מזמן לא כתבתי המלצה. סקירה כן. אבל המלצה, שמורה בשביל ספר שקראתי, נהניתי, נהניתי מאד, ואני רוצה שכל העולם יידע ויקרא גם ויחווה את אותה ההנאה.
"דרקון הוד מלכותו" הוא ספר פנטסיה שממוקם גם כספר הרפתקאות וגם כרומן (הרפתקאות) היסטורי. ולא הייתי צריכה יותר מזה בשביל להחליט שאני לוקחת לקריאה.
ספר הפנטסיה האחרון שקראתי היה ממש ממש פנטסיה. שפת הקריאה היא אותה שפה, העברית שלנו, שבה אנו מדברים, קוראים וכותבים ועם זאת מצאתי את עצמי קוראת הלוך ושוב לפחות עשרים פעם ולא מבינה שום חיבור בין משפט למשפט, קטע לקטע ואפילו מפרק לפרק.
כך שהספר דרקון הוד מלכותו בא לעשות איזשהו "תיקון" קטן ותהליך של ניסיון נוסף להתקרב לז'אנר הזה ולצלוח את הספר מתחילתו ועד סופו.
והוא הצליח - הצליח כי שוב, השפה היא אותה שפה, עברית. והכל ברור ומובן, אפילו עד מאד כי הספר הזה, לפחות כמו שאני הגדרתי אותו לאורך כל הקריאה הוא עם קווים של פנטסיה: כלומר יש בו דברים שהם לא מהעולם הזה, והוא מתקיים בכלל לפני שתי מאות ובכל זאת הרגשתי שאני קוראת ספר מודרני לחלוטין.
תחילתו של הסיפור בביצת דרקון שנלקחת לאחר פשיטה של אניה אנגלית על אניה צרפתית. הביצה מתגלה בארגז שמור היטב בתוך הספינה צרפתית. השנה היא 1805. רב החובל של הספינה, וויל לורנס, לוקח על עצמו לשמור על המלקוח יקר הערך ולהמתין לבקיעת הדרקון ולטפל בו עד שיגיעו ליבשה ויוחלט מה יהיה עתיד הדרקון ועתידו של לורנס.
הדרקון בוקע מן הביצה, לורנס כאמור מופקד על הטיפול בו ועושה זאת במיומנות רבה. הדרקון מתחיל לדבר מגיל יום, ומגלה עניין רב במה שקורה מסביבו. הדרקון יצור סקרן, בעל רצון רב ללמוד הכל, אפילו קריאה ולימודי מתמתיקה, עקב מחסור בהזנה נכונה ובשרית בעיקר עבורו הוא צולל לים לדוג דגים.
כשהם מגיעים לחוף ומתייצבים במפקדה מביע לורנס רצון להצטרף לחיל הדרקונים המעופפים ולהיות מפקדו של טמרר.
לאורך מחצית מקריאה הספר, עוסקת נוביק בדרקון ובדרקונים בכלל וביחסים המאד מיוחדים שנרקמו בין טמרר הדרקון ללורנס. טמרר הדרקון מתגלה כצאצא של השושלת הסינית. הוא דרקון שחור שגדל במהירות ואפילו חוקר דרקונים לא מצליח לגמרי לזהות את ייחוסו.
כלל ההקדמה הזו, גם בספר שבתחילה לא נראתה לי מובנת, מדוע הסופרת מקדישה המון לחיי היום יום של הדרקון ואינה נוגעת לפחות לא במחצית הראשונה של הספר בהיסטוריה, מובילה בעצם לקרב האווירי שמתנהל בין אנגליה וצרפת עם פלישת הכוחות הצרפתיים על חופי אנגליה וכאן מובן בהחלט אותו עיסוק יומיומי במערכת יחסים של מפקד/פקוד, תרגול, ואמון בין טמרר ללורנס.
הספר קריא מאד, קולח, ונגמר מהר. אך אל דאגה נוביק כתבה ספר זה שאליו יתווספו ספרים נוספים לסדרת "טמרר" שאף יהפכו לסדרת סרטי קולנוע. בחלק האחרון של הספר, בקרב האווירי שמתנהל בין דרקונים צרפתיים לדרקונים האנגליים, ממש כבר רציתי לראות את הסרט שיוקרן. התיאורים של נוביק כאן ציירו כל כך יפה ובמדוייק את התמונה שהבזיקה לרגע בדמיון הכוללת את תיאור הקרב, המעוף, והמלחמה בין שני החילות, כולל הפרטים השוליים ביותר כמו צבעי הבגדים והציוד הנלווה לדרקונים וללוחמים.
החלק ההיסטורי בחלקו השני של הספר מודגש היטב למרות שבתחילה הספר לא מצאתי שום רקע או אווירה שיעידו על היותו ספר היסטורי.
טמרר הדרקון הוא דמות שמתאהבים בה מהר. זהו דרקון מאד סקרן ובעל יצר הרפתקנות. קטעים מסויימים היו מאד מיוחדים. כשטמרר ולורנס הגיעו ליבשה, נדרש המון מזון להאכיל את טמרר. טמרר ראה סוסים וכבשים וחשב שמותר לו לאכול אותם: "זה מוזר מאד שהאוקיינוס מלא בחיות שאפשר לאכול ללא הגבלה, ועל האדמה נראה שהכל רכושו של מישהו". וכמובן שאי אפשר שלא לציין את דמותו של לורנס בתור מטפל. החלק הראשון של הספר מוקדש למערכת היחסים ביניהם. לורנס מטפל בטמרר כיאה לדרקון בעל ייחוס כה גבוה וכל החלק הזה עוסק בעיקר ברגשות ובמערכת כל כך מתחשבת אפילו במחיר של סיום מערכת יחסים עם זוגתו של לורנס.
בסיום הספר מדריך קצרצר לדרקונים.
נהניתי מאד מקריאת הספר. ספר זה מצטרף לספרים שארצה שיישארו לעד בספרייתי,על מנת שאקרא בו שוב.
