כעת גולשים באתר: 204
מספר הספרים באתר: 17,491
מספר הביקורות באתר: 39,611
טוויטר
פרסום אתר ימין קטן תחתון
אי קאסט
פייסבוק
טוויטר
נעיצת ספר באתר נוריתה
פרסום באתר נוריתה

ראיון עם גיל אילוטוביץ

קומונת "גם ספרים" ראיינה את גיל אילוטוביץ. גיל הוא מנכ"ל קומפדיה, סגן יו"ר הרוח הישראלית, סופר ופעיל במלחמה באנטישמיות ובמכחישי השואה

 

קומונת "גם ספרים" ראיינה את גיל אילוטוביץ

גיל הוא מנכ"ל קומפדיה
סגן יו"ר הרוח הישראלית
סופר ופעיל במלחמה באנטישמיות ובמכחישי השואה

הוא נשוי לסמדר מועלם אילוטוביץ

ואבא ל 3 ילדים.

ומאתר הוצאת עם עובד : גיל אילוטוביץ יליד 1965. למד מקרא, חינוך ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. הוא כתב ויצר עשרות תוכנות ומשחקי למידה לילדים, ביניהם את סדרות "גורדי" ו"איתמר" שהפכו לנחלת צאן ברזל בקרב ילדים והורים בישראל ותורגמו ללמעלה משלושים שפות. הוא עומד בראשם של מיזמים טכנולוגיים רבים בתחומי החינוך, העליה והרווחה, ואף קיבל פרסים על פועלו בפיתוח כלים ממוחשבים ללמידה.

ספרו, "יש כאן מישהו" ראה אור בשנת 2004 (הוצאת ידיעות אחרונות).

ספריו "תמונות חתונה" (2006) ו"אוכלי הגחלים" (2009) ראו אור בהוצאת "עם עובד".

 

 

גיל

שלום לכולםו

תודה על ההזמנה לקומונה הנפלאה והברוכה שלכם.
אני שמח להיות כאן אתכם וכמובן אשמח לענות על השאלות.
גיל
סיגי

גיל ברוך הבא לקומונה .ו איזה יופי שבאת להתארח אצלנו. ספרך 'אוכלי הגחלים' הינו הספר הראשון שלך שאני קוראת. הוקסמתי מהכתיבה המעניינת והנפלאה שלך. אין ספק שאחפש את שאר ספריך וארצה לקרוא אותם.
תודה לך

 

סיגי

מתוך ספרך אוכלי הגחלים.
קודם כל רציתי לומר שמדובר בספר נפלא שכתוב טוב, ונוגע בנושא לא קל שהוא השואה.
אני התחברתי לדמות הראשית בסיפור מרדכי-מארק גרינשטיין בקלות. הוא עורר אצלי אמפטיה בשל חריצותו ובדידותו.
האם מדובר בדמות חיה שהכרת בעבר, או שמארק הינו פסיפס של דמויות שאותם רקחת למען הספר?
תודה.

גיל
לצורך כתיבת "אוכלי הגחלים" עשיתי עבודת תחקירו מקיפה. בין היתר קיבלתי לידי אוצר בלום של פרוטוקולים ממשפטים שנערכו בישראל בשנות החמישים להודים ששתפו פעולה, ברבדים שונים עם הנאצים. כאלה שהיו בעלי תפקידים בגטאות ובמחנות.
במידה לא מעטה מארק גרינשטיין הוא פסיפס של הדמויות שעלו מתוך אותם פרוטוקולים.

סיגי

תודה על התשובה גילו פסיפס של דמויות שיצרו דמות מרתקת אחת שממש נשאבתי אליה.
אין ספק שזה יצא מוצלח
.
סיגי

עוד שאלה , מהספר אוכלי הגחלים. האם יש לך נגיעה אישית לשואה? איך צץ בך הרעיון לשלב את הטיול באינדונזיה שערך מארק עם צאתו לגימלאות עם מוטיבים מקומיים כמו טקס הקבורה ום האכזריות שהייתה נהוגה בשואה.
הדמויות בספר, מארק ודורה פשוט נוגעות ללב וקל להתחבר אליהם.
תודה.

גיל

לדעתי אי אפשר לכתוב על הנושא ללא נגיעה אישית.
שני הורי הם ניצולי שואה. שניהם היו ילדים בתקופת המלחמה. אבי מרוסיה הלבנה ואמי מוורשה. השורשים הללו משתקפים ב"תמונות חתונה" וב"אוכלי הגחלים"
כבן לניצולי שואה אני לא כותב על השואה עצמה, אלא יותר על ניצולי שואה, על האנשים אותם אני מכיר.
לפני כעשר שנים הייתי בטיול מאורגן באינדונזיה, שם פגשתי, אם אפשר לקרוא לזה כך, את דורה וגם את דמויות המשנה שאיכשהו הגיעו אל "אוכלי הגחלים".
אינדונזיה, כמו מקומות אחרים במזרח הרחוק, במובנים רבים רחוקה בהרבה דברים שאנו מכירים. מבחינת מראות, אנשים, טקסים, תרבות. אבל במובנים רבים כולנו בני אדם ויש גם נקודות השקה רבות ותמונות ראי שעתים הן מהופכות ועתים הן השתקפויות שלנו.

סיגי

בסופו של דבר הדמויותו בספרים הן אלה שיוצרות את הסיפור והן אלה שאנחנו מחפשים בהן הזדהות ואמפטיה.
תודה לך על התשובה
.

 

 

תמי

הייתי רוצהו לשאול אותך על שימוש בטרמינולוגיה של השואה בספרות. אם יש לדעתו קוים אדומים.
את ספריך עדיין לא קראתי.

גיל

השאלה היא קווים אדומים למה?ו אני חושב שכתיבה זה עניין אינדוידואלי. כל כותב זכאי להעמיד את הקווים האדומים שלו היכן שהוא בוחר. השואה היא נושא כל כך קשה וכל כך עמוק וגם כל כך לא מובן, שכמה שנשים קווים אדומים, עדיין נהיה רחוקים מאותה מציאות בלתי נתפסת שהיתה שם.

יעל

ברוך הבא גילו שלום לך,
ציינת כי ראיינת ניצולי שואה בהמשך לתשובך כי "כל כותב זכאי להעמיד את הקווים האדומים שלו היכן שהוא בוחר"
שאלתי היא מעט כללית.
אחרי ששומעים מס' רב של סיפורי שואה (לכל סיפור יש את הכאב שלו)
האם אתה חש או חושב כי חיבורם של מספר סיפורים של מס' אנשים לא פוגע בסיפור האישי של כל אחד..?
הספר יכול להיות מופלא אך רק אתה כסופר ששמע את הסיפורים יודע מה מסתתר (השואה זה לא דבר שנתפס)
האם אתה משתמש בסיפור ששמעת ומשנה אותו לצרכייך באופן מוחלט או שאתה רושם מתוך הבנה ותחושות של אותה תקופה..?
ואני בהחלט מסכימה איתך לגמרי במשפט שרשמת כי השואה היא נושא כל כך קשה וכל כך עמוק וגם כל כך לא מובן, שכמה שנשים קווים אדומים, עדיין נהיה רחוקים מאותה מציאות בלתי נתפסת שהיתה שם.

גיל

פסיפס הדמויות זאת רק ההתחלהו מהרגע שנוצרה לי הדמות של מארק גרינשטיין כבר נוצרו לו חיים משלו.
אכלתי איתו, התרחצתי איתו, הלכתי איתו לישון וקמתי איתו בבוקר. מארק קבל לאט לאט את האישיות שלו. ליוויתי אותו במשך כמה שנים בכל מה שקרה לו. פעמים כעסתי עליו ורבתי איתו ופעמים ניסיתי להבין אותו.
עכשיו, שאני כבר אחרי הכתיבה והעריכה ואחרי שאני כבר לא איתו, למרות הכול ולמרות משהו אני לפעמים מתגעגע אליו

 

דורית

מארק גרינשטיין הוא דמות אמביוולנטית, עוד לא החלטתי האם לכעוס עליו, או לרחם עליו. האם הוא יהודי טוב, או יהודי רע ?

גיל

אני ממש מבין אותךו זאת שאלה קשה.
בגטו וורשה היו למעלה משש מאות שוטרים יהודים שעסקו בלכידת אנשים, בהם, ילדים נשים וזקנים ושליחתם אל כיכר השילוחים בדרך לטרבלינקה.
בגטו וורשה פעלו קבוצות של יהודים מהעולם התחתון, פושעים ובריונים (אונטרוולטניקים ביידיש) - להם היה קשר עם העולם שמחוץ לגטו, הם הפעילו את הקבוצות של הילדים שהבריחו מזון אל הגטו. נכון, הם גרפו הון לכיסם, אבל בלעדיהם אנשים רבים היו גוועים ברעב.
אגב, הבונקר שממנו פעלו מרדכי אנילביץ וחבריו היה ברוחב מילא היה שייך לעולם התחתון.
איך אפשר להחליט אם כל האנשים האלה היו טובים או רעים? באותה תקופה ירדה על פני העולם מערכת של כללי מוסר שהעולם לא הכיר עד אז ומאז. האם יש ביכולתנו מתוך בטן שבעה להחליט אם הם היו טובים או רעים?
מארק גרינשטיין הוא טיפוס, בזה אין ספק, אבל אלמלא היתה השואה הוא לא היה מגיע לאן שהגיע.

דורית

תודה על התשובה נכון, איננו יכולים כשבטננו מלאה ואנו שבעים, האם היו טובים או רעים. יהודים מתו מרעב. הם רצו לחיות.

תמי

כתבת יפה.

נורית

חייבת לציין דבר אחדו אתה ידעת איך לסיים את הספר. כל כך התרגשתי בסיום הספר, כמעט בכיתי.
גיל

תודה ושוב תודהו

דורית

ספרניות מודיעין קראו ומאוד אהבו את הספריםו אני שואלת גם בשם חברותיי בספרייה.
למה בחרת לכתוב על קאפו ? אין עוד ספר על קאפו. כיצד אספת מידע על חיי הקאפו ?
ניכר כי יש לך בקיאות רבה בחיי הקהילה, הגטו. המנהגים היומיומיים, הלבוש, התרבות ועוד.
האם אתה יכול לספר על תהליך איסוף המידע. 

גיל

כפי שכתבתי עשיתי עבודת תחקיר מאוד מקיפהו . כאשר כותבים על נושא הסטורי וביחוד על תקופת השואה חייבים להיות מאוד מדוייקים ולא רק בשל האמינות ההסטורית, אלא בשל נקודה כואבת. בעולם צצים יותר ויותר מכחישי שואה שישמחו לקפוץ על אי דיוקים הסטורים.
בתחילת עבודתי עזר לי בחור נפלא בשם בעז טל, שהוא המרכז של אהארכיו ההסטורי ב"משואה". הוא נתן לי ערמות של גזרי עיתונים משנות החמישים ופרוטוקולים מדיונים בבתי משפט. כמו כן סייעו בידים הסטוריונים כמו פרופ' חנה יבלונקה, ד"ר מרגלית שלאיין וד"ר חוי דרייפוס - כולן חוקרות שואה. הן הפנו אותי למסמכים ולעדויות וזאת כדי לרדת לשורש האמת. וקראו שוב ושוב את הטקסט.
כמו כן ראיינתי ניצולי שואה.
לגבי שאלתך מדוע בחרתי לכתוב על קאפו:
כשסיימתי לכתוב את תמונות חתונה, רציתי להבין את הצד האחר, את הצד של הרוצחים. מהר מאוד התברר לי שעל נאצים או על גרמנים אני לא יכול לכתוב, ולו בגלל שאינני יכול להריח את הריחות שהם מריחים ולטעום את הטעמים שבפיהם - אני צריך להרגיש את הדמות, להכנס לתוך הקישקע שלה. קאפו, למרות הכול הוא יהודי, הוא אחד מאיתנו, הוא יכול להיות גם אחד השכנים שלנו, אנחנו יכולים לפגוש אותו ברחוב.

דורית

תודה גיל על התשובה

 

אילה

לפגוש אותו ברחוב ולא לדעת מיהו או מה עברו...ו התחושה הזו עולה ביתר שאת תוך כדי תחילת הקריאה של 'אוכלי הגחלים'. אותו אחד שצועד ברחוב, עם מעיל ארוך וכובע שמוט, ומבט תקוע באדמה... כשאי אפשר לדעת מה אדם כזה 'סוחב' עמו...

 

מורי
שלום גיל. אכן נושא הקאפו הוא נושא רגיש יחד עם הנושא העולה מדי פעם, שרק הלא טובים שרדו. נותן בהחלט תחושה רעה לשורדים ולמי שיכלו בעצם לשרוד בהיותם משתפי פעולה. אני חושב שכדי לשרוד צריך לעשות לפעמים דברים לא נחמדים.
עכשיו כשאוכלי גחלים כבר בחנויות, האם הגיעו תגובות כלשהן בנושא הקאפו? אם כן, מה אופי אותן תגובות? האם חששת מתגובות כלשהן בהעלותך נשוא רגיש כל כך? האם חשת שהגיע הזמן להעלות את הנושא הזה?

גיל

מאוד חששתיו בסך הכול רבים מנצולי השואה עוד חיים איתנו והנושא הזה מאז ומתמיד היה לבה רותחת.
לפני שיצא הספר לאור, נתתי את כתב היד לשכן שלי, שהוא ניצול אושוויץ, איש מופלא בן שמונים ושש, שממרומי גילו המופלג מלווה עדיין משלחות של קציני צה"ל לפולין. האיש היה מתקן גגות באושוויץ. מה שנתן לו ראיה, אפילו במובן הפיזי, קצת שונה ממה שהיה לאסירים אחרים.
אחרי שקרא את כתב היד, אמר לי זהו ספר חשוב וחשוב שיצא לאור. בהרבה מובנים הוא הרגיע אותי.
חשוב לדעת שתוכלת החיים במחנות לא היתה יותר משלושה חודשים, כך הגרמנים תכננו, מבחינת המזון, הלבוש, התברואה ותנאי העבודה - אסיר מהשורה לא יכול היה לחיות יותר משלושה חודשים. ובכן מי היו בין הניצולים, כאלה שהגיעו שלושה חודשים לפני השחרור או כאלה שהיו בעלי תפקידים מיוחדים במחנות (לאו דווקא קאפו) עובדי מטבח, עוזרים למנהלי בלוק וגם מאכערים למניהם. וכן גם כאלה שהחזיקו אלה ביד.
מאוד לא פשוט להתמודד עם כל זה. אי אפשר ואסור להאשים, קשה לשפוט.
כתבתי את הספר עם המון מועקה בחזה.

מורי

תודה על התשובה הכנה. אני בטוח, שממש אין לנוו שום כלים להתמודד עם הזוועה של המחנות. יש כאלה שנצלו בשל תושיה מופלאה כמו מרטין גריי כותב בשם כל בני ביתי, ויש כאלה שנצלו כי... חלו, כמו פרימו לוי. רבים שרדו בין אם היו חסונים, מאכערים, סתם מזל או עזרה מ... קאפו. אין לנו כלים ואף לא זכות לדון אותם. זה מה יש וזה הולף ומתמעט.

נורית

בהחלט, אין לנו זכותו

 

אילה

שילוב האי באלי איך הגעת לכתוב על ה"אי באלי" שבאינדונזיה?
האם נחשפת לתרבות שם דרך קריאה, או דרך ביקור שם?
אם כן היית שם? האם משם צמח הרעיון לחבר את טקס האש שבספר לטיהורו הרוחני של מארק.

גיל

שאלו אותי את השאלה הזאת לא מעט פעמים.ו אכן הייתי שם, ואני חושב שאם לא הייתי באינדונזיה לא הייתי יכול לכתוב על המקום הזה.
שאלו אותי גם אם הייתי בוורשה. בוורשה לא הייתי ואם הייתי נוסע לשם לא הייתי יכול לכתוב עליה. כי כתבתי על וורשה היהודית, שנולדה לי מתוך הסיפורים של סבתא. זוהי וורשה שכבר לא קיימת יותר.

 

אילה

מי הסופר שהשפיע על כתיבתך ? בכלל? באופן כללי? ועל כתיבת הספר הזה באופן ספציפי???

גיל

אני קורא מאז ילדותיו וקראתי המון. אני חושב שאני מושפע מהמון סופרים וספרים. אולי במקרה של "אוכלי הגחלים" יש יותר השפעה לבשביס זינגר.
סיגי

בשביס זינגר נפלאו קראתי את העבד שלו אולי עשר פעמים ונהניתי בכל פעם מחדש.
הדמיות של יעקב וואנדה נגעו לליבי באהבה האסורה שלהם מול הטירוף של הכפר.

גיל

מגדולי הסופריםו. ו

 

אילה

חשבתי שאין לי שאלות: שאלה נוספת: כמה מן הספר מבוסס אמת? וכמה מבוסס על מחקרים? או מהשראה?

גיל

לגבי עבודת התחקיר כבר עניתי למעלהו תמונות חתונה מבוסס בחלקו הגדול על ספור אמיתי.
אוכלי הגחלים הוא תבשיל של סיפורים אמתיים ובדויים

סיגי

תבשיל ותמהילו שיוצר מעדן מדויק.

נורית

משהו הזויו נניח שמסריטים את הספר "אוכלי הגחלים", את מי אתה רואה כדמויות ראשיות?
בארץ ? בחול?
(פשוט רוצה לראות את הגיבורים דרך עיניך)

גיל

 

בשליפה מהשרוולו עודד תאומי - הוא יכול להיות מצויין בתור מארק גרינשטיין

נורית

אני דימיינתי אותו בהרבה יותר רחבו

דורית

 

מוצא חן בעיני, עודד תאומיו

 

ציפי

ב"תמונות חתונה" תיארתו אישה זקנה וממורמרת. יש בה הרגשת בזבוז מן החיים.
כיצד אדם צעיר בונה דמות כזאת. האם היא דמות מן החיים שהכרת? האם יש בזה ביוגרפיה?
האם הבטת הרבה באנשים זקנים כדי לבנות את דמותה?
תודה מראש.

גיל

ראשית אני מוקסם מאשנים הם כל כך מעניינים, כל כך מלאים ופעמים רבות הם אוצרות לעולמות רחוקים.
במשך שנים הרצתי בהתנדבות פילוסופיה יהודית במעון יום לקשישים. פגשתי שם אנשים מרתקים, שכמו מהווים עדות חיה לעולם שהיה ואיננו עוד. מין אפשרות לנסוע קצת אחורה בזמן.
את ההשראה לדמותה של אלקה, קיבלתי מסבתי, עליה השלום, שהיתה אישה נצולת שואה, קשה וממורמרת. תמונתה של סבתי אגב מופיה על הכריכה. בתמונה רואים אשה צעירה, רכה ונעימה. כל-כך שונה מהדמות של סבתי, שבמציאות היתה אף יותר קשה מדמותה של אלקה. הצורך שלי להבין ולגלות את הפער בין שתי הנשים, הוביל אותי לכתוב את תמונות חתונה - מה מסתתר מאחורי הכאב, המרמור והכעס.

ציפי

תודה גיל על התשובה המעניינת

 

רבקה

תשובתך כל כך מובנת לי, גם קראתיו את "תמונות חתונה"והדמות של אלקה נראתה לי מאד מוכרת.
בקומונה כבר יודעים, אני מקווה, שמשפחתנו שניצלה עקב בריחתה למרחבי בריה"מ, משכה אליה הרבה ניצולים, אודים עשנים, בודדים, שהסתפחו אל משפחתנו הענפהעם סבא וסבתא, לקבל מעט חום מעט שייכות, איזה עוגן ממשי לחייהם,אשר נלקחו מהם בידי זדים.
המוזרות אם כן של ניצולים לא זרה לי.
להיפך אני מצדיעה לצורך שלהם להתחבר שוב אל החיים.
ילדה הייתי ,ואף על פי כן הבנתי את הקליטה שקלטנו ברחמים ובחום את האנשים האלה.
ועוד הערה, ככל שאני קוראת יותר על השואה שומעת יותר, בכף המאזניים תמיד תמיד תכריע הגבורה הנפשית וגם המרי של
דור השואה את התופעות הלא נאצלות שנתגלו.
מבחינתי אין לנו שום זכות שיפוט, אם כי בהחלט פועם בנו הרצון להבין , אך הנוכל אי פעם להבין???
רבקה.

 

תמי

 

ממש לפני דקהו קיבלתי טלפון מאמא שלי שהיתה בסטמיצקי, והיא רוכשת עבורי את תמונות חתונה. (אני חיה בחו"ל) מאוד מושך אותי לקרוא אותו.

דורית

תמונות חתונה ספר מקסים ביותר ו

מירי

קראתי את תמונות חתונה ומאוד מאודו אהבתי אותו (קניתי אותו, אני קונה מאוד מעט ). את השני עדיין לא קראתי.
בכל מקרה, אין לי כרגע שאלות, אבל רציתי לומר שאהבתי ושאשמח לקרוא את הראיון..

גיל

המון המון תודה

ו

רונן

ראשית גיל - אני שמח מאד לפגוש בך גם כאן ומאחל לך המון בהצלחה עם הכתיבה, המשפחה, העבודה ובעצם כל דבר בו אתה מתעסק !!!
אני דווקא רוצה לשאול בקשר לספר הראשון - יש כאן מישהו ?
אני זוכר שבזמנו היה איזשהו וויכוח באין אנשיי המדע הבדיוני המובילים בתחום שהחליטו שהספר שלך הוא בהחלט ספר ששייך לז'אנר. משום מה, אני זוכר את ההתעקשות שלך לא להיות שייך לז'אנר המדע הבדיוני למרות שגם לדעתי שהספר שלך הוא מדע בדיוני פרופר. שאלתי אלייך היא - למה היה לך כל כך חשוב ועקרוני שהספר לא ייכלל בז'אנר ?
אני מבין את המניע שסופרים לא רוצים שיכללו אותם בז'אנר כזה או אחר, שמה אחרים כבר לא ירצו לקרוא את ספריהם, האם זו גם הסיבה לגבייך
?

גיל

שלום ידידיו

אני חושב ש"יש כאן מישהו" הוא סיפור אנושי והוא משל פוליטי - בזמנו הרגשתי שלא נכון לסווג אותו בז'אנר מסוים.
מאז עברו לא מעט שנים ואחרי מספר ספרים שכתבתי גיליתי דבר מעניין. שאחרי שהספר יוצא במובנים מסויימים הוא כבר לא רק שלי. כמו ילד שגודל ויוצא מהבית, ואז אין לי כל-כך שליטה עליו. אין לי גם שליטה מה יחשבו עליו, ואם יאהבו אותו או יכו אותו.
כוונתי שהיום אני חושב שאין לי זכות, למרות שכתבתי אותו, לתייג, או לא לתייג אותו. הספר שייך לעצמו ולקהל הקוראים - וזכותם, לאור נסיונם כקוראים להחליט מה הוא מהווה לגביהם

 

נורית

אני הייתי רוצה לשאול בקשר ל"איתמר" . כתבת משחקי מחשב ל "איתמר הולך על הקירות".
איך כל זה התחיל? ומה התגובה של דיוויד גרוסמן?ו ו

גיל

כשפגשתי לראשונה את דויד גרוסמןו הוא היה מבוהל. הוא פחד שהילדים יפסיקו לקרוא ספרים וישחקו רק במחשב.
מה שקרה זה שמשחקי המחשב של איתמר דווקא עודדו את הילדים לקרוא גם את הספרים ומאז נמכרו הרבה מאוד מהדורות, לא מעט בזכות משחקי המחשב.
כששואלים היום את דויד גרוסמן מה דעתו הוא אומר שהספרים של איתמר הם כמו ילדים בשבילו ומשחקי המחשב הם כמו נכדים - והרבה פעמים אוהבים את הנכדים יותר מאשר את הילדים ו

חמדה

אהבתי. ו תודה גיל על שהגעת אלינו.

נורית

איך המשחק התקבל על ידי ילדיםו ומבוגרים? איזו השפעה הייתה לו על הקריאה? ו
גלי

ילדי מאד אהבו והתלהבו

גיל

יצרתי עשרות משחקי מחשב לילדים ובניהם את "איתמר".
זה התחיל כשהשתחררתי מהצבא. היום, ולמעשה גם אז, החבר'ה שמשתחררים מהצבא יוצאים למסע בדרום אמריקה או במזרח הרחוק. המסע שלי היה להקים לעצמי חברה שתעשה את מה שאני אוהב לעשות, לכתוב, לצייר ולשחק ו 
זהו מסע שבעצם נמשך עד עצם היום הזה.
למרות שהתוכנות כבר תורגמו ללמעלה מארבעים שפות ומשווקות בחמישים מדינות, למרות שאנו מעסיקים קרוב למאה עובדים כששואלים את אבי, במה בנך עוסק, הוא טוען שאין לי עבודה ראויה לשמה, אני רק משחק! ו

סיגי

וואו אתה ממש מוכשר במחשבו יישר כוח!

תמי

הבן שלי מאוד אהב את איתמרו. היום הוא כבר בן 13, אבל בתור ילד הוא שיחק שעות עם איתמר.

 

תמי

איך משתלב העיסוק בטכנולוגיה עם העיסוק בכתיבה? כשאתה כותב ספר אתה לוקח פסק זמן מכל שאר העיסוקים?

גיל

הסיבה שהקמתי את קומפדיהו היתה השאיפה לממש את רצוני ליצור ולשלב תחומי יצירה שונים.
לצערי אני חייב לומר שככל שחלפו השנים פחות ופחות התאפשר לי לעסוק ביצירה.
אם בתחילת הדרך כתבתי את התסריט וציירתי את הציורים של התוכנות. הרי שהיום מועסקים ציירים ותסריטאים צעירים והרבה יותר מוכשרים ממני. מה שדחק אותי ליותר ויותר נהול ופחות יצירה.
זאת גם הסיבה שאני כותב, הצורך בכל זאת ליצור משהו, בשעה שלא נותנים לי לעשות את זה פה .ו

 

נורית

איך (ומה ואיפה ) פתאום התחלת לכתוב?

תמי

 

ובאיזה גיל?ו

גיל

התחלתי לכתוב כילדו בגיל 11 בערך כתבתי ספר בשם "XBA בתעלומת הכור האטומי", (משהו שקשור למלחמה הקרה בסטייל ג'ימס בונד) איירתי לו כמה ציורים, אמי הדפיסה אותו במכונת כתיבה. ושלחתי אותו להוצאות ספרים. הייתי בטוח שאני תיכף מקבל פרס נובל. באותם זמנים רוב הוצאות הספרים היו מרוכזות ברחוב מאז"ה בת"א. אני חושב ש"עם עובד" היחידה ששרדה שם. זכור לי שמאחת מהוצאות הספרים הזמינו אותי לשיחה. נורא התרגשתי. עליתי על קו 61 ונסעתי לשם.
העורכת או המולי"ת דיברה אלי מאוד בנימוס, שאלה אותי שאלות על התחביבים שלי ובאיזו תנועת נוער אני חבר, אבל את כתב היד החזירה לי כלאחר כבוד.
למען האמת עותק מזה שמור איתי עד היום. כשאני קורא את זה עכשיו אני חושב שהיה לי אז המון אומץ והמון תמימות לגשת עם הדבר הזה להוצאות ספרים ולקוות שישעו עם זה משהו.

נורית

אהבתיו

 

נורית

לפי הפעילות שלך, אתה אובסיסיביו לשואה (אתה לא היחיד). למה?

גיל

כפי שאמרתי גדלתי להורים נצולי שלמען האמת לא הרבו לספר.
אני מאמין שהשתיקות שלהם יצרו אצלי את הצורך לדעת, לשאול, לחקור ולכתוב.

 

 

נורית

יש מספר ספרים שנכתבו על הדור כגון "שואה שלנו" (דור 2 וחצי), "שיכון הצדיקים", כל הספרים של ליזי דורון.
קראת אותם?

גיל

קראתי את "שואה שלנו" - נפלאו

נורית

כשקראתי "שואה שלנו"ו הייתי בטוחה שאמיר גוטפרוינד התחבא בארון בבית הורי, חקר אותנו, למד ואז כתב ספר.

 

נורית

כמה זמן לוקח לך לכתוב ספר? מהרגע שבחלטת לכתוב , עד שהתגבש הרעיון, עד מתחיל לכתוב.
עד שיש טיוטא ראשונה

גיל

בערך שלוש שניםו

נורית

אז? אני אמורה לחכות עכשיו 3 שנים עד הספר הבא שלך?

 

נורית

אז מתי יש לך זמן לכתוב?

גיל

בעיקר בשעות הערב המאוחרות.

אחד הדברים שויתרתי עליהם זה טלויזיה. מה שמפנה לי את הזמן לכתוב.

נורית

מניסיון. אתה לא מפסיד כלום.

גיל

 

יש בדיחה ביידישו שמספרת על תולעת שחיה כל חייה בתוך צנון ובטוחה שזה הטוב שבעולמות. יום אחד היא נופלת לקערה של דבש....מי יודע נורית, אולי אנחנו חיים בעולם של צנון ויש שם דבש :)))

נורית

השאלה היא אחרתו האם מי שגר בדבש הוא בהכרח יותר מאושר ממי שגר בצנון.

גלי

אני כמוך מעדיפה לגור בצנון.

נורית

 

נכון זה בהרבה יותר מעניין?

גלי

 

ויותר בריא.

גיל

עם זה אני מסכים :)ו

 

נורית

עם עובד - נחשבת להוצאה מכובדתו איך הגעת אליה? אמרו לך "כן" בקלות? יש כאלה (הוצאות הכוונה) שדחו אותך?
גיל

"עם עובד" היו הראשונים ששלחתי אליהםו את "תמונות חתונה" - הם היו העדיפות הראשונה מבחינתי ולשמחתי מיד קיבלתי מהם תשובה חיובית.
היו ספרים אחרים שכתבתי, לפני שנים, שנדחו ולשמחתי לא פורסמו.

 

נורית

יש לך בתוכנית לכתוב ספרי ילדים?ו

גיל

 

לא חשבתי על זהו

נורית

נו, אפילו הכדורגלן שמעון גרשון כתבו הרבה סופרים מגלים פתאום את הילדים

 

שלומית

שאלה מרובעת לגיל איליטוביץו. באיזה מידה אתה מעורב בצד השיווקי של ספריך? * האם קשר עם קהל הקוראים חשוב לך ותורם לדעתך למכירת הספרים? האם תמליץ על עריכת ספר על ידי מספר עורכים? * האם אתה חושב שיש צורך ב'סוכן ספרותי'?.

גיל

1. ב"תמונות חתונה" הייתי מעורב יותר, שיתפתי פעולה עם ההוצאה, חתמתי על הרבה ספרים והשתתפתי בארועים. כרגע לצערי אני מעורב בפרוייקט גדול שמצריך ממני גם הרבה נסיעות לחו"ל ולא מאפשר לי להיות מעורב כמו שהייתי רוצה בצד השווקי.
2. קשר עם קוראים חשוב כדי לקבל משוב על הספר. זה משוב שהוא יותר חשוב מביקורות, כי הוא אמיתי ונטול אינטרסים.
3. זה לא פשוט לעבוד עם עורך אחד, עם כמה זאת נראית לי משימה כמעט בלתי אפשרית. בכל מקרה חשוב שיהיה אמון מלא בין הסופר לעורך. עבדתי בשני ספרי האחרונים עם תרזה בירון והיא נפלאה. בעלת יכולת לעוף מעל הטקסט בגבהים שונים ולצלול לתוכו.
4. בארצנו הקטנה אין לדעתי הצדקה לסוכן ספרותי, אלא מהרגע שבו מתחילים לתרגם את הספר לשפות זרות. אני בכל מקרה לא רואה בכתיבה מקור פרנסה. אני חייב לומר שעם עובד חתמו עם סוכן שייצג את ספרי "אוכלי הגחלים" בחו"ל ואני בכלל לא הייתי מעורב בתהליך. יכול להיות שבעוד כמה שנים אני אצטער על השאננות שלי, יכול להיות שלא. בכל מקרה אני רואה בכתיבה מקור להנאה, אתגר, השכלה וצורך נפשי.

שלומית

מודה לתשובותיך. בהצלחה. אני תמיד מגיעה מאוחר.

 

אילה

בתחילת דרכך כסופר האם רצית לכתוב כמו ??? סופר למשל ? או סופרת???
גיל

אני כותב מאז שאני זוכר את עצמי . כך שאני כבר לא זוכר, בטח רציתי להיות יגאל מוסינזון, או תמר ברונשטיין לזר :)

 

נורית

ביקורות והמלצות.ו איך הגיבו הביקורות המקצועיות לספר (עיתונות וכו'). איך הגיב הקהל ה"רגיל".
חיפשת ביקורות בבלוגים? באינטרנט? באיזו תכיפות? מה כתבו?
גיל

היו ביקורות מצויינותו והיו ביקורות שממש התנפלו עלי - כנראה שככה זה.
מקוראים קיבלתי אינספור תגובות נהדרות וזה מה שחשוב וזה מה שמעודד.

 

אילה

קנאת סופרים תרבה חכמה"....ו האם אתה מרגיש שיש כלפיך סוג של קנאה? ז"א חוסר פרגון????
גיל

דווקא מצד סופרים נתקלתי בהמון פרגוןו טוב לב ועידוד. בראש ובראשונה מאמיר גוטפרוינד - סופר ואדם נפלא.
אבל אני חייב לומר בגלוי שבאתי בהתחלה לעולם ל הספרות הייתי מאוד נאיבי. אמרתי לעצמי, אני שחי בעולם של טכנולוגיה, תחרות עסקית ומאבקים, הנה אני נכנס לעולם טהור של שקט ושלווה.
אוי כמה נאיבי הייתי...
יותר שקט, פחות יצרי, פחות סכינים שלופות, פחות רצון לחסל אנשים בעולם העסקי - הרבה פחות.

אילה

ומי מסופרינו הכי מפרגן לך???ו יש דבר כזה???
גיל

ישנם סופרים שמאוד מפרגניםו. דויד גרוסמן שקרא את כל ספרי ומתקשר לעודד ולשבח
אמיר גוטפרוינד הנפלא שכותב לי מכתבים שגורמים לי להסמיק הגר ינאי שהיתה מלאת שבחים ברדיו. מאיר שלו שפרגן בגלי צה"ל

 

 

נורית

כולם יודעים כאן שאנחנוו "הופענו " בשבוע הספר באבן יהודה. אני אמרתי למנהלת, כי אני מנועה לקבל כסף, כי פשוט אין לי חשבוניות. כאשר היא שאלה אותך, מה התשלום שלך, ענית "עבור ספרות אני לא לוקח שכר". (והדהמת אותה). מוכן להסביר? (ונא לא להצטנע)
גיל

זאת החלטה שלקחתי מזמןו לראות בספרות מקור של הנאה ולא קרדום לחפור בו. באיזשהו מקום זה נותן לי יותר שקט נפשי.

 

 

נורית

שאלה אישי. נשוי? ילדים?

גיל

 

אני מצרף כאן את שלושת היצירות הכי חשובות שלי.

דורית

מקסימים

גלי

ילדים מקסימים!ו 

 

 

תודה, במקרה הזה אני לא מוכן לקבל ביקורותו שליליות :)

גלי

בהחלט מובן ו

אילה

גם אין מצב ולא יהיה.... הם מקסימים כולם

תמי

 

מקסימים, תודה על השיתוף.

נורית

מה הם מעדיפיםו אבא ספרים או אבא משחקים?
גיל

 

לצערי ובאמת לצערי משחקיםו הנסיון לשכנע אותם לקרוא משהו טוב, זאת מלחמה יומיומית

נורית

אל תנסה, חבל על המלחמהו ברור שתפסיד.
גלי

מאז שבני גילה את סידרת האריו פוטר, הוא קורא מרצון.

 

רבקה

שלום לך גיל, צר לי שנבצר ממני להשתתףו ברב שיח המרתק הזה.
חזרתי כעת מגבעתיים מאזכרה ועצרת לזכר העיירה וולודבה - סוביבור, מקום הולדתם של הורי ובני משפחתי.
אני דור שני לשואה, והשתתפו גם בני נוער שהם דור שלישי.
כאשר שאלו אותך למה אתה כותב ספרים על השואה?, לי הדבר נראה כל כך טבעי.
אני חושבת שאנו בני הדור השני, מתחילים להבין ולקלוט מה קרה שם באירופה , כאשר כבו המאורות.
אני חושבת שעד סוף הדורות ייכתבו ספרים על השואה,
בני דור השואה כתבו על השואה, מתוך ההלם והזעזוע והכאב שאין לו שיעור.
אנשים כמוך וכמו סופרים בני הדור השני שלא חוו את הזוועות כותבים כבר מתוך התבוננות על הניצולים,
מתוך ניסיון להבין, להזדהות, לקרוא תיגר או לחילופין להצדיע למי שראוי.
הרשו לי בהזדמנות זו לשבח את תשובותיך המפורטות והכנות.
אני גאה בחברי הקומונה ששאלו שאלות כה נוקבות וכה חכמות.
אני מרגישה כאילו סגרתי היום איזה מעגל, מאזכרה מרשימה שגם ציפי חברתי השתתפה בה לכבודי,
ועד אירוח גיל אילוטוביץ, אני מרגישה שמשהו תם , אך לא נשלם
תודעת השואה תלווה אותנו עוד שנים רבות.
תודה לכולכם, יקיריי.
רבקה.

 

שרון

 

אומנם לא קראתי שום דבר של גיל, אבל עשיתם לי חשק. תודה לכולם.
כן ירבו.

 

גל

רק להחמיא. מאז שהודיעו על על האירוח בקומונה אני חושבת מה לשאול, ואין לי.
קראתי רק "אוכלי הגחלים". רכשתי אותו עוד בדצמבר, כשיצא לחנויות, באורח מאוד יוצא דופן שאינו אופייני לי. אני מאוד נזהרת בספרים שאני מכניסה לביתי ובדרך כלל אני לא קונה ספרים בלי לדעת עליהם, כאלה שרק יצאו לאור, ספרי שואה, ספרי מקור - כל הסיבות למה לא ובכל זאת נמשכתי אליו ורכשתי אותו. הספר היה ממש חדש על המדפים, ואפילו המוכרות לא ידעו להגיד עליו כלום באותו זמן. וקניתי את השלישייה שלי או כמה שזה היה והלכתי לביתי. איך שהיגעתי, התחלתי עם הספר שלך.
מהרגע הראשון, נהניתי ברמות. הדבר שהכי אהבתי זה את נקודת המבט השונה שתפסת. סיפור מנקודת המבט של הקאפו. את העובדה שהסיפור הוא בכלל על איך שהניצול התבגר. לא עוד ישראל של שנות החמישים. אלא ישראל של שנות התשעים והניצולים שחיים בנינו היום. אהבתי את העובדה שבכל פיתול עלילתי לא נכנסת לשבלונה, אלה לקחת נתיב אחר, שונה ממה שמקובל. אני פשוט התפעמתי מהיכולת הזאת. לדעתי היא נהדרת.
יש הרבה אנשים שיודעים לכתוב, אבל לספר סיפור, מקורי מרענן, מחדש ועל נושא כל-כך מדובר - לא הרבה יכולים באמת. אהבתי את מה שעשית ואת זה שעד הרגע האחרון, הפתעת.
הספר הזה כמובן, השאיר בי טעם של עוד. אני משתדלת לקחת הפסקה בין ספרים של אותו סופר, אבל אני בטוח אקרא את "תמונות חתונה" בעתיד.
רק רציתי שתדע.

אילה

מצטרפת לכל מילה של גל. ו בזכות העדכון על המפגש התחלתי לקרוא את אוכלי הגחלים והתפעלתי מהכתיבה, הרעיון, השילוב בין שני המקומות [ישראל/אינדונזיה] שיצרו את המקום להכנה לסליחה וכפרה. ובעיקר: את המחילה העמוקה למארק ... בסוף הספר.

גיל
מאוד מרגש - תודה!

יהודית

שלום גיל, ברוך בואך לקומונה
למרות שעד כה לא הכרתי את גיל ואת ספריו, הראיון איתו ריתק אותי
ובטוח שבקרוב אתחיל לקרא את הספרים עליהם דיברו כאן.

 

גלי
גיל, ברוך הבא לקומונה!ו עדיין לא קראתי את ספריך, אך זה בתיכנון. ילדי מאד אהבו בזמנו את משחקי המחשב של איתמר שלך והם מאד מוצלחים בעיני.
אולי כבר שאלוף אך תהיתי איזה ספרים אהובים עליך? האם יש לך זמן לקרוא בין שאר עיסוקיך?
תודה רבה על האירוח ועל התשובות!

גיל

תודה גם לךו אני קורא הרבה

שוש

ברוך בואך לקומונה, גיל. לא קראתי עדיין את ספריך אך אני עוקבת אחרי השאלות והתשובות המועלות כאן. אקרא את ספרייך לבטח.

גיל
תודה שוש

שרון

אומנם לא קראתי שום דבר של גיל, אבל עשיתם לי חשק. תודה לכולם.
כן ירבו.

ציפי

נכנסתי עכשיו וזה היה מקסיםו לקרוא את הדברים הנבונים של גיל והדברים החמים והחכמים של חברי הקומונה..

מירי

תודה גיל, הראיון היה מרתק

סיגי

איזה ראיון נפלא. כיף לקום היום בבוקר ולקרוא את כל התכתובת. אתמול הלכתי לישון מוקדם כך שפספסתי את העיקר. אירוח מקסים של סופר נפלא. תודה לכולם.

חמדה

אני רוצה להחמיא לראיון, על האווירה המיוחדת שאיפשרה לסופר להיפתח עד כדי שיתוף בתמונת ילדיו. זה לחלוטין לא מובן מאליו. קראתי בעניין גדול. תודה לכם.
ותודה לגיל, כמובן.

 

גלי

תודה לך על הנכונות להתארחו ולענות לשאלותינו. נהניתי לקרוא את תשובותיך

 

גיל

אני מודה על האירוחו. תודה על כל השאלות הנפלאות הם החכימו גם אותי

 

 

 

גיל אילוטוביץ

תמונה: 
גיל אילוטוביץ - אתר נוריתה

איגרת מידע נוריתה

קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!

לייק לנוריתה

צור קשר

צור קשר

לכתיבת ביקורות ויצירת קשר עם נוריתה שלחו טופס או מייל:[email protected]

אתר מתג
נוריתה – אתר על ספרים, ספרות ובעיקר ביקורות על ספרים. אוהבי הספרות והקריאה ימצאו המלצות על ספרים, מידע על ספרים חדשים, שפע של ספרים לנוער, ספרים לילדים, ספרי מתח, ספרי בישול, כתבי עת ועוד...
נורית וייסמן ת"ד 733 ערד 8910602 | [email protected] | עיצוב ובניית האתר בדרופל סטודיו VITI