ישר לזירת הפשע זורק אותנו הפרק הראשון של להעיר אריות. במקרה, בטעות, ללא כוונת תחילה, דורס אדם בג'יפ אדם אחר ששוטט בלילה במדבר שליד באר שבע, ליד קבוץ טללים. הדורס, רופא ישראלי מהישוב עומר, הנדרס, אריתראי. מבוהל ולא מאופס בורח הרופא מהמקום, ואנו עדים למה שייגמר כתאונת "פגע וברח" לפי הגדרת המשטרה. ביד אומן ממש, מובילה אותנו איילת גונדר-גושן בפרק הראשון להיכנס לאירוע ולהזדהות עם הפוגע. מצבו הנפשי הרגעי, אחרי משמרת לילה, והשתלשלות האירועים המקריים. ותוך כדי אנחנו מתוודאים כבר אז לאופיו של איתן גרין הרופא – שעזב או הועזב מבית החולים במרכז הארץ והועבר לפריפריה בגלל הצדקנות שלו וחוסר היכולת להשלים עם שחיתות שראה. כל הקלפים על השולחן. עכשיו מה?

להעיר אריות מספר סיפור מעניין, מקורי, ומעלה שאלות וקונפליקטים רבים. האירועים תופסים כיוון מועצם משני כיוונים. מחד, אשתו של איתן גרין הרופא הדורס היא חוקרת במשטרה שבמקרה חוקרת את המקרה הזה – וכך איתן גרין נאלץ להתעמת עם הסיפור שוב ושוב, ובעיקר לשמוע על איך מישהו אחר עומד להיות מואשם (במקומו) – "השעיר לעזאזל", שכמובן הוא בדואי. מאידך, אשתו של הנדרס האריתראי מופיעה למחרת בבוקר בדלת ביתו של הרופא, ודורשת ממנו לטפל בחולים ובפצועים האריתראים במין בית חולים שדה במוסך נטוש. הרופא נמצא במלכודת, לא יכול לספר לאשתו, ושבוי בידי האריתראית, גונב תרופות ומכשירים מבית החולים, ומנסה לתמרן בין השתמטויות ממשמרות בבית החולים, הציפיות בבית, והדרישות של האריתראית סיקריט להתייצב לילה לילה לטפל במסתננים הפצועים.

תוך כדי מהלך העניינים הסבוך, מעלה הספר שאלות חברה ומוסר, אך הטיפול בהן שטחי למדי. הישראלים "החזקים" שחיים את חייהם הנקיים (ב"וילה הלבנה בעומר") מול אלו שלא נספרים – המסתננים האריתראים והסודנים השחורים מחד ("מי בכלל מזהה ביניהם – כולם נראים אותו הדבר") והבדואים מאידך, ששם הלכלוך וההזנחה שורה בכל, והדיעות הקדומות מיד מובילות לחשוד שאחד מהם הרג את האריתראי. לבן מול שחור – בכל הרמות והמובנים. שוב ושוב חוזרים הביטויים – האריתראי השחור (אשתו סירקיט השחורה), מול הלובן של הרופא (לובן? ממתי ישראלים הם "לבנים"?) ושאם זו היתה ילדה "לבנה" זה היה נחשב אחרת. במרכז הספר, חיבוטי הנפש של הרופא-הדורס, שבמקרים רבים תלושים ואף מגוחכים. אומנם כבר בפרק הראשון זכינו לשמוע על יושרו המוסרי- המקצועי של הרופא איתן גרין, ואף השתכנענו מהמערבולת הנפשית שנכנס אליה לפני, תוך כדי ובעקבות התאונה – וההלם הגדול. אבל אח"כ מה? חיבוטי הנפש שלו מתמקדים בעיקר בשקר לאשתו –  "כי הוא לא מסוגל להודות מולה שהוא פחות טוב ממה שחשבה שהוא" ובסוגריים נאמר לנו – "כמו אז, ביסודי, כשאמא שלו גילתה שהסתיר ממנה את המבחן עם הנכשל החשבון." ההרג בשגגה והבריחה משולים לנכשל בחשבון והסתרתו (עמ 60), האומנם שקול?! וזה ממשיך להתפתלויות מוזרות ומייגעות, למין נקיון מצפון מלאכותי, בלי לקחת אחריות, עד כדי שהוא אפילו מאשים את כולם "כאילו שהם לא הורגים אריתראים על ימין ועל שמאל" בעצם זה שהם מתעלמים מהם ולא תורמים מחשבון הבנק הפרטי שלהם (עמ 74). לא רציני.

הספר מלא אסוציאציות ודימויים חדשים. חלקם עובדים יותר חלקם עובדים פחות. למשל – כשסירקיט האריתראית לא מזילה דמעות בהלווית בעלה, האנשים מסתכלים עליה מוזר ולא מציעים ניחומים. "אבל בשביל לקבל מילים טובות, את צריכה לתת דמעות" (עמ 44) אומרת הסופרת בסרקזם ומביאה דימוי "כמו שבשביל לקבל לחם צריך לתת כסף" – ונדמה שהדימוי עובד כדי להראות את הגיחוך שבעניין. אבל במקומות אחרים יוצאים דברים מאולצים. למשל, כשהרופא איתן גרין נאלץ לטפל במוסך בכל האריתראים הפצועים והחולים והוא רואה רק איברים ולא בני-אדם, רוצה המספרת להמחיש לנו עד כמה הוא רק רואה איברים ואומרת " נוזלי גוף. שערות. פיסות עור וגלדים מקולפים באצבעות מטונפות..... בזה אחר זה חשפו מולו את הגופים שלהם, מילאו את המוסך בפיזיות המפלצתית הזאת, עור ואיברים, עברה וזעם ומשלחת מלאכי רעים".  – הא?! עברה וזעם משלחת מלאכי רעים – מההגדה של פסח, יעני? אנחנו כאן בשיחת סלון פרטית שבה משחקים באסוציאציות פרטיות להגחכה? הבנו - איבר – עברה – חה חה. לא עובד בקונטקסט הזה. ממש לא.

מה שמרים את הספר מהאמצע המייגע והמאולץ, הוא קצב השתלשלות האירועים שתופס תאוצה לקראת הסוף, מה שלא היה מבייש כל סרט פעולה טוב. האירועים מסתבכים, דבר גורר דבר, עוד דמויות נכנסות לתמונה, פרטים נוספים מתגלים לגבי אותו אריתראי ומי שהוא היה מחובר איתו והסיבה לשוטטותו בלילה – ועוד אלימות והקצנה, ומתח ופניות מפתיעות עד הסוף ה... מספק! בהחלט סוף אלגנטי לסיפור, עם נימת אירוניה ארסית קלה, שמאפשר אפילו לסלוח על כל היגע והטרחה שבדרך. הסיום מצביע דווקא על כיוון פרשנות אחר אפשרי לספר - הקונפליקט שבין המקריות ובין הצורך לשלוט בגורל (או לפחות ביומיום) תוך סלידה מכל דבר בלתי צפוי.

ספר מעניין. יש בו הרבה נקודות חוזק, כמה נקודות חולשה. הכתיבה האסוציאטיבית נעימה וזורמת רוב הזמן, אבל לפעמים גם מייגעת, מאולצת ומתפתלת שלא לצורך. גם אם נדמה שהספר לוקח אותנו לשאלות מוסר וחברה, בסוף הוא לוקח אותנו לסרט פעולה מותח. נו טוב, נראה שנעשתה איזו פעולה הסחה, לא נורא. המתח והפתרון בסוף היה שווה.             

להעיר אריות אינני יודעת אך לזהות כתיבה חזקה ומטלטלת - יודעת גם יודעת! כזאת היא כתיבתה של איילת גונדר-גושן !

הסיפור הוא על ד"ר איתן גרין, נוירוכירורג בסורוקה הגר עם ליאת אשתו החוקרת במשטרה ועם שני בניו הקטנים, איתמר ויהלי, בוילה מטופחת בעומר.

לילה אחד, לאחר תורנות מתישה, הוא נוסע בג'יפ שלו וחותך לכביש מדברי שומם על מנת לפרוק את המתח האצור בו בנהיגת שטח מהירה. ירח גדול בשמיים, מוסיקה חזקה הולמת באזנים, האדרנלין זורם בדם ולפתע - חבטה.

איתן יוצא מן הג'יפ ורואה שפגע אנושות באריתראי השרוע על הכביש עם ראש פתוח. הוא רוכן אליו ומבין שאלו הן הדקות האחרונות של חייו. בשיקול דעת רגעי של האפשרויות העומדות בפניו הוא מחליט לברוח. בדרך הביתה מצפונו מייסר אותו אבל עדיין הגיונו אומר שעשה בחירה נכונה.

למחרת מגיעה אליו אשתו היפה והאניגמטית של הנדרס ובידה ארנקו שנפל מכיסו בעת שרכן אל האריתראי. הוא נבהל מאוד וחושב שהיא רוצה ממנו כסף. היא מורה לו להגיע בלילה למוסך נטוש בסמוך לקיבוץ טללים.

איתן ממהר להוציא סכום של שבעים אלף שקל במזומן מן הבנק ומוסר אותו לאישה, סירקיט שמה. היא לוקחת את הכסף אך אינה מסתפקת בו. היא דורשת ממנו לטפל בכל מי שתביא לו בבית החולים השחור שהקימה במוסך הנטוש.

הוא שדד ממנה את בעלה והיא שודדת את לילותיו. נחיל אינסופי של מסתננים חולים, פצועים ומזוהמים ממלא את לילותיו של איתן. גם בימים בהם הוא, לכאורה, ממשיך בחייו הרגילים, מוחו אינו מפסיק לרגע לחשוב על המצב אליו נקלע. עליו לשקר לאשתו ולילדיו האהובים, עליו לשקר לחבריו ומנהליו בבית החולים, עליו לגנוב תרופות ממחסן בית החולים והקשה מכל - עליו להתמודד עם מצפונו ועם הביקורת הנוקבת שיש בלבו על מעשיו שלו עצמו.

הסיפור הולך ומסתבך ואין בדעתי, כמובן, לגלות לכם מה קורה. אומר רק שאותי זה ריתק וקראתי בשקיקה. הדילמות המוסריות הרבות, היחסים המורכבים בין איתן לליאת ולילדים, התיאורים של משפחתו הגרעינית ומות אחיו בצבא, ילדותה של ליאת באור עקיבא, תיאור מצבם של המסתננים בנגב ויחסיהם עם הבדואים השולטים בתחומי הגניבות והסמים - כל אלה מוסיפים עניין ומתח בסיפור.

חשבתי רבות על הספר ועל כל מה שהוא מעורר וזה בעיני מדד מובהק לספר טוב !

הספר ל'העיר אריות' הגיע אליי בטעות לסקירה, התחלתי לקרוא אותו בבית חולים סורוקה ומיד אני מגלה שהוא מתאר את בית החולים סורוקה שם עובד הגיבור הראשי של הספר. תקראו לזה צירופי מקרים. הספר מתאר דרמת מתח משובחת אליה נקלע גיבור הסיפור ד"ר איתן גרין בעל משפחה למופת שנקרע מאיזור המרכז ונשלח לעבוד בדרום החם ההביל והמאובק עם משפחתו. הוא משתקע בעומר ועובד בבית חולים סורוקה. גרין נשוי לליאת חוקרת משטרתית יפה חרוצה וכשרונית ואב לשני ילדים מקסימים איתי ויהלי. עם תפאורה כזאת יפה של וילה עבודה מוצלחת ואישה יפה מי צריך יותר. אך בחיים לפעמים זאת רק תפאורה והכשלים הפנימיים מפעפעים חזק מאוד פנימה וחולשים על כל מה שקורה בחוץ.

גיבורנו מסיים עוד משמרת לילה עולה על הג'יפ המפואר והאדום שקנו הוא ואשתו לאחרונה ולא נהגו בו בשטח כמו שציפו ומחליט בהחלטה נמהרת של רגע אחד לשנות כיוון ולשעוט לכיוון קיבוץ טללים, שם  ישנו מסלול ג'יפים מאתגר ומיוחד. האדרנלין זורם בדמו של ד"ר גרין והוא מרגיש איך הוא נמלא חיים, בג'יפ מתנגן לו הדיסק עם ג'יניס ג'ופלין, ירח ענקי משייט בשמיים הכל נראה שמיימי ומסעיר עד שהוא פוגע בגוף גדול החוצה את דרכו ובבת אחת מתרוקן האוויר והחיים משתנים לתמיד לכולם.

מכאן מתחילה סאגה של יסורים, הסתרות ויסורי מצפון לאיתן גרין. הארנק שנשכח לצד האיש שדרס מהווה כתב אישום חריף נגדו. אשתו של האריתראי מגיעה לביתו כבר למחרת אישה גבוהה יפה ושתקנית כפסל יפייפה ושמה סירקיט  ודורשת ממנו לטפל בכל אדם שתביא אליו. איתן מובל על ידה למוסך שכוח אל ושם מתחילים להגיע אריתראים חולים, פצועים וחבולים בטפטוף איטי אך יציב כמו נחיל נמלים שחורות שאינו נגמר.  הם אינם מפסיקים להודות לו ולשבח אותו עד שהוא מקבל בחילה מהם. 

מסכת היסורים שלו נמשכת, הוא צריך לתפקד בעבודה, להסתיר את השהות שלו במוסך ולשקר לאשתו החוקרת המבריקה שחוקרת את פרשת הפגע וברח של האריתראי ואינה יודעת שמתחת לאפה מונחת התשובה. 

שאלות עזות מתעוררות במהלך הקריאה בספר בקשר לחמלה, בחירות ותחושות ההזדהות שלנו. ספר שלא ישאיר אותכם אדישים!

כתיבתה של איילת גונדר-גושן מרתקת ומכשפת. התיאורים הרבים של הגיבור ויסוריו הפנימיים, התלבטויותיה של ליאת האישה הזנוחה שמתחילה להרגיש את הריחוק הנפשי של בעלה ממנה. תיאורי היסורים של הגיבור עם ילדיו קורעים ומרתקים. אין בספר רגע דל והוא מיטיב להעביר את התחושה של הפושע שעבר עבירה וכעת הוא משתדל לברוח ממנה, אך היא אינה נותנת לו  מנוח ורודפת אחריו עד חורמה.

ממליצה בחום על הקריאה בו!