אני מכורה, כן-כן.. גם בגילי המופלג אני מכורה לספריה של ג'וליה דונלדסון ולאיורים של אקסל שפלר. יעידו על כך ילדי הבייביסיטר שאיכשהו אני תמיד מעוניינת להקריא את ספריהם. "טרופותי" הינו יצירה נוספת שלהם מופלאה ומלאת דמיון.

יום אחד בטיול רגיל ביער נתקל עכבר קטן בשועל. השועל רצה לאכול אותו ובדרך ערמומית הזמין אותו לארוחה אך העכבר שלא פראייר סירב בנימוס וציין כי הוא ממתין לטרופותי, כי אייתו הוא מיועד לאכול. השועל שלא נתקל קודם לכן בחיה המוזרה שאל מי זה טרופותי? אז העכבר תיאר אותו: "יש לו ניבים חדים, וכאלה ציפורניים, צמד מלתעות ופה מלא שיניים" השועל שנבהל מהתיאור לקח את רגליו ונס מהמקום.

לאחר זמן מה נתקל בינשוף, גם הינשוף רצה לאכול אותו. העכבר שכבר מתורגל ציין כי הוא ממתין לטרופותי ותיאר באוזנו של הינשוף כך: "יש לו יבלת על כל ברך וחדים על הכפות וגבשושיות של רעל מעל קצה אפו" וכך גם הינשוף נבהל והתעופף לו. אותו הדבר עם הנחש.

שמח ומלא ביטחון התהלך העכבר ביער עד שבמקרה נתקל באמת בטרופותי ועכשיו בדרך חכמה ומקורית הצליח לגרום לטרופותי לוותר על הרעיון שהוא ישמש לו כארוחה.

הספר נקרא לאלמה בת ה4.

"טרופותי" מוצג מילולית כמפלצת מפחידה אך איור דמותו חביבה מאוד (ואף מעט מצחיקה) לכן אין חשש שהספר יעלה פחדים. הספר כתוב בצורה משעשעת עם חרוזים כך שהספר נקרא במהירות.

יש תמימות בספר שמכוונת במיוחד עבור ילדים קטנים ומלמדת אותם מוסר השכל חשוב "שהגודל הפיזי אינו קובע". בסיפורנו, הצליח עכבר קטן בעזרת אינטליגנציה אישית להגן על עצמו.

אלמה צחקה בסוף הספר שהיוצרות התחלפו וטרופותי שהוצג כחיה מפחידה נבהל בעצמו.

פורמט הספר גדול כך שכיף להניחו על הברכיים ולעיין באיורים הצבעוניים שתופסים את העין.

ספר שניתן בקלות לקרוא פעם אחר פעם והסיפור לא ימאס (לא לקטנים ולא לגדולים)

נהנינו מאוד, בהחלט מומלץ

קריאה מהנה

יעל