אוסף מגוון של טקסטים שונים מכל מני מקומות בעולם.
שירים, מאמרים, סיפורים קצרים.
פלורליזם אמנותי במיטבו, במובנה הפשוט של המילה.
חשבתי לעצמי כיצד יש לכתוב סקירה על אוסף כזה ומהו בעצם המכנה המשותף של כל הטקסטים?
אולי אהבת המילה הכתובה.
ובכל זאת, ניתן לומר כמעט בוודאות מוחלטת, שכל אחד יכול למצוא עצמו באוסף מגוון כזה.
את הקובץ פותח מאמר של רוברטו קאלאסו שמתורגם מאיטלקית, "פתיחת הספרות והאלים" , על הופעת האלים היוונים בשירה וספרות. אחר כך תרגומים של טקסטים מיוונית, מהונגרית, מרוסית, ממקדונית, מאנגלית וגם שירה עברית ומה לא?? אההה אני אגיד לכם מה לא, ערבית. פשוט מאוד. פתאום שמתי לב.
הלכתי לבדוק שוב. לא טעיתי. אין תרגום אחד מערבית לעברית. חבל. הייתי רוצה שיהיה, כדי שגם אנחנו נכיר אותם, כמו שהם מכירים אותנו.
אין לאוסף כותרות. הוא לא מחולק לנושאים, תתי נושאים, או אפילו נושא מרכזי אחד..לא. הטקסטים פשוט היו אמורים להיכתב ולהיאסף וטוב שכך.
ובתוך כל האוסף המכובד הזה, יש טקסטים מעולים ממש. כבר כתבתי ואמרתי לא אחת, אני אוהבת את הקבצים האלה שמביאים לנו טעימות ממגוון של יוצרים, סוגות, ז'אנר וכו' וזה גם מה שיפה בנו, אנחנו אקלקטיים. יש בנו ולנו הכל.
כשעונת הדיש נגמרת/רוברט בליי, מאנגלית: משה דור
יש עונה. דברים מסתיימים.
כל השדות נקיים.
מחזירים את הרצועות למקומן.
והסוסים שבים הביתה.
מה שנשאר שורד
במחשבתם של ילדים
שרצו שהשמחה הזאת
לא תגמר לעולם.
שכשוך הידיים,
בדיחות ושיבולת שועל:
זו הייתה מוסיקה
נלהבת ונוגעת ללב.
התנ"ך צודק.
ישויות באות והולכות.
רחצו במים קרים.
האש הסתלקה.
*
הקליע/מתיאה מטבסקי, ממקדונית: טל ניצן עם המשורר
קליע זה שיוצר בקפידה
מגוש עופרת כבד
לגרעין אכזרי
בארץ כלשהי
במקום כלשהו
קליע זה חיית פרא זו
שליח מוות אפל
המשנן כל אות בשמי
מתחקה אחר אבותי
רודף את צילי
קליע זה המחפש אותי ביקום
החודר לשנתי
הטומן עצמו בפחדי
בלי סכנה בלי רשות בלי אישור
גרעין העושה דרכו
למטרתו
מן ההבזק בקנה
אל הגולגולת המרוסקת
קליע זה מיד לא נודעת
מעין סמויה מן העין
מנשימה לא נתפסת
שרוצה לחטוף את נשימתי מגופי
כשיגלה אותי ויסתתר תחת מצחי
לא עוד יהרוג
*
בעקבות פטררקה/ אוסיפ מנדלשטם, מרוסית: יעקב לח
נחל נפוח ממלח עינים,
ציפור היער וחיה נפעמת
יעידו הם, וגם דגה אילמת
שלכודה בירק הגדותים,
גיא מלא שבועות ויקוד שפתיים,
טבועה בדשא דרך מתעקמת,
אבן קשתה מאהבה וחמד
ובקע במתלול קשה כפליים:
נדים דלא נידי על אף התואר,
ונד אני...כאלו תוך הסלע
מרצד יגון בקן שמחות עברו,
בו מחפש אני יפעה וטוהר
שנעלם כמו בז נשור, ואלה
בשריו בערש העפר נשארו.
*
חגי לינק
אמרו שהוא מת
אמרתי:לא.
הוא רק ישן
אני חוזר ואומר
הוא רק ישן
הקשיבו לצעדים הכפולים
אנחנו מתקדמים
צרחה בקעה מהרמקול
ההלוויה בעוד חמש דקות
אמרתי לא
הוא רק ישן
אני חוזר ואומר
אמרו שהוא מת
נסו לשכנע.
הוא רק ישן
לבו ער
הקשיבו לצעדים
אני חוזר ואומר.
*
ואני, אני חוזרת ואומרת, ממליצה.
מובן שממליצה. אוהבת את הקבצים של הליקון,
הם מעשירים אותי.