתרחש בפלורידה ומספר את סיפורה של סמוקי, אישה צעירה, מוגבלת... המשך הביקורת
הספר בת המקום מכיל בתוכו 2 סיפורים. 'בת המקום' הוא מעין סיפור בדיוני כשלצידו 'ספרא' אשר לפי דברי הסופרת (באחד מהראיונות איתה) הוא נובלה ביוגרפית המתמקד בתקופת לימודיה בתיכון.
'בת המקום' מתרחש בפלורידה ומספר את סיפורה של סמוקי, אישה צעירה, מוגבלת שיכלית, אבל עם נשמה גדולה. היא ואחותה מגיעות מבית הרוס, בעוד שאחותה נשלחה לפנימיה, סמוקי אומצה על ידי גברת סולומון, יהודיה זקנה אשר אותה היא סעדה בשנותיה האחרונות. עם מותה של גברת סולומון מוצאת את עצמה סמוקי במצב בו היא עומדת לאבד את ביתה ולעבור למקום אחר תחת השגחתו של אפוטרופוס מסתורי. אבל במקום לדאוג לעצמה, חושבת סמוקי ודואגת לעתידם של אחותה וילדיה ועל שלא יוכלו להשתמש בביתה עוד כמקום המקלט.
לאה, גיבורת הנובלה 'ספרא', היא נערה מבית קשה יום בבת ים של שנות ה־70. אביה הוא ניצול שואה הנוטה להתפרצויות זעם, ואילו אמה כמעט אינה בתמונה. למרות שהועידו לה לימודים בתיכון מקצועי, לימודי תפירה, מצליחה לאה להגיע לתיכון פרטי בתל אביב, שם היא יכולה להתעמק בספרות אותה היא אוהבת, אבל מוצאת את עצמה גם שם חריגה ובודדה.
שני הסיפורים עוסקים בנושא הבית: סמוקי מתמודדת עם הידיעה שעליה לעזוב את הבית היחיד והבטוח שהיא ידעה ותוך כדי כך יעלם הבית/המקלט לאחותה. ואילו אצל לאה, הבית הוא מקום מנוכר ומאיים אשר היא מנסה לברוח ממנו כדי להציל את נפשה.
2 גיבורות כל כך שונות אחת מהשנייה אבל גם כל כך דומות. שתיהן חריגות חברתית, ללא תא משפחתי תומך, שתיהן כואבות ושתיהן אינן פסיביות, אלא מנסות לעשות מעשה ולשנות את רוע הגזרה על ידי מעשים ואומנות.
הספר כואב, בועט, עצוב, מיוחד ונשאר במחשבות הרבה אחרי שהספר הסתיים.
מומלץ בחום רב.
הספר ניתן לסקירה באדיבות ההוצאה לאור "כנרת זמורה ביתן" ופורום ספרים וספרות של ווינט. תודה להוצאה ולמנהלת הפורום.
תאריך הכנסה לאתר 12/06/2014
אני רוצה להמליץ לכם בחום על הספר "בת המקום" של לאה איני.
רומן הכתוב בשפה כל כך עשירה, יפהפיה, מלאת דימויים ותיאורים שגורמים לך להזדהות עם הגיבורות. פשוט תענוג!
הספר מכיל שני חלקים: רומן קצר "בת המקום" ונובלה ישראלית ביוגרפית "ספרא".
... המשך הביקורת
אני רוצה להמליץ לכם בחום על הספר "בת המקום" של לאה איני.
רומן הכתוב בשפה כל כך עשירה, יפהפיה, מלאת דימויים ותיאורים שגורמים לך להזדהות עם הגיבורות. פשוט תענוג!
הספר מכיל שני חלקים: רומן קצר "בת המקום" ונובלה ישראלית ביוגרפית "ספרא".
גיבורת הרומן "בת המקום" המכונה "סמוקי" היא בחורה מוגבלת שיכלית הסועדת אישה זקנה. לאורך הרומן אנו לומדים להכיר את סמוקי, שהיא כל כך אנושית, תמימה וטובת לב. היא בחורה מוכשרת (מפסלת בפח כלבי ים). היא באה ממשפחה הרוסה ולוקחת על עצמה את האחריות לתקן את הקרע המשפחתי ולדאוג לאחותה ולילדייה לחיים טובים.
לא אספר יותר כד לא להרוס למי שעוד לא קרא, אבל רק אציין שהסוף מדהים!
יש פה סיפור שלם עם התחלה, אמצע וסוף. מקסים!
הנובלה השניה כתובה בצורה שונה לגמרי מן הרומן הראשון.זוהי נובלה ביוגרפית ישראלית על נערה בת 14 מבת ים, שגם היא באה ממשפחה לא מתפקדת, מרגישה חריגה ובודדה ונאלצת לדאוג לעצמה לתיכון ללמוד בו, בעיקר ספרות שזו אהבתה הגדולה.
הנובלה כתובה בצורת קטעים מזמנים שונים בחיי הגיבורה.
לכאורה, נובלה ארצישראלית זו (שמדגישה את המציאות המורכבת בישראל של אז והיום) עומדת בניגוד גמור לעולמה של סמוקי בפלורידה (עולם שקט ורגוע יחסית לישראל) אך במחשבה שניה יש כל כך הרבה דמיון בין שתי הגיבורות שזה פשוט מדהים לגלות ... הדמיון בתחומים השונים כגון שייכות, חריגות, בדידות, חירות, אחריות, אהבה ובעיקר הדחף האומנות ליצור.
בקיצור, מזמן לא קראתי ספר של סופר/ת ישראלי/ת שכתוב בשפה כה יפה ועשירה. ממליצה בחום!
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|