לפני זמן מה קראתי כמה סיפורים של חבר מהאתר ותוך כדי קריאה הבליחה בי תובנה- כי הסגנון בחלקם של סיפוריו דומים לסגנון כתיבתו של דיימון ראניון שאת ספריו קראתי לפני שלושים שנה. טוב. . אז נתקפתי געגועים עזים ובלתי מוסברים לאותו ראניון והלכתי לקרוא בספר הזה.
גם אחרי שלושים שנה -הספר וכל האחרים -ארבעה במספר -"מחזיקים -מים". . . ולא נס ליחם. לקרוא את ראניון בעיניים עצומות-אפשר מיד לזהות לפי סגנון הכתיבה המיוחד שלו, {כמו עגנון }, גם אם רבים ניסו לחקות את סגנון הכתיבה -הדבר לא צלח בידם גם מאה שנה אחרי, כמו אלו שמנסים לחקות את כתיבתו של המינגווי.
אז לדור שאינו יודע את ראניון שירוץ אבל מהר לקרוא את ספריו או מהספריות או מחנויות יד שנייה, כי ברשימת רבי המכר ובקטלוג האפסנאיה של שתי "הגדולות" לא ימצא זכר.
ראניון היה עיתונאי מה שאנו מכנים בעגה "כתב הפלילי" המסקר את תחום עולם הפשע, בשנות העשרים של המאה הקודמת בתקופת היובש עד שנות הארבעים. "זירת" פעילותו הייתה רובע ברודוויי שבניו -יורק. הוא היה נודד שם בחיפושים אחר אירועים שישמשו חומרים לכתבותיו ולסיפוריו.
ו"הגיבורים" היו הגנגסטרים והחתיכות שסבבו אותן או שהן סובבו אותם, תלוי בסיפור.
גיבורי סיפוריו הנם: המהמרים, המבריחים, הקלפנים, סוחרי -המשקאות, מוכרי הסמים, הרוצחים השכירים, והנשים הנן נערות מקהלה, רקדניות במועדוני לילה, חבורה של "השולים הלא תקניים "-אבל לא ממש רעים ואפלים אפילו כשהם רוצחים ומרמים בלי בושה. אז אפשר שיניח הדור החדש ויגיד מה יחודו של אותו "ברנש" ראניון בסיפוריו ?{הנה התחלתי לכתוב כמוהו }-יחודו בזווית הראיה ובסגנון הכתיבה המיוחדים לו.
ראשית -הוא עצמו כמספר מופיע בסיפוריו תמיד כמשקיף ו"מזדנב" אלמוני מהצד, אומנם אוהב להמר בקצת אבל מעדיף להשאיר את הצרות לאלה שמספרים לו את סיפוריהם ולא לתחוב את אפו יותר מדי בעסקיהם של אחרים, רק לספר עליהם.
הסיבה השנייה- אין הוא רואה ומתייחס אליהם כפושעים,
גנגסטרים -אלא בשם ובייחוס "ברנשים", ואת הנשים כ-"חתיכות", וזהו מבחינתו המפתח ליצירת - עולם רומנטי, אנושי, גם אם גיבוריו רוצחים בדם קר, מרמים בקור רוח ואוהבים למטרות כספיות.
סיבה שלישית והיא היא הנותנת -סלנג הכתיבה של ראניון -, הוא כותב תמיד אבל תמיד בלשון הווה ומתאר את המאורעות גם אם קרו בעבר, והוא מעניק לחפצים ולאנשים -נופך שמות מבריקים:
"משכנע" הוא -אקדח, "עופרת "-קליעי אקדח, "כפתור"-שוטר, "ברנש "-אדם שעדיף להתרחק ממנו פן יבולע לך,
"רכיכות" או "חפץ- נאה" -חתיכות, "מרשרשים "-כסף, "דו-רה- מי"-גם כן כסף, "סמרטעיתון" -עיתון, "כתבן"-עיתונאי,
"לקקן"- פה או שפתיים, "עורב"-רופא, "יבואן"-מבריח משקאות, ו"אשת חיקו הנצחית" -אשתו.
מבחינתי כקוראת את ספריו -איני יכולה להפריד בין זהות סגנון הכתיבה של ראניון לבין תרגומיו המופלאים של -"היחידי-והאין -שני- לו" -אליעזר כרמי. מהרבה בחינות -א. -כרמי תרם את תרומתו הייחודית ל"העביר" בהצלחה סוג כתיבה שכזאת שאינה תקנית ומוזרה לקריאה עברית זורמת, מבריקה, מלאת חוש -הומור, מפתיעה, מקורית ומצחיקה.
אליעזר כרמי-(1918 - 1991)-תרגם מאות ספרים, רובם הגדול שייך לז'אנר הספרות הקלה והרומנטית -בעיקר מהוצאת -מזרחי. לגבי תרגומי -ראניון- מבקרי הספרות מציינים כי הצלחת תרגומיו של כרמי נבעו משילוב של שפת סלנג שהייתה שאובה ממקורות "צבריים" לא תקניים, ולא יתואר גם מ. . . -ממקורות תלמודיים.
הנה דוגמאות :"עגבניות " ציון ל"חתיכות", המצאה שלו משפת ה"צבר", ו- "דנן, בר -בי- רב, חזקה עליו, עד גמירה, חד-גדיא "-מילים וביטויים תלמודיים.
וכאן אני חוזרת לתחילת דברי לאותו חבר הכותב באתר שבכתיבתו הוא משלב סלנג ישראלי עם ביטויים ומילים מהמקורות -והתוצאה אולי ראניון חדש, רק שהוא לא יודע שהוא כזה.
הספר ועוד ארבעת אחיו במתכונתו הזאת יצאו בהוצאת מזרחי ב-1987, בעטיפה מרהיבה וגם בקדמת הדפים הראשונים שבה מככבים כל אותן הדמויות הססגוניות :"הברנשים", "החתיכות", "הכפתורים", "הכתבן" ומוכר ה"סמרטעיתון", ועל כך האחראי א. קלדרון.
