אני אוהבת ספרי מיתולוגיה וביחוד ספרים הכתובים כרומן. חלק מהאודיסיאה של הומרוס קראתי די מזמן ואהבתי ולכן שמחתי לקבל ספר זה לקריאה. אני מכירה את שפת הכותב ולכן ידעתי שספר זה יהיה כתוב היטב. חששתי בתחילה פן הסופר לא יצליח להעביר את העוצמה שיש ביצירה הנצחית ואני אשתעמם מהמסופר, אך לא כך היה. לאחר התחלה איטית במקצת, הספר צבר תאוצה ומצאתי את עצמי לכודה ברשת שתי וערב שרקם הסופר. עקבתי בנשימה עצורה אחר הרפתקאותיו של הגיבור והריעותי לנצחונותיו. אין כמו סיפורי פולקלור מרתקים הסוחפים את הקורא למחוזות אחרים, בייחוד בליל חורף סוער כשהגשם המתדפק בחלון משמש להם כבן לוויה מושלם.
זהו הגורל שנחזה לגיבור בדלפי:
"אודיסאוס בן לארטס, זה דבר אפולו. והיה אם תצא למלחמה, לא תשוב לביתך עד אם תחריב עיר גדולה. תשע שנים תשחית במישור עד כי תפרוץ פרץ, וגם אחר כך לא תשוב לביתך, כי אם תנדוד תשע שנים נוספות, עד אובדן כל אנשיך וכל הונך, ורק אז תשוב לביתך, לבדך וחסר כל, ותגלה כי זדים חמסו את כל אשר לך והם מתנכלים לחייך, אבל אתה תגבור עליהם, ותשב לבטח - אך לא לזמן רב."
זוהי למעשה תמצית מפעלו של הגיבור. לא ארחיב בתיאורים ואניח לקורא לגלות בעצמו את סיפור המעשה. רק ארענן את זכרונכם ואציין שאודיאסאוס הינו גיבור מהמיתולוגיה היוונית, מלך איתיקה, גיבורה המופרסם "אודיסיאה" ו "איליאדה" של הומרוס. אודיאוס הוא בנם של המלך לארטס והמלכה אנטיקליאה, בעלה של פנלופה ואביו של טלמאכוס. הוא נודע כחכם שבין מצביאי היוונים ומהחשובים שבהם. הוא ידוע בעיקר בזכות טריק הסוס הטרויאני המפורסם, פרי מוחו הקדחני. רבות המחלקות באם אמת דיבר הומרוס או רקם אגדות, האם תיאור מסעותיו ונדודיו של הגיבור אמת הם או שמא פרי דמיונו של הומרוס. יחיעם פדן יצא מתוך הנחה שבכל אגדה יש גרעין של אמת ובעיניו "אודיאוס הינו היווני הראשון שהפליג במרחבי הים התיכון שממערב ליוון." הוא מתאר את חיי אודיאוס מילדותו ועד למותו ובדרך משלים את החורים בתחרת חיי הגיבור בדמיון ובכשרון רב. אהבתי במיוחד את הסוף הרומנטי שטווה הסופר בדבר מות הגיבור.
הספר מחולק לתשעה שערים. כל שער מתאר פרק אחד ממסכת חייו הענפה של הגיבור ומאוייר במפה לצד ציטוט ממשורר זה או אחר. יחיעם פדן שוזר בעלילה אגדות ומיתולוגיות מוכרות רבות, בעיקר בתחילת הספר. הדבר מעיק מעט על הקריאה, אך כשמתרגלים לדבר הקריאה זורמת. הספר דורש בתחילה התמסרות, אך שווה זאת. לאחר התחלה איטית, מצאתי עצמי שוקעת במסופר וחוזרת לספר בכל רגע ורגע נתון.
ניכר כי הסופר ערך מחקר מעמיק על הספר וניכרת אהבתו הרבה של הסופר למיתלוגיה בכלל ולגיבור בפרט. התפעמתי מהידע הרב של הסופר ובקיאותו בנושא. הסופר מצליח להעביר במדוקדק את רגשותיו ולבטיו של הגיבור והעלילה ממש חיה ושרירה לעיני הקורא. הדמויות עגולות ומפותחות והגיאוגרפיה הפנימית שלהן נחשפת בעיני הקורא. במהלך הקריאה הרגשתי כחלק מהעלילה עד כדי התמסרות לעלילה ולדמויות, צופה ממרחק בטוח במתרחש וכוססת ציפורניים ברגעים מותחים במיוחד.
לקראת סוף הסיפור יש חזרה מיותרת על תיאורים מסויימים והסופר חוזר ודש בהרפתקאות שעברו על הגיבור. מן הראוי בעיני היה לקצץ חלקים מיותרים אלה ומודה אני שחלקים אלה קראתי ברפרוף מה. השפה יפה ומשובחת, אך גבוהה מדי בעיני לגילאים אליהם מכוון הספר. הספר מיועד בבמקור לבני 11 ומעלה, אך לדעתי בני 16 ומעלה ימצאו בו יותר עניין. אהבתי מאד את סגנון הכתיבה ואת הפירושים של יחיעם פדן לאיש ולאגדה וכן את הנופך הרומנטי ששורה בספר. מי ידע שהחיים אז היו כה רומנטיים??
אהבתי מאד את הספר ואת הגיבור ואם לאמץ ביטוי של אחת מחברותי, אוסיף ואדגיש כי לקורא ינעם ספר זה.
בשורה התחתונה: ספר שכל אוהבי המיתולוגיה יהנו ממנו!
