זהו ה"ספר הטוב והחשוב ביותר שכתבתי אי פעם", כתב הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18, ז'אן ז'אק רוסו, ביצירתו “הווידויים” על חיבורו הפילוסופי המופתי, "אמיל או על החינוך", שיצא לאור בימים אלו בתרגום שלם ראשון לעברית בהוצאת מאגנס. (תרגום ישן וחלקי מאת ז'ון ז'ק רוסוי (!) יצא כבר ב1945). זוהי ללא ספק חגיגה אמיתית לכל שוחרי הפילוסופיה, החינוך והספרות היפה שכן מדובר במהדורה מדעית מרשימה, מוערת ומוארת, כיאה לאחד החיבורים החשובים ביותר שנכתבו בעידן האורות בכלל ובפילוסופיה של החינוך בפרט.
אף על פי שנושאו המרכזי של "אמיל" הוא החינוך הרי שמדובר בחיבור רחב יריעה ומלא תובנות העוסק בנושאים פילוסופיים רבים ומגוונים כגון טבע האדם, מוסר, פוליטיקה ודת (התפיסות הדתיות שמוצגות בספר הפכו את רוסו לאדם נרדף והביא עם יציאתו לשריפת עותקיו).
הנושא המרכזי הוא אפוא החינוך או ליתר דיוק החינוך האידאלי שמעניק המורה ז'אן ז'אק (הוא רוסו) לחניכו הדמיוני אמיל. מכיוון שרוסו סבר כי האדם נולד טוב מטבעו ואילו החברה היא שמשחיתה אותו (הספר נפתח במילים הבאות: "הכל יוצא טוב מתחת ידיו של בורא עולם, הכל מתנוון בין ידיו של האדם"), לכן כבר בראשית דרכו לוקח המחנך את אמיל רחוק מחברת בני האדם והציביליזציה ומגדל אותו בכפר. דהיינו, במקום הקרוב ביותר למה שרוסו מכנה "המצב הטבעי". החינוך של הילד איננו סכמטי ואמיל מחונך בהתאם לרצונו, כישוריו וסקרנותו במטרה לבטא את עצמיותו היחודית ובהתאם לתנאים המתאימים לגילו המשתנה. (כשהספר מחולק ל-5 חלקים התואמים את גילו הכרונולוגי של אמיל: תקןפת הינקות, תקופת הילדות המוקדמת [גיל 5-12], תקופת הילדות המאוחרת [5-12], תקופת ההתבגרות [15-20] ותקופת הבגרות והנישואין [20-25]). אמיל, כאמור, גדל בסביבה המאפשרת לו לבטא את דחפיו הטבעיים. רק בבגרותו יחזור לחברה ויקבל על עצמו אחריות מוסרית ופוליטית, לא לפני שיזכה להכיר את "סופי" האישה האידאלית שנבחרה עבורו לנישואין.
מטרתו העיקרית של רוסו היא לנסות למזג בין התפתחותו של "האדם הטבעי" לאדם החברתי. בין האינדיבידואל לבין הקהילה. בין הרצון הפרטי לבין הרצון הכללי. החינוך שהוא מציע הוא הרבה יותר מחינוך אינטלקטואלי, מקצועי או מוסרי במובן המצומצם של המילה:
לחיות הוא המקצוע שאני רוצה ללמדו. כשיצא מתח ידיי, לא יהיה, אני מודה, לא שופט, לא חייל, לא כומר; הוא יהיה בראש ובראשונה אדם: כל מה שעל אדם להיות הוא ייטיב להיות כשידרש, ככל אחד זולתו; ואפילו יכפה עליו הגורל לשנות מקום, לעולם יהא במקומו" (120).
מאז ומתמיד נתפס "אמיל" כחיבור שנוי במחלוקת. מרגע פרסומו הוחרם הספר בפריס ובעיר מולדתו של רוסו, ז'נבה, בעיקר בשל התפיסה הדתית המוצגת בו בקטע הקרוי "הצהרת האמונה של הכומר מסבויה" (450). לא רק בעיני בני זמנו עורר החיבור מחלוקת רבה. גם בעיניים מודרניות הוא נתפס כבעייתי (יש שיאמרו "סאדיסטי”), זאת בעיקר בשל הפיקוח הרב שמטיל המחנך על תלמידו. רוסו, הפילוסוף בה"א הידיעה של המהפכה הצרפתית, מציע למחנך לתת לתלמידו את תחושת החופש אך במקביל לערוך מניפולציות רבות בכדי לעצב כל פרט בחייו של תלמידו (“אין שעבוד מושלם" כותב רוסו, “כשעבוד המעמיד פני חירות").
לספר צורף הנספח "אמיל וסופי או הבודדים" המתאר את קורותיהם של אמיל וסופי לאחר נישואיהם ולאחר ניתוקו של אמיל ממחנכו. זוהי טיוטה חלקית ופסימית המבטאת במידה רבה את גורלו של רוסו גופו בעקבות פירסום היצירה. כמו כן, חשוב לציין כי לספר מתלווה מאמר-מבוא מצוין מאת ד"ר עמוס הופמן. המאמר בן 100 העמודים מנתח את היצירה ופורש את הנסיבות ההיסטוריות בהן היא נכתבה. (ד"ר הופמן הוא גם אחד ממפתחי הקורס "תרבות ההשכלה" של האו"פ, 19 כרכים מומלצים לכל מי שרוצה להעמיק את ידיעותיו בתרבות והאמנות של המאה ה-18. היחידה ה-5 מוקדשת כולה להגותו של רוסו).
החיבור "אמיל" מומלץ בחום לכל מי שמתעניין בספרות קלאסית, בפילוסופיה של החינוך או בהגותו של רוסו ותקופת ההשכלה.
