איזה יופי של ספר.

נקרא בהנאה רבה עד הסוף המפתיע.

בפעם הראשונה בילי בן ה 12, נוסע לקייטנה בלי הורים. הוא נוסע לקייטנת "כיף". מספר שבועות בלי הורים. כיף טהור.

בקייטנה הם ישנו לפעמים באוהלים, ישוטו בקנו, ישחקו טניס, ישחו בנהר, יערכו טיולים ומסעות, ישחקו משחקים, ערבי הווי.

מה יכול להיות יותר כיף מקייטנת "כיף".

רק ש...כבר בשלב הראשון, הכיף הופף להיות לסיוט.

כבר בנסיעה באוטובוס (18 בנים ו 4 בנות שלהן יש קייטנה משלהן) משהו לר בסדר.

באמצע שום מקום – האוטובוס "פורק" את הילדים והמזוודות ונעלם. ואת הילדים מתקיפים חיות בלתי מזוהות.

הילדים "ניצלים" על ידי הדוד אל. הדוד אל הוא מנהל הקייטנה.

וכבר ביום הראשון מתחילות התקלות.   

ילד אחד מהביתן של בילי, מוצא 2 נחשים במיטה שלו והוא ננקש. היד מתנפחת ומתברר ש....אין אחות במחנה ובוודאי שלו רופא.

החניכים מוזהרים מצריף מסוים שלא להתקרב אליו, וממנו נשמעות יללות וצעקות.

פתאום...מתחילים הילדים להיעלם. ולאף מדריך לא אכפת. כאילו הילדים האלו לא היו קיימים בכלל.

הטלפון במחנה מתגלה כבדיחה – טלפון צעצוע.

המכתבים שכל יום כותבים להורים, לא נשלחים.

מכתבים מהורים – לא מגיעים.

ויום הורים – בוטל.

אבל לא רק בקייטנה של הבנים זה כך, אלא גם במחנה של הבנות זה אותו דבר.

יוצאים למסע מיוחד – ולא חוזרים.

יוצאים לשוט בקנו – וטובעים.

עד הסוף הנחמד והמפתיע.

בהחלט מאד מומלץ.